בתשובה לדב אנשלוביץ, 17/11/08 5:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בבקשה. כפי שמצאתי עבורך את פיסת המידע בקשר להודעת דובר צה"ל כפתיח למלחמת ששת הימים, אני שמחה לעדכן אותך גם בפרשיות מין הקשורות לקצב. בתקווה שתרווה נחת מנשיאך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הראיון שאת מביאה אינו משנה כאן שום דבר כי משפט אינו נערך באמצעות ראיונות ולפרקליטי קצב יש התבטאויות והתנהגות סותרת של א' ממשרד התיירות. למרות הדברים הללו אינני מסכים עם הגישה שמביא דוב. כתב אישום בענייני אונס והטרדה מינית כמעט תמיד נתון להתקפות הסנגורים בגלל סתירות בהתנהגות הנשים המותקפות כי זהו מאפיין מרכזי של המצב הממולכד שלתוכו נקלעות נשים אלה. ההגנה של קצב בנויה על ניצול מצוקה זאת וגם-ובעיקר- על התישנות. אם היו החוקרים יכולים לחקור עיתונאים שליוו את קצב עוד מזמן היותו ראש העיר קרית מלאכי ואת הנשים שעבדו לידו במהלך השנים, קרוב לודאי שהיו מגלים קצה חוט שהיה מוביל למטריד סידרתי במקרה הקל. כל מי שסיקר את הסביבה בה פעל קצב -ידע את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חייב לציין, שהעובדה ש*אחרי* התפוצצות הפרשה פתאום הופיעו כמה וכמה וכמה עיתונאים בכירים יותר ופחות וסיפרו שכולם ידעו כבר שנים, לא מוסיפה כבוד למקצוע העיתונאות. כולם ידעו ואף אחד לא סיפר? אף אחד לא חשב לנסות ולערוך תחקיר? אף אחד לא חיטט על מה שכ'כל מי שסיקר את הסביבה בה פעל קצב' ידע? ומכאן השאלה כמובן אם להאמין להם שכולם ידעו. כי אם כולם ידעו, למה אף אחד לא עשה שום דבר בנידון? האם הם משקרים לאחר מעשה או שכולם חסרי חוט שדרה מוסרי? (ולא, אני לא קונה את התירוץ 'לא היו ראיות'. בשביל מה יש עיתונות חוקרת?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים לחלוטין לביקורת שלך על העיתונאים. זה לא הדבר היחיד שהעיתונאים יודעים ולא עושים עם זה שום דבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוששתני שאחת הסיבות לכך שלפחות חלק מאלה שידעו לא עשו דבר היא שהם עצמם, אולי, מטרידים סדרתיים. יש לא מעט כאלה בתחום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר אחד כזה שהופיע לפני שנים בקיבוץ שגרתי בו. לקח לו חמש דקות אחרי שהגיע להתחיל בחיזור בוטה אחרי רכזת התרבות- והכל תוך הפגנה: " אני סלב!". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אופייני ביותר. וידוע לי ממקור ראשון שעושה זאת גם אחד העיתונאים בכירים ביותר, המפגין זעזוע עמוק בהתיחסותו למקרים של הטרדה מינית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההסבר שלי הוא, שכאשר תופעה מסוימת (ככל הנראה) שכיחה בצורה כזו, היא נראית כנורמה. כדי לצאת נגד נורמה מושרשת צריך לגייס תעוזות נפש ולהסתכן בתווית ''פרו-פמיניסטית'' (או סתם דון קישוטית) שתדבק בך. כמו כן, יחסית קל לצאת נגד שחיתות - יש מסמכים, יש רישומים של העברת כספים. לעומת זאת קצת בעייתי לצאת בכותרת ''הפוליטיקאי הבכיר הסתגר עם מזכירתו בחדר למשך חצי שעה, ויצא כשהוא מסדר את החולצה''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה אם לראיין את המזכירה? לחפש מוטרדות נוספות? לגלות רישומים ועדויות לכך שהוא נפגש עם עובדותיו בבתי-מלון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני לתומי חשבתי שעיתונאים מתגאים בהיותם כלב השמירה של הדמוקרטיה, לא בהיותם כלב השמירה של הישבן שלהם. והטרדות וכפיה, אם אכן אירעו, כבר אינם 'נורמה' שאסור לצאת כנגדה - ולא מהשנה. כמו-כן, הכותרת שלך בעייתית *רק* אם זה מקרה שקרה פעם אחת. אם אירע מקרה כזה פעם אחר פעם, כל עיתונאי טוב יוכל לבנות תחקיר, ואם הוא טוב מספיק - גם תחקיר חסין תביעת דיבה (אני מכיר, אגב, מישהו שפרסמו עליו באיזה מקומון ידיעה שקרית לגמרי. הוא זכה בתביעה משתי סיבות: האחת, שהעיתון לא טרח לבקש את תגובתו, ושנית, שהכתב לא נכח במקום האירוע עליו דיווח-כביכול. אם הוא היה כותב אותו דבר שקרי אבל נמצא שם ונותן לו תגובה במשפט אחד בקצה הכתבה, לא היה מה לעשות). יותר מזה - מקרה איציק מרדכי כבר אירע לפני כמה שנים, דוגמה נוספת לכך שהעניין לא היה 'נורמה מושרשת' שאין לצאת כנגדה, ושגם במקרים כאלה אפשר לצאת בכותרת גדולה נגד איש ציבור. ושוב: אם 'כולם ידעו', זו בושה וחרפה שאף אחד לא עשה עם זה כלום, והתירוצים בנושא אינם יותר מתירוצים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, על איזו כותרת אתה מדבר? זה אתה שמשנה כותרות כל הזמן :-) שנית, הדברים שכתבתי אינם *צידוק* בשום אופן לאי-חשיפת תופעות כאלה. הם פשוט ניסיון להבין מה עובר בראש של אותם אנשים. בעובדה שזה "בושה וחרפה", אתה לא צריך לשכנע אותי, תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצאת ראיון עם א' ממשרד התיירות, זו שכבר דברנו עליה, ושכידוע נשארה לוחמת יחידה של הפרקליטות מתוך כל גדודי המתלוננות, לצורך הפקת כתב אישום. גם לא' מבית הנשיא יש ראיון. יותר מראיון. מסיבת עיתונאים רבת פרסום. אבל הדברים שאמרה במסיבת העיתונאים הזאת פשוט לא יכולים להיות נכונים, וסותרים על פניהם מידע הרבה יותר אמין. אשר לגברת שראיון עמה מצאת, כבר ספרתי איך הלכה מרצונה לחדרו של אונסה במלון, כדי להיאנס שוב. קשה להבין דבר כזה למרות שפע המידע הפסיכולוגי שמנסים להרעיף עלי כאן. אבל אולי הנקודה הכי חשובה שגורמת לי לפקפק בדבריה (הפרטים על המקרה שלה היו יותר מעטים בתקשורת, מאשר הפרטים על א' מבית הנשיא), שהפרקליטות לא לקחה את עדותה כמו שהיא והגישה כנגד קצב כתב אישום באונס. מהתנהגותו של מזוז בתחילה ברור שהוא לא היה מהסס לעשות זאת, לו חשב באמת שיש בידיו משהו מוצק. במקום זה הלך על עיסקה חלבית. העובדה הזאת מדברת בעד עצמה. זה מה שיש לי לומר בעניין זה, ואני מקווה שתרווי נחת מנשיאך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |