 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם הבנתי נכון, הערכים החינוכיים שיש להנחיל לתלמידים לדעתך הם: חשיבותו של נימוס, מי נגד מי, ומחיר הבחירה. בעיניי, לפחות, רק הראשון הוא "ערך", ועל אף חשיבותו אין הוא החשוב ביותר. התשובה לשאלה באיזה עולם אתה חי תלויה מאוד בהשקפתו של המורה, וקשה לומר שהיא יכולה להיות כללית. המודעות למחירה של בחירה איננה "ערך" אלא תפיסה מסוימת, התלויה מאוד בצורת הצגתה. לעומת זאת, הייתי חושבת שיושר, יושרה, והתייחסות אמתית ורצינית לאחר הם ערכים חשובים וחיוניים עד מאוד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מנסיוני רב- השנים כתלמיד: א. בני 18 אינם בשלים במיוחד לדיון תיאורטי על ערכים. אני זוכר מורה לפילוסופיה שבמשך כמה שבועות לא הצליחה להרים דיון בנושא "ציות לחוק במדינה דמוקרטית" מעבר לרמת "מי שרוצה לא לציית, שלא יציית- ושייענש". הדרך היחידה להנחיל ערכים במערכת חינוך היא לפעול לפיהם- נאמר, לתת ציון טוב למי שבקיא בחומר הנלמד ולא למי שכותב בכתב יפה או מוריד מהאינטרנט (יושר והישגיות), לעזור למי שמתקשה וכו'. באופן דומה, החינוך המצויין שקיבלתי בחוגי הסיור של החברה להגנת הטבע נבע מכך שארגנו בעצמנו טיולים. ב. כשאני חושב על זה כך, למה בעצם מורה למתימטיקה/פיזיקה/ כלכלה/ביולוגיה/כימיה/חינוך גופני/ גיאוגרפיה צריך להיות שונה בהרבה מעובד ציבור רגיל? הרי שניהם נדרשים רק לפעול לפי אותם ערכים (יושר, מקצועיות וכו'). אני מסכים שמחנכים ומורים לספרות, אזרחות, היסטוריה ותנ"ך צריכים להיות בעלי יכולת גם לבטא את הערכים, ולא רק לפעול לפיהם. ג. שאלת "ההכנה לחיים האמיתיים" בהחלט מעניינת מאוד. ביה"ס שכולנו מכירים מכין לחיים של עבודה משרדית או מפעלית (ערכי סדר, משמעת, הישגיות) ולא לחיים של יזם או יוצר, למשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני יודעת לגבי יאיר, אבל נראה לי שרוב המגיבים כאן (ואני ודאי בכללם) לא התכוונו לדיונים תיאורטיים בעניינים החינוכיים/ערכיים, אלא בדיוק לפעול לפיהם, להוות דוגמה טובה, לתגמל לפיהם וכו'. לגבי ההכנה לחיים האמתיים - שוב, זה נראה לי קצת מעורפל. לא ברור לי איך מחנכים לזה, לא ברור לי מי ייצר את התפיסה הנכונה שיש לכוון אליה, לא הראה לי כלל שיש דוקא אחת כזאת... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי יקבע איך לחנך? ומי יקבע אילו תעשיות לקדם, איזו רמה של איכות סביבה נדרשת, באיזה כיוון צה"ל יתפתח, איזו מערכת בריאות תהיה לנו? כמו בכל תחום- שילוב של החלטות פוליטיות לפי ניתוח ונתונים מקצועיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי מי שרוצה שלא לציית, שלא יציית ושייענש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את צודקת לגבי מי נגד מי ומחיר הבחירה, אבל ארחיק לכת ממך ואקבע שגם הנימוס כפי שהוא מוצג כאן אינו ערך; הוא צורת התנהגות. צורה כזו יכולה לנבוע מתוך ערכי יסוד (למשל, כבוד האדם), אבל כאן היא מוצגת בסך הכל כפרט אחד מתוך "מחירה של בחירה": המשאבים סופיים ואני לא יכול לקבל הכל, לכן אני צריך להתפשר. כמו תפישת "מחיר הבחירה" כולה, אגב, הניתוח הבסיסי הוא הובסיאני במהותו ורואה את העולם כמקום של משחק סכום אפס ולא כמקום שבו הפרטים יכולים ואף מעוניינים לשתף פעולה כדי להשיג יחד מה שכל אחד מהם אינו יכול להשיג בנפרד. התפישה החינוכית הזו חסרה לא רק את היושר וההתיחסות המכובדת לאחר אלא גם את המעורבות והמחויבות, החשיבה הבקורתית ועוד אלף ואחד דברים. עוד שאלה מעניינת היא עד כמה מערכת החינוך יכולה להקנות צורות התנהגות (כמו נימוס). התנהגות היא דבר שנרכש בעיקר מתוך חיקוי; מערכת החינוך פועלת בטווח התנהגויות מצומצם ובחלק קטן של שעות היום, וממילא מתקשה להחדיר התנהגויות. דיונים מלומדים בכתה (ואפילו הקפדה על מאפייני נימוס בסיסיים בכתה) הם בעלי השפעה מעטה מאד לעומת הורה שצועק על ההורה השני, אח גדול שחותך נהגים בכביש או חברים שאופי ההתנהגות והשיח ביניהם רחוקים אלף מילין ממה שהמורה היה רוצה להקנות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |