בתשובה לשי מתל אביב, 28/01/09 15:16
האירוניה של בית המשפט העליון 502708
אני מציע לך פחות נחרצות בקביעות הללו. הלשון המפורשת שאתה מדבר עליה קיימת גם לגבי לשון החוק שמדברת על הזכות להבחר -אחד מיסודות דהמוקרטיה. מה שאתה מדגיש הוא סייג עקב האידאולוגיה ו/או המעשים של המועמד. עמדת הבג"צ היא שפסילת מועמד היא מעשה חריג וקיצוני ויכול לנבוע רק בגלל מעשים כאלה.
האירוניה של בית המשפט העליון 502726
ראשית, דייקנות משפטית קלה. לא דובר במקרה הנוכחי על פסילת מועמדים, אלא על פסילת רשימות. החוק מבדיל בין השניים, ונותן לוועדת הבחירות סמכות גדולה יותר בפסילת רשימות, ובצדק. לא מדובר כאן על מניעת הזכות להיבחר, אלא על הזכות לקדם דעות מסוימות, שהן כנגד אושיות המדינה. אותו מועמד שרשימתו נפסלה יכול לרוץ ברשימה אחרת, שתבטא דעות מתונות רק במעט (למשל, בסגנון חד''ש), ולא יערערו על זכותו להיבחר.

שנית, עמדת הבג''ץ פשוט מנוגדת לחוק. אם היה בבג''ץ יושר אינטלקטואלי הוא היה מודה לפחות שהוא פוסל את החוק, מאחר שהוא סותר לדעתו אי אלו עקרונות יסוד. אבל הבג''ץ יודע שמעשה כזה יהיה נועז מדי, ולכן מעקר את החוק מתוכן בדרך נכלולית.

שלישית, מי שמזעזעת אותו האפשרות שסיעה כמו בל''ד תיפסל, הוא אדם שאין לו כבוד לזכותם של היהודים להגדרה עצמית. לאנשים כאלו יהיה בדרך כלל יותר כבוד לזכותו של העם הטיבטי להגדרה עצמית מאשר לזכותו של העם היהודי, עם שעבר סבל מחריד בגלות, הגיע למולדתו, ורוצה לחיות בה בשקט, מבלי שבכספי משלם המיסים שלו יעשה שימוש כדי לקדם את הדרישה לגזול ממנו את מדינתו הזעירה. ראוי לפסול מפלגה שרוצה לשלול את חופש הביטוי, או את חופש ההצבעה. במדינת ישראל ראוי לפסול גם מפלגה שרוצה לשלול מבני העם היהודי את זכותם להגדרה עצמית.
האירוניה של בית המשפט העליון 502727
שים לב שאפילו בל"ד לא שללה את הגדרתו העצמית של העם היהודי. הם רוצים ביטוי גם לאזרחים שאינם יהודים ומהווים 20% מתושבי המדינה ואינם כאלו שרק באו. אני מבטיח לך שאם היה במצע שלהם משהו השולל את הגדרתו העצמית של העם היהודי-המפלגה היתה נפסלת כהרף עין. מה שקרוי מדינת כל אזרחיה אינו שוללת את הגדרתם העצמית של היהודים.
האירוניה של בית המשפט העליון 502731
כספי המסים אינם רק של העם הזה, וודאי לא רק של מי שאינו מצביע לבל''ד (ראה כותרת).
ואין לי שום רצון לגזול את המדינה הלא כל כך זעירה הזאת מהיהודים.
האירוניה של בית המשפט העליון 502750
''ראוי לפסול מפלגה שרוצה לשלול את חופש הביטוי, או את חופש ההצבעה. במדינת ישראל ראוי לפסול גם מפלגה שרוצה לשלול מבני העם היהודי את זכותם להגדרה עצמית.''

דוגמא קלאסית לדו-חושב.
האירוניה של רטוריקה זולה 502751
גם אם אתה חושב שיש קריטריונים שצריכים להגדיר מתי ראוי לפסול מועמדים ורשימות, זו אמורה להיות סוגיה משפטית (עם חובת הוכחה) ולא סוגיה שלציבור ולנבחריו מותר להכריע לגביה ע"י גיוס רוב. צוקהרות רטוריות מלאות פאתוס‏1 שמזהירות את כולם מפני אנשים מרושעים כמוני שחושבים שבל"ד היא מפלגה לגיטימית (גם אם לא מסכימים עם האידיאולוגיה שלה) לא ישנו את זה ש*זה* הנושא שאמור לחלק את האנשים לקבוצת הבעד והנגד ולא זכות בני העם היהודי להגדרה עצמית.

______________
1 וסתם שקרים ואמירות לא רלבנטיות כמיטב מסורת האד-הומינם העתיקה "לאנשים כאלו יהיה בדרך כלל יותר כבוד לזכותו של העם הטיבטי להגדרה עצמית מאשר לזכותו של העם היהודי".
האירוניה של רטוריקה זולה 502798
כמו שי מת"א, גמני סבורה כי בג"צ ברח מהכרעה לפי דיני הראיות (בדיוק לשיטתך). בל"ד - מפלגה לאומנית ערבית לפי הגדרתה היא - סיפקה עילות חוקיות לא מעטות לפסילתה כרשימה לגיטימית בבחירות לכנסת ישראל. שלא כמקרה רע"ם-תע"ל מנהיגיה לא מהססים להצהיר בגלוי (והלשעבר, עזמי בשארה, עם נופך של ריגול חמור ובגידה) על מטרותיה:

1. שלילת הזהות היהודית של המדינה.
2. ביטול חוק השבות.
3. קבלת זכות השיבה.
4. גם במסגרת מדינת כל אזרחיה (לצד מדינה ערבית נטו בגבולות 67') תקוים אוטונומיה תרבותית ופוליטית למיעוט הערבי (שיחד עם מיליוני הפליטים האמורים לשוב לתחום ישראל יהיה לרוב).
5. אימוץ עקרון המוקוואמה מבית מדרשם של נסאראללה וחמאס. כלומר, הצדקת פעולות טרור אישיות (מתאבדים ופיגועים) ואירגוניות (ירי טילים על אזרחים) במסגרת 'ההתנגדות' לכיבוש הציוני על כל ס"מר מאדמת שטח המנדאט הבריטי טרום 48'. גם אם הדבר כרוך באבידות בנפש של שאהידים בעל-כורחם מקרב ערביי ישראל. כמו בפיגועי המסעדה בחיפה והאוטובוס בצפון, או הרג שליש מהאזרחים במלחמת לבנון II.

אני דווקא בעדם. הלוואי שכוחם ייגבר במגזר.
האירוניה של רטוריקה זולה 502888
מישהו פנה אל בג"צ על מנת לפסול את הרשימה? הפניה לבג"צ היתה הגשת ערעור על החלטת ועדת הבחירות המרכזית.
האירוניה של רטוריקה זולה 502899
אף אחד לא עתר לבג''ץ בעניין הזה. ההליך היה ערעור בפני ביהמ''ש העליון.
האירוניה של רטוריקה זולה 502909
מדובר בעתירה ולא בערעור, והעתירה הוגשה לבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ.

בפועל, במשך השנים, מיטשטשים קוי הגבול שבין ערעור לעתירה, והדבר בא לידי ביטוי מעשי במערכת המשפטית ובייחוד לביטוי לשוני (מבולבל מעט) בדיווחים התקשורתיים. הרבה מאוד ניתן לאמור בנושא זה. כרגע, במגמה לפשט את הדברים ככל שאפשר ובהתעלם מן השינויים שחלו לאורך השנים במערכת המשפטית ובשימוש בשני המושגים:

ערעור - ביסודו של דבר, זהו הליך של התנגדות אחד הצדדים להחלטה משפטית ובקשה לשינוי ההחלטה המשפטית *בתוך* מערכת בתי המשפט, עפי"ר במשפט הפלילי. הדבר יכול להיעשות לגבי ההחלטה התקדימית של הכרעת הדין או להחלטה הסופית של פסק הדין ואף של גזר הדין (החלטה על עונש בעקבות הרשעה). כאמור, הערעור מוגש עפי"ר (מכל מקום - עד לשנים האחרונות) מתוך בתי המשפט ולערכאה הגבוהה מזו שבה התנהל המשפט עצמו.

לגבי הבלבול הקל הקיים בציבור (ובלשון הדיבור) בין בית המשפט העליון ובג"ץ, ובכן: זה לא כל כך מבלבל - בית המשפט העליון הוא הערכאה המשפטית הגבוהה ביותר במדינת ישראל, בידיו מרוכזות מספר סמכויות ובתוכן, אכן - גם סמכות בג"ץ.

בג"ץ (במסגרת העליון) - בית משפט שעניינו המרכזי עתירות המוגשות ע"י אזרחים או (ואולי בעיקר) ע"י גופים וקבוצות - כנגד מוסדות השלטון, גופים ציבוריים וארגונים בעלי זיקה למדינה ולמוסדותיה.

במקרה שלפנינו הוגשו, אם כן, לעליון כבג"ץ, עתירות ע"י בל"ד ורעם-תע"ל, כנגד החלטת ועדת הבחירות המרכזי לפסול את שתי הרשימות מהשתתפות בבחירות. העליון-בג"ץ (וגם חוות דעת של היועמ"ש מזוז) קיבל את העתירות, דחה את החלטת ועדת הבחירות (גוף פוליטי שעל היקף סמכויותיו כבר נמתחה ביקורת - גם כאן באייל) ופסק כי יש לאפשר לשתי הרשימות לעמוד לבחירת הציבור.
האירוניה של רטוריקה זולה 565122
בית המשפט מכנה זאת "ערעור בחירות".
קצת יותר משנתיים אחרי קבלת הערעור, פרסמו השופטים את נימוקיהם. שום דבר חדש.
מישהו ראה את זה בעיתון? נתקלתי בזה במקרה.


חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים