בתשובה לסתם יהודי, 14/01/09 12:08
באמת שלא חסר. 501101
שוטה הכפר הגלובלי • בתשובה לסתם יהודי יום ד', 14/1/2009, 12:44
''הצד השני'' הוא הצד הפלשתינאי. התקשורת הזרה מקבלת באדישות מסויימת את ''אי הדיוקים'' בדיווחים שלו, ומכל מקום אינה מסיקה מהם מסקנות לגבי אמינות הדיווחים. הטבח בג'נין הוא, אולי, הדוגמא הטובה ביותר. לעומת זאת, אם דו''צ טוען בסמוך להתרחשות ארוע מסויים שחמושים ירו מתוך שטח בית ספר, ואחר כך מתברר שהם היו רק סמוך לאותו בית ספר, הרי תפסו אותך ב''שקר'' ומכאן שאתה טובח באזרחים בשביל הכיף.
באמת שלא חסר. 501105
סתם יהודי • בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי יום ד', 14/1/2009, 12:59
זו אחת הבעיות העיקריות של הסמול, שאני מדבר עליהן.
מדובר במלחמה (ויש אומרים אף מלחמת קיום) ותעמולה הינה אחד מדרכיה. לא נעים, אבל זה-מה-יש עם זה אנחנו צריך לנצח (כדי לשרוד).
באמת שלא חסר. 501107
שוטה הכפר הגלובלי • בתשובה לסתם יהודי יום ד', 14/1/2009, 13:17
לא הבנתי על איזו בעיה של הסמול אתה מדבר. אין לי שום התנגדות לשימוש בתעמולה בזמן מלחמה, אם הוא אפקטיבי. בהסתמך על הנסיון, אני חושב שבמקרה שלנו הוא ישיג את התוצאה ההפוכה.

(מצד שני, בהסתמך על הנסיון, דושיח עם מי שהכינוי שלו מכיל ''יהודי'' הוא חסר תוחלת, ובכל זאת אני עושה זאת משום מה)
באמת שלא חסר. 501108
האייל האלמוני • בתשובה לסתם יהודי יום ד', 14/1/2009, 13:23
הרשה לי להזיל דמעה יהודי יקר. ישראל היא צד אקטיבי בסכסוך הישראלי-פלסטיני, לא קורבן. לא פעם ישראל נמצאת דווקא בצד השני של המשוואה, המקרבן. אם אזרחי ישראל מעוניינים שמדינתם תשרוד עליהם להפסיק את ההתמסכנות שלהם ולהביא באומץ על המציאות כפי שהיא, מעבר למיתוס, ובמציאות ישראל היא מדינה כובשת והעם בה משתתף, מתוך רצון, עיוורון או תוך כדי התנגדות, בדיכוי עם אחר. רק כאשר שני העמים יחליטו שאת הסכסוך פותרים בהסכמים וללא שימוש בנשק המצב יוכל להשתנות. אתה רוצה להמשיך לחיות על החרב? אהלן וסאהלן. זה מתכון בטוח לחיים של סבל וחרדה, לשני העמים. יש סיכוי להדברות אמיתית בין ישראלים לפלסטינים.
באמת שלא חסר. 501110
צפריר כהן • בתשובה להאייל האלמוני יום ד', 14/1/2009, 14:17
אם ישראל אינה הקורבן, היא המקריב?
באמת שלא חסר. 501112
האייל האלמוני • בתשובה לצפריר כהן יום ד', 14/1/2009, 14:22
היא המקרבן. אבל היא גם הקורבן. שני העמים משחקים באותם התפקידים. על מנת להפסיק את המחזוריות הזו על שני הצדדים לוותר על העימות המזוין ולהגיע להסכמים בני קיימא, תוך התחשבות באינטרסים של שני העמים.
באמת שלא חסר. 501115
האייל האלמוני • בתשובה להאייל האלמוני יום ד', 14/1/2009, 14:52
בסדר. עכשיו רק תגיד את זה לחמאס.
באמת שלא חסר. 501118
צפריר כהן • בתשובה להאייל האלמוני יום ד', 14/1/2009, 15:00
לא ממש. נראה לי שהיחידיות שמקריבות משהו הן הנסיבות.

ועכשיו תורך לכתוב מחדש אמירה שחוקה וחסרת משמעות במילים שונות.
באמת שלא חסר. 501121
האייל האלמוני • בתשובה לצפריר כהן יום ד', 14/1/2009, 15:20
הכל עבורך שחוק צפריר. מוטב שנני לדיון בנינו לגווע מאחר שאנחנו משתמשים במערכות מונחים שונות.
איני מבין למה אתה מתכוון כאשר אתה אומר שהיחידות שמקריבות משהו הן הנסיבות. האם אתה לועג או שיש למשפט משמעות?
באמת שלא חסר. 501122
צפריר כהן • בתשובה להאייל האלמוני יום ד', 14/1/2009, 15:23
המילה "מקרבן" נראית לי קצת מקורבנת. לגבי משמעות המשפט: רק צריך לשנות את הנושא.
באמת שלא חסר. 501124
האייל האלמוני • בתשובה לצפריר כהן יום ד', 14/1/2009, 15:41
עכשיו גם אני כבר לא מבינה, אבל יש לי הצעת פשרה שתשכין שלווה ורוגע בליבות שניכם: אולי פשוט תחליפו את הנו"ן שב"נסיבות" במ"ם - המקריבות הן ה*מ*סיבות - נכון שעכשיו שניכם מאושרים? :-]
באמת שלא חסר. 501116
סתם יהודי • בתשובה להאייל האלמוני יום ד', 14/1/2009, 14:55
כנראה שאני מחדש לך, אבל ישראל אינה (עדיין) קורבן (קרי: היא עדיין קיימת),רק משום שנאבקה באויביה, הקריבה את מיטב בניה והשכילה (עם הרבה מזל) להימנע מגורל אכזר זה.
ועוד חידוש: גם כשמדינת ישראל "מקרבנת" אחרים, היא עושה זאת בלית ברירה, בלי חדווה מרובה וכהגנה מפני אויביה.
ועוד חידוש: אינו מדכאים עם אחר. העם האחר הינו אויבנו המר, המבקש להשמידנו, ובניגוד לתבונה אנו מעניקים לו יחס טוב מדי, כזה ששום אומה אינה מעניקה *למי שרוצה לכלותה*.
איני מאמין, כי ניתן לפתור הסכוך בינינו לבין הערבים בהסכם, משום שהבעייה אינה בעיית ניסוח. לדעתי, הערבים ישאפו תמיד לכלותנו ולכן כל הסכם שייחתם איתם הינו זמני בלבד ויהיה חסר כל ערך ברגע שהערבים יאמינו, שהם יכולים לכלותנו. (דמיין כאן דיווח טלבזיוני של מנהיג ערבי, הקורע את ההסכם כשהוא צווח: "קדוק").
לגבי חיים על פי חרב - אין מדינה בעולם, שאינה מתקיימת על החרב (ואיני מדבר על תקופות של שלום, שהינן קצרות בד"כ). יש הטוענים, ואני ביניהם, כי המצב הקבוע בין מדינות הוא מצב מלחמה, כשתקופות השלום הינן הפוגות בלבד. מכל מקום, ההסטוריה מלמדת, כי מדינה שחרבה לא הייתה מספיק חדה ומספיק חזקה - נעלמה מן המפה המדינית. אז במובנים הללו הדיבור על "וכתתו חרבותם ..." הינו אוטופיה והאמת המרה הינה, שנגזר עלינו לחיות על חרבנו לעד (הנראה לעין).
כדאי שתתפקח, ויפה שעה אחת קודם.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות