 |
|
 |
||
|
||||
 |
הפוליטיקה הישראלית היא כמו ספר מתח חסר פואנטה. הפתעות לא חסרות בה. כמצביע מרצ בבחירות האחרונות קיויתי לממשלת ימין טהורה, בשם היושר הדמוקרטי. הימין ניצח בבחירות, הימין הבטיח הבטחות, צריך לראות אם יש מדיניות שמכסה את ההבטחות האלה. הופתעתי לטובה מקדימה שלא נכנסה לממשלה עם הימין. הופתעתי לרעה מהמיני-עבודה שהפרה לטעמי את צו הבוחר ועוד כשזה קוים ע"י מפלגת קדימה, שאיני חושד בה שהיא שמאלה מהעבודה. ההצבעה שלי למרצ הייתה טקטית, מתוך סלידה קשה מאהוד ברק וחוסר אמון עמוק בו. הוא הוכיח עצמו ראוי לחוסר אמוני, חבריו למפלגה הפתיעו אותי בכניעתם (כמו שהם מפתיעים אותי חדשות לבקרים בהתנהגות הפוליטית אובדנית שלהם מאז נפילת ממשלת ברק). דובר כאן לא מעט על כשלון שיטת הבחירות. אני תוהה אם הכישלון נובע מאופן הצבעת הציבור שבשל היעדר קונצנזוס ומציאות מורכבת לא מצליח להכריע, או ממשהו אחר? אני סבור שהציבור דווקא הכריע. נכון אומנם שהימין אינו הומוגני, ולמפלגותיו ריבוי מטרות מתנגשות שמקשות על הקמת ממשלה, אולם להבנתי הימין עדיין תומך בהתנחלויות ושולל עקרונית שתי מדינות לשני עמים אף אם עמדות אלה מוסוות משהו. בהתאם לכך הימין מציג קו בטחוני נוקשה יותר (למרות שלמרבה השעשוע ממשלת השמאל-מרכז יצאה לשתי מלחמות, שאני אף סבור שהיו מחויבות המציאות) לפחות במישור המילולי. לקו זה שהוא עוד קביל פוליטית, נוספים כל מיני רעיונות משוקצים ואנטי-דמוקרטים כמו קשקוש הנאמנות של ליברמן... ובכל זאת, הציבור הצביע בעד זה. אם כך, היכן מצוי כישלון השיטה? הכישלון מצוי לטעמי בהיעדר הצורך לעמוד מאחורי הרעיונות אותם מציגים, ולהקים ממשלה שתחתור להגשים את אותם הרעיונות. אם ביבי יצליח להפוך את העבודה לאסקופה נדרסת כפי שהייתה בימי ממשלת האחדות שרון-פרס, הרי שהתרגיל הפוליטי הצליח מבחינתו ומי שכשל פוליטית ואידאולוגית יהיה ברק בלבד. עם זאת, מסופקני... שכן ברק הוא לא פרס. במקרה הזה נקבל ממשלה שהיא לא ימין ולא שמאל, שפוזלת קצת ימינה ולא עושה שום דבר (באמתלת ריצוי השותפה הקואליציונית שתציג את עצמה כמבוגר אחראי), שמבזבזת את זמננו בהקפדה על הדרדרות יציבה. דמוקרטיה דו גושית אותה מבססת שיטת הבחירות הקיימת, זקוקה לדעתי לפוליטיקאים שפיהם ולבם שווים. שמצביעים בהתאם למה שהם אומרים, לפחות בנושאים אותם הם מציגים כמרכזיים. אצלנו הפוליטיקאים עסוקים בטשטוש ההבדלים (המשמעותיים לדעתי) ביניהם, ואח"כ פועלים להשגת שיתוק מקסימלי שיצמיד את עצם הזנב שלהם בנוחות לכסא. טשטוש הבדלים כזה הוא מתקבל על הדעת בדמוקרטיות המערביות האמיתיות, שם הייאוש יותר נוח. ואף איני בטוח שנהוגה שם זריית חול מסיבית כמו שנהוגה אצלנו. כאן, תחושתי היא שהטשטוש אף אם הוא ממתן שגיאות מדיניות, מונע מאיתנו להפיק לקחים (שכן שוב זכינו לכשלון בינוני ובזה אפשר להאשים את הסיטואציה המורכבת ולא את המדיניות הברורה שהוכחה ככושלת) ובסופו של דבר גורם לנזק מצטבר גדול יותר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מפריע לך שחברי סיעת העבודה לא מקבלים את מוסדות מפלגתם? ואתה הוא דווקא מאילו שמלינים על חוסר היושר? (ולא. אני לא מצדיק את הזגזוג הפראי של הברק) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משתמע שאני מואשם בחוסר יושר ולא כל כך ברור לי איזה. אני מלין על חוסר יושר רעיוני, שממוסס לדעתי את בסיס הדמוקרטיה הישראלית. להיטותם של הפוליטיקאים למה שהם מכנים ''אחריות מדינית'' מביאה אותם לחוסר אחריות דמוקרטית לטעמי. אם האחריות המדינית הייתה מביאה לשיטתם לתוצאה כלשהי, אז מילא. אני לא מצליח לזהות כזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
[כן] מקבלים את *הכרעת* מוסדות מפלגתם | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר מזה. כל הפינויים (המשמעותיים) של התנחלויות נעשו על ידי ממשלות ימין. רוב המלחמות ''פרצו'' כשהשמאל בשלטון. נדמה לי שזו תוצאה ישירה של אותו חוסר יציבות שלטונית. ממשלה ממוצעת בישראל היא שברירית כל כך, שהפעולות המשמעותיות שהיא יכולה לבצע, הן רק אלה שיהיו לרוחה של האופוזיציה, כלומר נגד רוחו של המצע עליו הם נבחרו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נחשיב את קדימה כמפלגת שמאל לצורך העניין, אזי כל המלחמות למעט מלחמת לבנון הראשונה. פרוט יימסר לפי דרישה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם לא? ואם נבדיל בי מלחמות "ברירה" ו"אין ברירה"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זה קל: מלחמות ברירה- הימין מלחמות אין ברירה- השמאל או להפך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם לא אזי כל המלחמות חוץ ממלחמות לבנון1. זה עדיין משאיר את הרוב בידי השמאל. ואם נבדיל לבין מלחמות שהתחילו ביוני למלחמות שהתחילו באוקטובר? בין מלחמות שהתחילו בימים ראשון שלישי וחמישי למלחמות שהתחילו בימי שני רביעי וששי (ומה נעשה עם מלחמת יום כיפור שפרצה בשבת?) והכי נוח: אם נבדיל בין מלחמות בהן בגין שרת כראש ממשלה לבין מלחמות שלא? (רמז: 100% מהמלחמות שפרצו כאשר בגין היה ראש ממשלה פרצו כאשר הימין היה בשלטון). ואם נבדיל בין הגלגלים הקדמיים לגלגלים האחוריים שיהיו לסבתא? ___ 1 2 נכון לעכשיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסטטיסטיקה מראה שהמלחמות של יוני נוחות יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתכוון למלחמות האלה עם היונים ועלי הזית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה במבול, עם נוח והתיבה והיונות והזית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זה היה רק חיקוי עלוב. המקור הוא הילדים של החורף ההוא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה בעצם מתעקשים שתוצאות הבחירות ובפרט מספר המושבים הזעיר שמפלגת העבודה קבלה מראים שרצון הבוחרים הוא שהעבודה תשב באופוזיציה? ברק הצהיר מפורשות שהוא מתכוון להיות שר ביטחון בממשלה החדשה, ושהוא צריך שהבוחר יתן לו כוח לשם כך. מי שלא הצביע עבור העבודה כנראה אינו מעוניין במפלגת העבודה בממשלה ( או שלא מעוניין מספיק) אבל רצון המצביעים של מפלגת העבודה הוא בוודאי שונה. ממתי מפלגת העבודה צריכה לפעול על פי הרצון של מי שלא הצביע עבורה? זאת יריקה לפרצופי בוחריה ( גילוי נאות - לא הצבעתי לעבודה). אני נזכר ביום ההוא בתיכון בו מחצית הכיתה הבריזו, ואני ועוד כמה חנונים ישבו בכיתה וספגו הטפות מהמנהל על כמה הלימודים חשובים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שלמדת לקח, ובפעם הבאה גם אתה הברזת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או קיי, לא חשבתי על זה ככה, מין הסתם כי לא עקבתי אחרי מערכת הבחירות, הסתפקתי בהיכרותי המצערת עם הדמויות והלכתי ושמתי את הפתק. אז יש משהו בדבריך. עם זאת, זה נראה לי אף חמור יותר בהתייחס לטענה של חוסר אחריות דמוקרטית שבא פוליטיקאי ממפלגה גדולה עם הילה ומסורת שלטונית, וגורס שלא משנה מה, מי, מו, הוא מתעתד להיות בממשלה הבאה בתור שר בטחון (ואולי גם ראש ממשלה). כפי שאני מבין את מבנה המערכת הפוליטית בארץ, מפלגה היא בסיס שלטוני-רעיוני ולא בסיס להרצת אישים אלה או אחרים לתפקיד זה או אחר. ואף אם התפיסה הזו היא אנכרוניסטית, אני בטוח שרבים בעבודה ראו בהצהרה שאתה מציג משהו שולי. אם אהוד ברק ראה בה את העניין המרכזי, השאלה היא מה פשר המחדל שמחזיק את "הברק" בראשות העבודה? מתי יגיע הרעם שיפטור אותנו מעונשו של זה? אולי קבורת החמור שהוא מבצע לדעתי במפלגת העבודה היא הרעם הזה? (ואגב, כמה קרובים שלי ועוד אנשים שאני מכיר שכן הצביעו עבודה נראים לי מאוד לא מרוצים כרגע). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיוון שלאחר הבחירות המקדימות בעבודה היה ברור שהשאלה היא רק את מי ירסק ברק קודם - את המפלגה או את המדינה - אני בינתיים מרוצה שהוא ריסק קודם את המפלגה, ומקווה שעובדה זו תמנע ממנו לרסק את המדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש אנשים לא מרוצים בכל הקשת הפוליטית. אם תבדוק אצל מכריך אני מניח שבהוודא תוצאות הבחירות הם ראו בעיני רוחם ממשלת אחדות, כך שהמה מו מי היה מקובל עליהם. יש כרגע מתח בין התפיסה של מפלגה כבסיס רעיוני ובין התפיסה של מפלגה כפלטפורמה להרצת אישים. גם קדימה וגם הליכוד הבליטו את ראשיהם והדגישו את היכולות שלהם כמי שמסוגל ''לנהל''. התפיסות הרעיוניות של שלוש המפלגות הגדולות לא באו לידי ביטוי הרבה בשנים האחרונות, אולי קצת יותר חמיצות אצל הליכוד בבואו ליישם תכתיבים אמריקאיים וקצת יותר חמיצות אצל קדימה בבואה ליישם את תכתיביה של ש''ס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואכן אנשים מהם שמעתי כי ממשלת אחדות היא דבר רצוי, סבורים כי ההבדלים הרעיוניים בין "מפלגות השלטון" הם אפסיים. עבורם אכן הגיוני לראות בבחירות כשאלה של אישים. אוותר על הויכוח בדבר היעדר הבדלים בין המפלגות (לא מקובל עליי, בקצרה) לטובת חידוד הנקודה. אם נאמר כי הבחירות מתקיימות לצורך הרצת אישים בלבד, הרי שאין היגיון בשיטת הבחירות/הקמת הממשלה הקיימת כרגע. שהרי ההמלצה לנשיא היא אקט שמתבסס על היגיון "המאבק הרעיוני". הימין ימליץ ביבי, ומפלגות שאינן מזהות עצמן כימניות ימליצו משהו אחר. אח"כ יבוא ביבי בשם ניצחון הימין ויבקש להקים ממשלה על בסיס אישי ולא רעיוני... זוהי כימרה שנועדה לא לעבוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בזה משהו, אבל זה בדיוק המתח שדיברתי עליו. מי שמצביע למפלגה ''רעיונית'' קטנה בדרך כלל עושה זאת כדי ''להמריץ'' את הקואליציה שתוקם לכיוון הרעיוני שלו. כמובן שיש בכל זאת הבדלים, לפחות היסטוריים, בין הרעיונות של המפלגות הגדולות וראשיה, וזה מספיק כדי לתחום את הקואליציות מבחינת המפלגות הקטנות, אבל ההבדלים האלו הם לא עד כדי כך גדולים מכדי למנוע ישיבה בממשלה של הליכוד והעבודה ( מה גם שיש להם אויב משותף -קדימה). כך מפלגות הימין, השותפים ''הטבעיים'' של הליכוד ימשכו את הממשלה ימינה, אבל כפי שאנו רואים, אפשר בקלות לדמיין ממשלה עם הליכוד ומפלגת העבודה ( אבל לא עם מר''צ). חלק ממצביעי מר''צ הימרו על האפשרות שתוקם ממשלה בראשות קדימה או אפילו העבודה ( אם הם היו אופטימיים במיוחד בקשר לסקרים) ואז הם יכלו להטות את הקואליציה לכיוונם. מי שמצביע עבור מפלגה גדולה, בפירוש מצפה שהיא תגיע לשלטון. מי שמצביע עבור מפלגה קטנה עושה זאת כדי לאותת למפלגת השלטון לאיזה כיוון צריך לפנות. מצביעי ליברמן לא היו בולעים את לשונם אם ליברמן היה ממליץ על לבני בתנאי שהיו עוטפים להם את זה נכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שהלא התכוונת, אבל "בהוודא" (תוצאות הבחירות), ומכאן "נוֹדָא", הוא חידוש מוצלח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכשאתה כותב ''שהלא התכוונת'' בוודעי לא התכוונת, אבל גם זה מוצלח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל למה לראות כאן דוקא את המתח ולא את ההשלמה והתואם ההדדי: מפלגה היא פלטפורמה להרצת אישים, אבל הבחירה ביניהן נעשית גם על בסיס רעיוני-אידיאולוגי. כאשר אתה בוחר את את האישיות המועדפת עליך, הבסיס הרעיוני יכול ואף משמש לעיתים קרובות קריטריון מרכזי. אפשר גם לבחון זאת בדרך השלילה. נניח שמפלגה מסויימת דוגלת ברעיונות המועדפים עליך, אך ראשיה ידועים לשמצה כנוכלים, רמאים וגרוע מזה טפשים ולא יוצלחים. האם תרצה להצביע עבורה? הסוד של מפלגה מצליחה הוא בשילוב ההרמוני של מצע אידיאולוגי עם נבחרת הנהגה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שמה שמפריע לראובן הוא שהמפלגות מבליטות רק את העומד בראשן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שקורה אצלינו זה ש''ראשיה'' ו''ראשה'' של המפלגה אינם בהכרך היינו הך, לא מבחינה אידאולוגית ולא מבחינת יכולת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם האידיאולוגיה של "ראש" המפלגה אינה עולה בקנה אחד עם האידיאולוגיה של רבים מ"ראשי" המפלגה, מוטב כנראה לדחות את כל המפלגה עם נבחרתה. נראה לי שהנקודה הבעייתית בכל העניין הזה היא שהבוחרים מצד אחד אינם מתיחסים ברצינות מספקת לזכות הבחירה שלהם ומצד שני חלק מהם מיחסים לעצמם זכות מופרזת לנהל בעצתם ובדעתם הנבונה את מהלכיהם של נבחריהם (ואצלנו גם את של אלו שלא בחרו בם). תפקיד הבוחר הוא לבחור את הנבחרים ולא לנהל את המדינה בשבילם. כנראה שהסיבה לתופעה הזו נעוצה בהתנהגות הנבחרים עצמם. הפארסה שעושים נתניהו והליכוד מעצם תהליך הבחירה הדמוקרטית, הזכירה לי את 1984/אורוול. אאל"ט, גולדשטיין אוייב העם בספר, מתגלה במהלכו כאלטר אגו של האח הגדול. נתניהו ושות' מפטמים את צאן מרעיתם בהשמצות והפחדות על עלילותיהם ועוולותיהם של הגולדשטיינים מן השמאל, אך כאשר הציבור סופסוף נותן את ההגה בידם נראה שנתניהו מוכן לשלם הרבה מאוד כדי שא. ברק ישב במגדלי הקריה (ושלושת המנדטים שהלז מביא עימו לא יכולים לשמש הסבר סביר לכך). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא משאיר הרבה ברירות. מספר 2 בקדימה הוא מופז, מספר 2 בליכוד הוא (?) סילוון שלום. רק במפלגת העבודה אפשר לסמוך על פואד שיגבה את ברק ( בינתיים). מה קורה כרגע במרץ לא רלוונטי, אבל נדמה לי שלביילין ושריד היו הרבה מתנגדים פנימיים בזמנם, ואפילו עכשיו היה לחץ על גומס להתפטר בעקבות אי הכנסותה של גלאון. לפחות מספר 2 של ליברמן(מי זה?) לא עושה צרות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספר 2 של ליברמן הוא אחד, עוזי לנדאו... פוליטיקאי בעל מוניטין נאמן לחלוטין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מספר 2" לא בהכרח במובן הרשימה לכנסת, אלא יותר במובן האיש השני הכי חזק במפלגה, אבל אפילו אם לנדאו הוא האיש, אני דווקא חושב שאנו עשויים לראות מחלוקות רציניות בינו ובין ליברמן, דווקא בשל נאמנותו של לנדאו (נאמנותו האידאולוגית כמובן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא על זה דברנו. אתה מדבר עכשיו על תחרות ואינטריגות אישיות. קודם דברנו על סתירה מבחינה אידיאולוגית. האם אתה טוען שיש תהום אידיאולוגית בין לבני למופז או בין נתניהו לסילוון וג'ודי? (כשכתבתי הרמוניה התכוונתי להרמוניה אידיאית ולא אישית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה לי ממש לקרוא את מופז, אבל כן, יש תהום אידאולוגית. אני מניח שמופז מתנגד להתנתקות ומתנגד למדינה פלסטינאית, בערך כמו ביבי. זה שאתה אופרטוניסט לא אומר שאין לך אידאולוגיה. אני די בטוח שדעתו של שלום לא היתה נוחה בקשר לרפורמות ה''אנטי סוציאליות'' של נתניהו. אל תגרור אותי בבקשה למלחמת מראי מקום, אבל אני חושב שמופז הביע דעות הרבה יותר מיליטנטיות באשר להסכמים עם הפלסטינאים (ואולי גם סוריה) מאשר אולמרט וליבני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממש לא מסכים איתך. לא משנה מה מופז חושב או מתכוון. העובדה שבתום כל התמרונים האופורטוניסטיים שלו הוא נחת ב''קדימה'' דוברת בעד עצמה באלף קולות. לא חשוב אם אתה מתנגד אסטרטגית או מסתייג אידיאולוגית מההתנתקות, אם היית ב''קדימה'' בזמן הרלאבנטי, תמכת בהתנתקות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תזכיר לי מה קרה קודם, ההתנתקות או יסוד קדימה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אאז''ן יזמת ההתנתקות קדמה ל''קדימה'' והקמת ''קדימה'' קדמה להתנתקות בפועל. בכל מקרה אין זה משנה. גם כאשר בתעמולת הבחירות נסתה ''קדימה'' לצייר את נתניהו כמי שתמך בהתנתקות, ראיתי זאת כתעמולה גרידא. בסופו של דבר סביב שאלת ההתנתקות נוצרו שני מחנות. מה שקובע הוא באיזה מחנה מצאת את עצמך (מופז בקדימה ונתניהו בליכוד). מה חשבת, ומה ניסית לעשות לפני ואחרי פחות משנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש. קדימה הוקמה בנובמבר 2005, ההתנתקות הסתיימה באוגוסט. בקדימה היו חברי כנסת שהתנגדו להתנתקות (כמו הנגבי) ובליכוד נשארו מספר חברי כנסת שתמכו בהתנתקות (כמו נתניהו, שלום ולבנת) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שאתה נתפס לפורמליזם. עד כמה שאני זוכר, קדימה הוקמה בגלל שמרכז הליכוד סרב לאשר את מדיניות ההתנתקות של הליכוד וזאת היתה נקודת היציאה של מפלגת קדימה. לגבי הדוגמאות, כבר אמרתי שלא ממש משנה מה בדיוק עשו ופעלו האישים הנזכרים. ברור לחלוטין שאילו הנגבי התנגד באופן מהותי להתנתקות הוא לא יכל להשאר במפלגה אחת עם מבצעיו ואילו נתניהו, שלום ולבנת באמת תמכו בהתנתקות הם לא היו מסתפחים לליכוד ש''הוקם מחדש'' על בסיס ההתנגדות להתנתקות. אם כך היו פני הדברים, היה צריך לומר שהפילוג בין קדימה לליכוד חל בגלל סירובו של שרון להישמע להחלטת המרכז ולא בגלל ההתנתקות, מה שלא נראה לי כל כך ריאלי ובכל מקרה אינו ממש לזכותם של אנשי הליכוד ה''מטוהר''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה פשוט משכתב את ההיסטוריה. קדימה, כאמור, הוקמה אחרי ההתנתקות, התוכניות להקמתה החלו אחרי ההתנתקות. לשרון היה רוב במרכז הליכוד (הוא ניצח את נתניהו בספטמבר במרכז בקרב על הקדמת הפריימריז). היא הוקמה על ידי שרון בגלל שהוא ידע שהוא הולך להפסיד בקרב על מנהיגות הליכוד (לא במרכז, בקרב המצביעים, שם לא היה לשרון רוב). החלוקה לקדימה-ליכוד היתה על בסיס פרסונלי מובהק, הנגבי, מופז, שטרית וליבני, שידעו שאין להם מה לחפש במרכז ובטח שלא בקרב המתפקדים, הלכו לקדימה, נתניהו, שלום, ליבני ואיתן, שידעו שיש להם תמיכה במרכז, נשארו בליכוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחר הקמת קדימה, כל מי שמצא את עצמו שם תמך *בדיעבד* בהתנתקות, וכל מי שנשאר בליכוד הצהיר שהוא התנגד. אם זה אומר משהו על תפיסת עולמם זאת כבר שאלה אחרת, אך זכור שבאותם ימים היה דיון ציבורי על התנתקות שנייה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה הצהירו ליבנת, שלום, איתן ונתניהו שהם התנגדו להתנתקות? איפה הצהירו הנגבי ואלקין שהם תומכים בהתנתקות? הדיון הציבורי על ההתכנסות היה כמעט חצי שנה אחרי הקמת קדימה, כששרון נכנס לקומה ואולמרט החליף אותו. שרון עצמו, כשעוד היה ער, הצהיר חד משמעית ש"לא תהיה התנתקות שניה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הווה הגון. לא אמרתי שאנשי קדימה תמכו בהתנתקות שנייה, אמרתי שהם הצדיקו בדיעבד את הראשונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתניהו הצהיר שהוא מתנגד להתנתקות כשהצביע נגדה בממשלה, שבוע לפני הפינוי. אז גם התפטר מתפקיד שר האוצר. באותה הצבעה התנגדו לפינוי גם לבנת והנגבי. דרך אגב עניתי לך על שאלתך ''איפה הצהירו'', אבל אני חושב שמעשיו בפועל של הנגבי מראים שבעצם תמך בהתנתקות (למרות שהתנגד בהצבעה). אילו היתה סכנה לרוב של שרון אני מנחש שהיה תומך. לא יודע לגבי נתניהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה הצהירו? בתוכנית הבוקר של רזי ברקאי בגלי צה"ל. עכשיו אתה מרוצה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מעמיד אותי במצב לא נוח. מצד אחד אתה זורק ''אתה פשוט משכתב את ההיסטוריה'' בעוד שאני רואה בדיוק את ההיפך. מצד שני זה לא נראה נושא שמצדיק חיטוט ארכיוני דקדקני. עובדתית, זכור לי בודאות ששרון הפסיד למתנגדי ההתנתקות (לנדאו ושות') בהצבעה שנערכה בקרב מתפקדי או מרכז הליכוד. שרון סירב לקבל על עצמו את דין ה''תנועה'' ומרגע זה החלה התנועה לקראת הפרישה מן הליכוד והקמת קדימה בשיתוף עם פורשי העבודה. ההצבעה וההפסד של שרון בה לא יכלו להיות אחרי ההתנתקות, אחרת מה היה הטעם בהצבעה אם ההתנתקות כבר התבצעה. כאמור, בסיכומו של דבר, כל אלה דקדוקי עניות. המפץ הגדול של הפוליטיקה הישראלית שהוליד את קדימה כמפלגת המרכז הישראלי המאחדת יוצאי ליכוד, מערך ושינוי, התרחשה סביב קו השבר של ההתנתקות. עצם התייצבותם של הפוליטיקאים לאורך קו השבר הזה, קובעת את עמדתם הפוליטית, הרבה יותר מהסיבות הפרסונליות והקוניקטורליות שהניעו אותם. בעניין עקרוני כזה של חלוקה לימין, מרכז ושמאל, התודעה תקבע בסופו של דבר את ההוויה. הפוליטיקאים יאלצו להתיישר לפי האלקטורט שלהם. אם אתה מאשים את הצד שאינך מסמפט באופורטוניזם אגואיסטי, עליך לזכור שדוקא האגואיזם הזה יאלץ אותם לפעול לפי המחנה שלהם ולא לפי עמדות תאורטיות שהיו או לא היו להם. (אהוד ברק שמנסה לאגוף את המרכז מימין עלול לאבד את מעט האלקטורט שנותר לו, פשוט משום שהמחנה שהוא בחר אינו תואם את עמדתו האישית כאולטרה מרכז והוא הורס את יכולתה של מפלגתו לבדל עצמה מן המרכז). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השטן, כרגיל, נמצא פרטים. הפיצול בליכוד קרא בעקבות ההתנתקות וההתנהגות של שרון שהובילה את ההתנתקות, ודירדרה את היחסים של שרון עם הבסיס האידיאולוגי בליכוד ועם מתפקדיו. אבל, הפיצול עצמו היה אחרי מעשה, והבחירה "מי לליכוד ומי לקדימה" היתה על בסיס אישי לגמרי, ולא על בסיס אידיאולוגי. שרון הפסיד המשאל מתפקדי הליכוד כמעט שנה וחצי לפני שהוא הקים את קדימה. במרכז עצמו, למרות הרבה רעש של המורדים, שרון ניצח. בכנסת, לעומת זאת, שרון הפסיד, אחרי שנתניהו הצטרף למורדים (אחרי מימוש ההתנתקות) ולא תמך במינוי השרים בראון ובוים (וזה, אגב, היה הטריגר להקמת קדימה, כאמור, הכל אישי). זה לא היה כל כך מזמן, אנחנו יכולים להרשות לעצמו לזכור. אף אחד מ-15 חברי הכנסת של שינוי לא הצטרף לקדימה עם הקמתה, שניים הצטרפו לליכוד, והשאר פרשו (או הצטרפו לחץ או נשארו בשינוי, שזה כמו לפרוש). מהעבודה הצטרפו שלוש חברי כנסת, על בסיס פרסונלי מובהק. אני לא "מאשים" אף צד באופורטוניזם יוצא דופן, זה חלק מהפוליטיקה, וזה קיים בכל הצדדים (כאמור, גם בליכוד וגם בעבודה). אני מאשים אותך בשכתוב ההיסטוריה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שמרוב פרטים לא רואים את היער. דוגמה? אתה כותב אולי "אף אחד מ-15 חברי הכנסת של שינוי לא הצטרף לקדימה עם הקמתה" אבל נראה שכמעט כל האלקטורט שלה עשה בדיוק את זה. "שכתוב היסטוריה"? בדרך כלל עושים זאת למען מטרה כלשהי. נו בסדר, ההתנתקות החלה באוגוסט ו"קדימה" הוקמה בנובמבר (2005) ושכחתי ששרון בעצם ניצח במרכז (אחרי ההתנתקות). וכל זה מוכיח מה? שהליכוד ונתניהו בעצם תומכים בהתנתקות ומפלגת "קדימה" הוקמה כדי לתמוך בשחיתות של משפחת שרון? מלבד העמדת הפרטים על דיוקם לא הוכחת דבר. הטענה שלי היא שאופורטוניזם ואינטרסים אישיים יכולים להציב מתנגדי התנתקות ב"קדימה" ותומכים שלה בליכוד. הם אינם יכולים להפוך את קדימה למפלגת מתנגדי ההתנתקות ואת הליכוד למפלגת תומכיה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |