בתשובה לארז לנדוור, 18/01/09 8:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אסור לשכוח גם את אחריותם של האמריקנים לפלישת סאדאם לכווית (תגובה 372879) ולעליית היטלר בעצם לשואה (תגובה 372867). לפחות הם לא הרגו את ישו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
היי, יצויין שהוא מאשים גם את ארה''ב באחריות למלחמת קוריאה. אבל זה בהחלט מרשים לטעון שבגלל אחריותה של ארה''ב למלחמת קוריאה היה הגיוני לגייס את האו''ם - כלומר, לגייס כוחות שעיקרם המוחלט היה אמריקאי - כדי להשיב את המצב לקדמותו. הקורא התמים בלי ידע היסטורי יחשוב שהאו''ם נכנס למלחמה כדי לתקן את מה ששיבשו האמריקאים, ובטח לא יזכור גם שהסיבה היחידה שהאו''ם הצליח להקים כח למלחמה בקוריאה היה שנציג בריה''מ במקרה נעדר מהדיון הקובע ועשו לו איזה אמבוש קטן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה ניתוח מרשים של שניכם! כשאני אומר שלארה"ב היתה אחריות למשהו, אינני אומר שהיא האחראית הבלעדית ולפעמים גם לא הראשית. להקים את חבר הלאומים כארגון שאמור לשמור על ההסדר והשלום העולמי ולא להכנס אליו? איזה מין הסדר בין לאומי יציב זה בו לא משתתפות ארה"ב ובריה"מ? בודאי שגם בריטניה וצרפת אשמות - אשמים כל אלו שלא צרפו את בריה"מ לחבר הלאומים. לגבי קוראה: מה שכתבתי על מהלך העניינים בקוריאה אינם המצאה שלי או דבריהם של אנרכיסטים או טולסטויאנים. ארה"ב החלה לשחרר את החיילים אחרי מלחמת העולם השניה בדרך אבסורדית: שחרור רק על פי שנתונים. בדרך זאת הם יכלו להפוך דוויזיות שלמות למאויישות חלקית. לגבי המדיניות שלה בקוריאה: התעלמות מבניית צבא גדול בצפון קוריאה ואי בניית צבא גדול בדרום היו טעויות אם לא מחדלים. אני מאד מעריך את דאגתך הכנה לקורא התמים. אינני מנהל חשבונות עם מה שדבריך יכולים לעולל לקורא התמים. במבחן האשמה מי פלש, ודאי שארה"ב אינה אשמה; היא לא פלשה. היא אשמה בהזנחת האזור ואי קריאת המפה. הטראומה מהטעויות הללו השפיעו מאד על התנהלותה מאוחר יותר. מה שהיה באו"מ אינו שייך לעניין כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ארה"ב אשמה בכך שלא מנעה מחדל בכל מקום שהוא בעולם (להבדיל מהאשמה הסינית בעידוד פעיל, ולהבדיל מהאשמה הצפון קוריאנית ב*פלישה*), אז פתוחה הדרך לאימפריאליזם מופרע לגמרי שבו ארה"ב מחוייבת להתערב בכל מקום כדי למנוע שגיאות, ושבו היא אשמה ב*כל* דבר שהוא. (ומה שקרה באו"ם מאוד רלוונטי, כי הוא מזכיר מי רצה להתערב ומי התנגד ולמה, באופן חד-פעמי כמעט - דוגמה אחרת היא קונגו - האו"ם הצליח לקבל החלטה להתערב בלחימה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוף משפט: "ב*כל* דבר שהוא אם אינה מתערבת" (ולמעשה, גם אם כן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממש מתייאש מהקלות בה אתה מעוות את רברי."אם ארה"ב אשמה בכך שלא מנעה מחדל בכל מקום שהוא בעולם". איפה ראית שכתבתי את הדבר הזה? קוריאה היא כל מקום שהוא בעולם? בהרבה מקומות ארה"ב אינה יכולה לעשות הרבה. במקומות כמו עיראק וקוריאה שהם מקומות רגישים, יש נוכחות ופעילות אמריקאית. אני משונע שאפילו חקרו אצלם את המחדלים הללו. אינני מבין מדוע אתה לוקח באופן כל כך אישי כל מה שאני כותב על ארה"ב ונעלב בשמם. בד"כ רב האינפורמציה והדעות בנושא באים ממקורות אמריקאים. אין לי יחס שלילי כולל כלפי ארה"ב כפי שאתה מצייר. אני מבקר שם מדי פעם ולא מרגיש שאני מבקר במדינת אוייב. אני משוחח עם הקרובים שלי ולא מסתיר את דעותי. אין ספק היום שפרוץ מלחמת קוריאה נבע מכשל מדיניות קודם של ארה"ב באיזור- כולל כרובן פיאסקו מודיעיני. שוב, אינני מאשים את ארה"ב בפלישה של צפון קוריאה. הם פשוט נרדמו בשמירה. הנה, הלכתי כרגע לויקיפדיה ואתה מוזמן לקרוא מה נכתב שם על מלחמת קוריאה. ארה"ב אינה מוזמנת להתערב בכלל. אינני נכנס למדיניות של ארה"ב כלפי בריה"מ אבל מה שקרוי דוקטרינת טרומן, היתה אופציה אחת מאופציות אחרות שנבחרה אבל לא נכנס לעניין הזה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |