|
||||
|
||||
למרבה הצער, גם האידיאולוגיה של איין ראנד מתנפצת על מזבח המציאות. |
|
||||
|
||||
האידאולוגיה של איאן ראנד אף פעם לא הצליחה ולדעתה לא מומשה. |
|
||||
|
||||
כמובן, כי היא מתבססת על כך שבעלי הון ויזמים באמת יפעלו בחוכמה ועל פי האינטרסים שלהם, וכך הכל יפעל כמו שצריך. מה נעשה אם היזמים מטומטמים, והם מביאים לחברה מנכ"ל שמשתכר בחודש משכורת שנתית של כל העובדים ביחד. והמנכ"ל לא עושה את העבודה, אז הוא מפוטר. אבל בינתיים, כל הכסף נגמר על המנכ"ל הזה, אז מפטרים את העובדים הזוטרים שבאמת עשו את העבודה שלהם (בניגוד אליו). אצל איין ראנד, עובד טוב היה מתוגמל. בפועל, עובד טוב מפוטר, אם נגמר הכסף, משום שהיזמים עשו כל טעות אפשרית. רוצה דוגמא נוספת? הנה כתבה שהתפרסמה ב-7 ימים בשבוע שעבר. מעשה בסטודיו לאנימציה שתובע את ארי פולמן על כך שלא נתן לו קרדיט וגם על כך שלא נתן לו 5% מההכנסות כפי שהבטיח. הטענות האמיתיות הן, שפולמן "גנב" לסטודיו עובד. אמא מה, הסטודיו דנן כבר פיטר את כל עובדיו לפני שנים, והוא מעסיק אנשים כפרילנסרים. כלומר: תעבוד אצלנו משרה מלאה, נשלם לך שכר לא מדהים בכלל, נשלם אותו בשוטף+60+אחרי שהמשיח יבוא ותנדנד לנו מאוד, וכמובן לא ניתן לך זכויות סוציאליות, הרי אתה פרילנסר. כשלא תהיה לנו עבודה, נשלח אותך הביתה1, ונקרא לך שוב אחרי כמה חודשים כשתצוץ שוב עבודה. העובד שהסטודיו "גנב", היה פרילנסר. ולכן מעסיקים היו צריכים לזכור, שאתה לא יכול לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. ואתה לא יכול להתנער מכל אחריות לעובד, לא לתת לו זכויות סוציאליות ואפילו לא יציבות תעסוקתית, ולצפות שישאר נאמן. כי הוא לא יהיה נאמן. 1 למה אנשים מסכימים לעבוד ככה? משום שאין יותר מדי משרות בתחום. |
|
||||
|
||||
הנחות היסוד של איאן ראנד בענין הזה שונות לדעתי. היא מתייחסת רק לאינטרס של כל אדם שאם יפעל לטובתו, הסה"כ יהיה מוצלח. המנהלים של חברות הפיננסים פעלו לקידום האינטרסים שלהם. הם פעלו אפילו יותר מדי בלי האינטגריטי וההגינות לגבי אחרים שקיימת באידאולוגיות אחרות אך לא אצל איאן ראנד. ההתנהלות של הפיננסיירים האמריקאים וכנראה גם אחרים, היתה הגילוי האבסורדי של האידאולוגיה של איאן ראנד: אנוכיות קיצונית ופעולה על פי אינטרסים אישיים. על פי האידאולוגיה שלה-גם של מילטון פרידמן, השיטות הסוציאל דמוקרטיות מובילות בהכרח לשחיתות. נדמה לי שהשחיתות של התנהלות המוסדות הפיננסיים הראשיים היתה ללא אח ורע ביכולת שלה למוטט את החברה והכלכלה. אנחנו אולי יכולים להאשים את הורדת הרגולציה; כמובן שאיאן ראנד לא היתה יכולה להאשים מישהו בהפחתת הרגולציה. |
|
||||
|
||||
1 לאו דווקא. פרילאנס זה חופש, ואין מחיר לחופש (גם אם הוא עולה במחירים שבהם נקבת). על כך כבר אמרתי פעם (אולי אפילו באתר): "מוטב לאכול חסכונות מאשר לאכול )$#*^$(". |
|
||||
|
||||
1 לאו דווקא. זה לא באמת חופש, מבחינת זה שזה דפוס ההעסקה שלהם. המשכורות לא יותר גבוהות, כפי שקורה בד"ך אצל פרילנסרים. גם הגיוון התעסוקתי שפרילנסרים נהנים ממנו לא קיים. אפילו החופש לקום מתי שבא לך ולעבוד מתי שבא לך לא קיים. אתה עובד *אצלם בסטודיו*. בשעות שהסטודיו עובד. אנימטור בסטודיו דנן מרוויח את מה שהיה מרוויח כגרפיקאי/מעצב גרפי מתחיל, רק בתנאי התשלום שציינתי. |
|
||||
|
||||
אם כך אני מסכימה אתך. |
|
||||
|
||||
מתנפצת על סלעי המציאות. אבל אולי היא גם נאחזת בקרנות מזבח המציאות, מי יודע. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |