בתשובה ליהונתן אורן, 20/12/08 23:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תפסיק להיות נחנח ותמשיך בדרכך האופיינית. אחרת כיצד אהנה ממשובותיך המחשבתיות? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי קצת בעיה להתקיף בדיוק אחרי שהחמאת לי. זה גם לא נעים וגם אני לא רוצה להסתכן בכך שתשני את דעתך עלי. אבל, לצורך העניין: כשאת מנפה ממפת המציאות שלך תופעות קיימות את מאמצת את האסטרטגיות של האנשים שאת לא סובלת. היכולת שלנו להתקדמות תלויה ביכולת שלנו בביקורת מתמדת של ההשקפות שלנו. הביקורת הזאת נעשית תוך התנגשות עם דעות אחרות ואורחות-חיים אחרים, ובעיקר - תוך התנגשות עם המציאות כפי שהמדע מתאר אותה. וההשקפה המדעית או המודרנית מבוססת על ניסיון להגיע לתיאוריה שתהיה תואמת ככל האפשר את המציאות. כשאת ממפה את המציאות תוך ניפוי אלמנטים לא נעימים ממנה, את חוסמת את האפשרות לביקורת עצמית אפקטיבית, ומתרחקת מרוח המדעיות. בכך את מצטרפת לחרדים (שעושים זאת במוצהר) ולקבוצות אוכלוסייה אחרות שאת לא סובלת. הייתי חושב שזה לא נורא, אבל הסיכון הוא שתתחילי לא לסבול את עצמך. ומה יהא עלייך אז? יש לך גישה קלה מדי למשקאות משכרים. ההיתדרדרות בוא תבוא. וכל זה בגלל החרדים וארקדי. חבל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המחמאות לך מצידי לא יאבדו מתוקפן אפילו אם תמטיר עליי גשם זלעפות של העלבות. זה עניין אינהרנטי. אני חיה במציאות קיימת וספציפית. גרה בת"א, הולכת ומדוושת בסביבה מסוימת. פוגשת א/נשים מסוג מסוים. לא מכירה (אם כי מודעת) למציאות הש"סניקית בפאתי שיכוני בית-שמש. זו ההוויה שלי. של אותו פלח באוכלוסייה שמקיים את המשק והכלכלה. שכירים ועצמאיים המשלמים מיסיהם כדין ומפרנסים את כל הסקטורים הפרזיטיים. לפרקים בא לי לנדוד למקום אחר. אבל אובדן העברית מונע ממני בריחה למחוזות חפץ טריטוריאליים שונים. אני ציונית במובן הלשוני בעיקר. נדפקתי בקדחת השפה. הנגישות לאלכוהול אינה משנה דבר. צמחים משני תודעה עושים לי את היממה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהתרחקנו מרחק רב מנקודת ההתחלה. התייחסתי - אולי בטעות - ל''מפת המציאות'' שדיברת אליה כאל מפה מחשבתית, מודל של המציאות שאת יוצרת בראשך, ואילו עכשיו את מתייחסת אליה כאל הוויה אמיתית. אין לי שום טענה נגד הרצון לחיות עם אנשים כמוך. גם אני פחות או יותר עושה את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערה לשונות הבעייתית של חוץ תל אביב. 'מפת המציאות' כוללת בחובה גם אלמנטים הזרים לי מלכתחילה. מודעת לפערים ולוקחת אותם בחשבון. לא במובן האישי אלא בתרגום לכללי.. כמעט כל יום ו' אנחנו נוסעות לבני ברק. רוכשות מזונות במעדניות תוך השתאות כיצד קהילה כזאת מתפקדת בתנאי עליבות פיננסית. זה לא הופך אותי לתבונית יותר. הדבר ממצב אותי על קו הגבול בין כלכלת השוק לבין המציאות הפרוזאית. לטעמי חשוב במיוחד להעניק ערך מוסף ליכולת האנושית. למשל, שני טייסים לשעבר מחיל האויר שיצרו מוצר עולמי וגרמו לשוק אדיר שנתי בסך 2 מיליארד $. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין שזה לא הופך אותך בהכרח לתבונית יותר. אבל למה זה הופך אותך ללא הומניסטית? והטייסים האלה, אני חושש, גם יהיו יום אחד זקנים. ואולי אפילו יזדקקו לטיטולים. ובכל זאת הם יהיו אנשים מרשימים ועם הישגים רבים ולא כאלה שאפשר לפטור בהסתכלות צרה כ"ישישים עם טיטולים למבוגרים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא צריך לחשוש שמא הטייסים האלה גם יהיו יום אחד זקנים. אם יש מקום לחשש, לגבי טייסים אלו או לגבי בני אדם בכלל, זה שהם *לא* יהיו יום אחד זקנים. ___ 1 אבל גם לא מוכנים למות צעירים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת, אני חושש משני המקרים. אשרי אדם מפחד תמיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את יודעת איזו יצרנות מעודדים הקפה והסיגריה של הבוקר? סתם הזכיר לי- כי אני מתמחר את שלי ב2 מילירד $. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |