בתשובה לדובי קננגיסר, 24/12/01 17:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גבר לא רשאי להתבונן ולא להסתכל שים לב להבדל. גם אין שום הלכה שלנשים דתיות אסור להיות באותו אדר עם גברים דתיים, לעבוד איתם(אגב זה בדיוק מה שאני עושה)או ללכת ברחובות שיש שם גברים. חרדיות מסתובבות גם ברחובות האלה בכלל מתי שבא להם אבל חרדים שעושים כמו שצריך מסתובבים שם כשאין להם ברירה. לדעתי אתה ממש לא מכיר מספיק הלכות , אבל לא לענין להתוכח על זה. דרך אגב שמתי לב לזה: כשגברים חייבים לקום מוקדם לתפילה, לשים תפילין, ללמוד תורה שזה ממש לא קל זה אפליה כלפי הגברים למה הנשים לא והם כן?הם צדדיות, הגברים"העיקר" וכו'.למה הנשים יכולות לקום מתי שהם רוצות, ולעשות מה שהם רוצות בשעות הפנאי בעוד שהגברים צריכים ללמוד תורה. וכשלנשים יש את הצניעות, החינוך,אז זה גם אפליה כלפי הגברים למה יש לנשים סתם דיכוי. למה הגברים ללבוש מה שהם רוצים.זה מזכיר לי שפעם כשהגברים היו מפרנסים את הבית זה היה אפליה כלפי הגברים.למה האישה לא מפרנסת ועכשיו בציבור החרדי האישה מפרנסת והגבר חוזר מהכולל כדי להתעסק בבית זה גם אפליה כלפי הגברים כי למה האישה עובדת, מסכנה! מענין תמיד הנשים הם המסכנות.איך אתה מסביר את זה? אני חושבת שזה פשוט בגלל שהגברים מרגישם מסכנים ומנסים תמיד להראות שהם העיקר, האביר על הסוס הלבן שמנסה להציל את הנסיכה ה"מקופחת והמסכנה..." |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא יש כאלו המקיימים איסור ''ייחוד'', כלומר אסור לגבר ולאישה להיות יחד בחדר סגור (או שמא נעול). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון! אבל זה אסור לגברים ולנשים בשווה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שרה, בואי לפחות לא נעוות את הדת היהודית. לימוד התורה היא "סם החיים" ע"פ היהדות, ולא איזו חובה לא נעימה. כנ"ל לגבי קיום מצוות. היעדר החובה ללמוד תורה אינו "הקלה בעונש", הנשים פשוט אינן ראויות לכך. אמנם זה לא אסור – אך זה יהיה "כאילו לימדה תיפלות". ההסבר שמוצע לפעמים כדי לסבר את האוזן הוא שהאישה נולדה עם שלמות פנימית בעוד שהגבר זקוק ל"תיקון" בדמות לימוד התורה וקיום המצוות. בהשקפה מודרנית זאת פשוט דרך מתוחכמת להגביל את הנשים 1. בכלל, אם נסתכל על מגוון האמירות ביהדות על נשים נמצא ש"אישה פסולה לעדות", ש"קול אישה בערווה", ש"כבודה של בת מלך פנימה" ועוד 2. להזכירך, בכל ההיסטוריה היהודית הענפה מאז התנ"ך לא נמצאה ולו אישה אחת שהיה ביכולתה לפסוק הלכות או לתרום תרומה חשובה ליהדות. 1 האמת היא, שכדפוס יחסים פסיכולוגי הדבר מתקיים לפעמים גם בעולם החילוני: הגבר "מרומם" את בת-זוגתו לתמונה אידיאלית כלשהי, והאישה מוצאת את עצמה מוגבלת ומחויבת למלא תפקיד זה. כמובן שיש לאישה רווחים משניים מהעניין שמשאירים אותה בדפוס היחסים הזה: היא מוחמאת מכך, היא אינה צריכה להתנסות בדברים חדשים שמפחידים אותה, והרווח האמיתי לשני בני הזוג הוא הימנעות מקרבה אמיתית ששניהם חוששים ממנה. 2 היחס של חז"ל לנשים מעניין מאוד ונע בין שני קצוות: מצד אחד "אשת חיל" – צניעות טבעית, לחם עצלות לא תאכל, צופיה הליכות ביתה, בטח בה לב בעלה, הבל החן ושקר היופי וכו', ומהצד השני דמות האישה כמפתה, מסוכנת (עד כדי כך שאסור להיות אתה לבד במעלית!), ואינה שולטת ברגשותיה. הכל, רק לא אדם אמיתי כמו הגבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקבילה המודרנית כמובן היא ההתנהגות האבירית הגברית. כמובן שזה מאד מחמיא כאשר מושיבים אישה על כיסא, פותחים לה דלתות, והיא לא חייבת לפרנס את משפחתה, אבל בסופו של דבר כל זה שולל מהאישה את היותה אדם עצמאי ובוגר ושם אותה ברמה של ילדים או נכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מקבל. בקשר להתנהגות אבירית גברית, הכל תלוי בתפיסת המצב מצד שני האנשים שמשתתפים באינטרקציה. אם הקשר נחווה כקשר בין מבוגר למבוגר אחר אין שום בעיה בהתנהגות הזאת. היא טקס חברתי רגיל, וכמו טקסים אחרים מהווה דרך בטוחה ולפעמים מהנה לעיצוב זמן. כמובן, במידה וקיים פער בתפיסת המציאות מצד אחד המשתתפים בטקס (למשל הקשר נחווה כהורה-ילד כפי שציינת) נוצרת בעיה, אבל זה נכון לגבי כל טקס חברתי. בניגוד לכך, דפוס היחסים שהבאתי הוא סידרת מהלכים שמאופיינים באופי ניסתר של אינטרקציה מתחת לפני השטח, ובתגמולים נסתרים לכל אחד מהמשתתפים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סימון דה-בובואר כתבה על מושג ה''אנוש'' שהוא מושג גברי ואילו האישה היא רק ''אנוש'' מסוג נקבה. ההיררכיה הזו מקבעת המון בעיות סטרירוטיפוית וחברתיות, כמו למשל בשפה. לטענתה האישה לא צריכה להיות מוגדרת על ידי הביולוגיה שלה, כשם שהגבר איננו מוגדר על ידי זו שלו. האישה בחברה נושאת עימה את מיניותה בכל אשר תפנה. אבל אדם איננו מוגדר על ידי המרכיבים הפיזיים של גופו אלא על ידי מעשיו, על ידי ההחלטות שהוא לוקח. היום אישה, לפחות בחלקים במערב, איננה צריכה תיאורטית להיות נתמכת של הגבר - לא פוליטית, לא כלכלית ולא חברתית, והכיוון הוא שנשים יכולות, למשל, להוליד ילדים בלי להתאהב או להתחתן, אלא משום שבא להן. כל הדיבור הדתי ורוב החברתי, כולל השפה העברית, רווי בהתייחסות מתנשאת של הזכר. הזכר מתייחס לעצמו כאדם ואילו האישה היא אדם מסוג נקבה. כל עניין ה''משפחה'' רווי אנלוגיות ביולוגיות ותורת ''המשך הגזע'' כאילו שהאישה שבמקרה היא זו המסוגלת ללדת מוגדרת אך ורק על ידי הביולוגיה שלה. אנשים מאמינים ינסו לסתור את זה ויגידו למשל שהגבר נוצר מחומר, מעפר ואילו האישה נוצרה ממהות אלוהית, מגוף הגבר שקבר קיבל חותמת כשרות של קדושה. לכן מוסד הנישואין מקודש כל כך על ידי הדת משום שהוא מהווה עוד תחום שליטה על מושאי הדת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האישה היא "במקרה" זו שמסוגלת ללדת? קיימים הבדלים בין גברים ונשים, והם אינם רק פיזיולוגיים. מעבר לזה, אדם במידה מסוימת כן "מוגדר ע"י המרכיבים הפיזיים של גופו". במעומעם, זכור לי אפילו פילוסוף (מרלו-פונטי? אני אנסה לבדוק) שרואה את ה"אני" כמין "שיקוף" של תפיסת הגוף. כל זה כמובן לא מפחית מחשיבות הדברים האחרים בהודעתך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |