בתשובה לדב אנשלוביץ, 08/01/09 18:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אין ספק שהצבא הפעם מאומן יותר, האסטרטגיה ברורה יותר וההחלטה על המלחמה הייתה שקולה יותר כפי שכתב דורון רוזנבלום בשבוע שעבר, יעד המלחמה הנוכחית הוא לא לחזור על הבעיות שגילתה ועדת וינוגרד במלחמה הקודמת. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש ספק, ואם דורון רוזנבלום כתב דבר כזה, הספק גובר עוד(1). (1) אחרי חיסול יאסין ורנטיסי היה פה דיון מעניין שבו הוזכר דורון רוזנבלום שכתב שאנו דומים לדמות בסרט מצוייר שנמצאת כבר בחלקה העליון של תהום אבל עדיין עומדת, ושכולם יודעים שהנפילה בא תבוא. זה היה ציור מאד נחמד, כדי להסביר דברים הפוכים לאלה שהתרחשו, כי החיסולים האלה פתחו בזמנו תקופות שקט ארוכות דווקא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לא, אני רואה שבאמת נשמטה לי כאן נקודה לפני ה''כפי'' וכך התבלבלה קצת המשמעות. על עניין מאומנות החיילים וכדו' כתבתיי על דעתי, ומוזר לי מאוד אם אתה אינך סבור כך. רוזנבלום רק כתב שזה היה היעד במלחמה הנוכחית... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שועדת וינוגרד טפלה בטפל ולא בעיקר. מה העיקר כתבתי במאמר ''החלום הכחול ושברו''. וכפי שאמרתי המלחמה הזאת מנוהלת עם ''הראש'' של מלחמת לבנון השנייה, הראש הכחול. והכל כמובן בערבון מוגבל. אם יתברר מחר שבכל זאת כוחתינו בלב העיר עזה והגראדים והקסאמים שוב לא עפים, אסיר את הכובע. אבל זה בשום פנים ואופן לא נראה כך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבוש היטב את הכובע, גם הפעם צה"ל לא מצליח למצוא את האויב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זה ודאי נכון, ולצערי לא נראה לי שתתבדה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתפרסם היום מאמר ב"הארץ" של מיודענו דורון רוזנבלום ונראה שהבחור בהחלט היה ראוי לכנוי הגנאי שהטחתי בו ספונטנית באותו דיון באייל שעליו ספרתי, מעשה שהוביל אז לנזיפה חמורה בי מאחד מ"בכירי האייל". . . את המלחמה הנוכחית (שלי יש ביקורת רבה על שיטת הפעולה בה, אך בשום פנים ואופן לא על הצדקתה המוסרית), שבאה אחרי שהחמס בחר להודות לנו על נסיגתנו המוחלטת מרצועת עזה בהרעשה בלתי פוסקת שי יישובים אזרחיים, שהביאה לכמיהה עמוקה של הציבור כולו למעשה איזה שהוא של הממשלה להפסיק את הדבר הזה, הוא רואה כתוצאה של אהבת המלחמה של ראש הממשלה. כדאי שיקרא את מכתבו הגלוי של א. ב. יהושע לגדעון לוי שמתפרסם היום אף הוא ב"הארץ". א. ב. יהושע לא חשוד בימניות יתר. אבל שלא כדורון רוזנבלום, לפחות יש אצלו הכרה בכמה עובדות בסיסיות שלא יכול להיות עליהן ויכוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר כמה שמאלנים שחושבים שאם הם יביעו עמדות או דעות כמו של עמוס עוז, זה יהפוך אותם לאנשי רוח. להזדהות כביכול עם האליטה המוסרית של קהל הסופרים. אבל לא מספיק להביע עמדות כמו של איש רוח כדי להיות איש רוח. זה הכל בכאילו. תגיד להם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי נדמה שא. בורג חושב שאם הוא יביע דעות מסויימות, הוא יהפוך לפרופ' י. ליבוביץ'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתי בפעם האחרונה גינית מלחמה מבחינה מוסרית ולא טקטית או אסטרטגית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מלחמה מגונה מבחינה מוסרית. אבל זה ברמה של מוסר אישי ולא ברמה של מוסר מדינתי. דמוקרטיות ליברליות אינן נלחמות זו בזו, אך נלחמות במדינות שאינן דמוקרטיות ליברליות. הצידוק הליברלי של פוקויאמה הוא שהמערכת הכלכלית הקפטיליסטית תבלע את האגרסיות הלחימתיות של המדינה, כלומר תעביר את המלחמה למישור של יחסים וגופים כלכליים. התאווה לכוח ולקידמה חזקה יותר מן האידיאלים של כיבוד הזולת. כך היה תמיד. כך לדעתי יהיה תמיד. גם הליברלים התפכחו מן השאיפה להשתית יחסי שלום על ערכים גרידא, כיוון שכל הנסיונות האידיאליסטיים לקיים זאת, נכשלו בעבר. השאיפות הניאו ליברליות כיום הן לבסס יחסי שלום על כוח של גופים שוחרי שלום, שטעונים בערכי שלום. ומכאן שההצדקה של מלחמה וגינוייה עוברת למישור של ניתוח טקטי ואסטרטגי, וזו האספקלריה היחידה שדרכה אפשר להעריך מלחמה ככל שהדבר נוגע למוסר. השיח הציבורי המוסרי כביכול, לדעתי בעיקרו הוא צורה של שימוש בכוח כדי להשפיע על המדיניות. סופרים בהחלט יכולים להרשות לעצמם להשיא עצות. ממילא אידיאליזם קיים רק בספרים. נשאלת השאלה עם איזה מוסר אתה מזדהה בסופו של יום. עם המוסר הליברלי, או עם מוסר של צורות משטר אחרות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |