 |
|
 |
||
|
||||
 |
(אני מתנצל מראש על השאלה הסקרנית שאין לה כמעט כל נגיעה לספרות.) למה אתה תולה את מינוייה של הגברת איריס מור כעורכת ראשית בהתייעלות? האם היא ממשיכה לתפקד גם כעורכת המוסף 'גלריה'? (ושאלה אחרת, כדי לחזור לדיון הנוגה בעתיד הספרות) איך אתה רואה את תפקידו של עורך ספרותי? האם הוא צריך להיות סופר-חונך, כמו העורכים שהזכירו שוקי שמאל תגובה 495760 ואור תגובה 495964, או מנהל ספרותי-מקצועי, שצריך לסנן ולבחור אילו ספרים להוציא, לדחוק בסופרים לאחר שנחתם חוזה, וגם לבקר באורח ראשוני את הסגנון והתוכן? (ואולי צריך לפצל את התפקיד לעורך ראשי ועורכים 'אישיים'?) איזו הכשרה היית מציע למי שרוצה להיות עורך ספרותי? (אם אני מבין נכון את טענתך, שעריכה עיתונאית אינה הכשרה מספיקה), אילו מבחנים היית מציע למנהל ההוצאה בבואו לבחון את המועמד לעריכה? אני מסכים שיש הבדל בין כתיבה עיתונאית לכתיבה ספרותית, ומכך נגזר גם הבדל בין עריכה עיתונאית לעריכה ספרותית. אבל יש גם הבדלים בין סגנונות ספרותיים שונים, בין סוגות שונות, וכמובן - בין סופרים שונים. האם מנהלי ההוצאות צריכים לבחור עורך מיוחד לכל סופר? אולי, אבל אי אפשר. אז הם בוחרים עורכים עם רקע מוגבל, לפי היכרות אישית וראיון שלא יכולים להקיף את מלוא עבודתו של עורך, ומקוים לטוב. ולפעמים זה עובד, למה לא? נ.ב. לפי הכתבה הזו: העורכת הראשית הקודמת, רונית וייס ברקוביץ', לא עוזבת את ההוצאה, אלא ממשיכה לערוך ספרים, ביניהם ספרו החדש של עמוס עוז. כלומר - אין כאן התייעלות וצמצום, אלא התרחבות, למען הספרות ושוחריה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ה"התייעלות" שעליה דיברתי היא רק דימוי - זו לא התייעלות של קיצוץ משרות, אלא כזו שבה מתקיים קיצוץ זוחל של הגדרות תפקיד. זה כמובן לא תהליך מכוון, כמו התייעלות רגילה, אבל קראתי לו ככה כי בשני המקרים נפטרים ממה שנתפס כ"שומן", במקרה הזה מהבחנה מקצועית שנראית לאנשים מסוימים מיושנת. תפקיד העורך הספרותי הוא באמת נושא שיש לי דעות אמביוולנטיות לגביו. בעבר העדפתי את העורך הלא-מתערב, והיום אני נוטה יותר לכיוון של העורך-החונך. עם זאת, אני חושב שצריך להיות גבול למידת ההתערבות שהוא רשאי ליזום בטקסט. העורך צריך לעבוד באופן צמוד עם הסופר, אבל אסור שיתפתחו יחסי מרות שבהם הסופר מפחד לסרב לשינויים, ודואג שסירוב כזה יוביל לשינוי תוכניות ההוצאה והפסקת העבודה על הספר. באופן יותר כללי, אני מעדיף טקסט לא מהוקצע שאומר משהו משמעותי, על פני טקסט משויף ומלוטש שאין בו אמירה. לכן לדעתי העורך חייב להיות משרת של היצירה, ולא אחד שמשנה את מה שמתרחש בספר בהתאם לנטיותיו-שלו. לגבי מבחנים לעורך: הייתי משתדל לברר כמה שאפשר את עומק עולמו הספרותי של המועמד, לא בהיבט של כמה קרא אלא בהיבט של חשיבות הספרות בחייו, איזו אג'נדה תרבותית יש לו לגביה, ועוד כל מיני "שאלות גסות" שאין להן קשר לניהול כלכלי ומסחרי. את המועמד שנבחר הייתי מצמיד לעורך ספרותי ותיק, כדי שיתבונן בעבודתו וילמד ממנה (ממש כמו שעושים בעיתונים לעורכים חדשים, רק שכאן צריך יותר זמן). הייתי מעודד אותם לדבר על העבודה ולהבין יחד את התהליכים שמתרחשים במהלכה, וכדומה. והייתי גם מתחשב בדעתו של העורך הוותיק, אם היה מוצא בעיה בהעסקה של האיש שבחרתי בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עורכים ועורכות צריכים להיות יודעי ספר ואוהבי ספר. וזהו. ראינו סופרים שהיו לכשלון מהדהד כעורכים (וראינו שחקנים גדולים שכשלו כבמאים,והאנלוגיה אינה לגמרי טפשית), ואפילו כדורגלנים שכשלו כמאמנים (עוד יותר כנ''ל). לפעמים העדרו של אגו ספרותי מפותח מועיל ועוזר לעורך לעזור ולהועיל לכותב, ולא לכפות סגנון, טעם, ועמדה... וחוץ מזה, אגב, איריס מור היא (גם) סופרת. בין ספריה ''אנשי העולם'' היפה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז בעצם, אין מניעה לחשוב שגם איריס מור ראויה להיות עורכת, למרות תפקידה הקודם. איני יודע דבר על עולמה הספרותי ועל עמקו, אבל אני משער שמנהלי הוצאת כתר לא ימנו בורה לתפקיד העורך הראשי. (יש אולי טעם לפגם בכך שמינו אותה כעורכת ראשית, ו'דילגו' על כל העורכים הוותיקים של ההוצאה. אך זה כבר עניין פרטי של ההוצאה ועובדיה.) נראה שאתה שואף לעולם ספרותי כבד-ראש, שקול, ומעמיק. גם בספריו, וגם בסופריו ועורכיו. כאדם קל דעת איני חש שותף לשאיפותיך, למרות שאין בהן פגם, כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והעליתי את הנושא דווקא מפני שאני חושב שאיריס מור עשויה בהחלט להיות מינוי ראוי. העניין העקרוני חורג בהרבה משאלת התאמתו של אדם מסוים לתפקיד, כי העובדה היא שעורכים בעלי עולם תרבותי רחב נפלטים מהעיתונות לטובת אנשים עם אופקים צרים בהרבה. במילים אחרות, אם המעבר של עורכים מהעיתונות לספרות יימשך גם בעתיד, הוא לא יוביל לכך שנקבל עוד עורכים מעמיקים מהעיתונות (כי אלה ממילא משאב הולך ומתכלה), אלא את יורשיהם השטחיים. לא בטוח שזה דבר שכדאי לשאוף אליו. וכן, אני מודה באשמה, השאיפה שלי היא בהחלט לעולם ספרותי מסוג הרבה יותר מעמיק. קצתי בקלילות שמטלטלת אותנו ללא רחמים :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם היית מברך על גיוס עורך ספרות כעורך עיתונאי? (פרט לעובדה שעורך ספרות עוזב את ההוצאה, נגיד שמדובר בעולם יפה יותר ויש עודף עורכי ספרות ואין לכולם די עבודה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, על זה הייתי מברך, כי העיתונות משוועת לאנשים תרבותיים עם אופקים רחבים. את העולם הזה אני מכיר מבפנים, ויש שם בעיה של חשיבה שבלונית עם ידע מוגבל מאוד על העולם (וראה את העיסוק האובססיבי של התקשורת ב"האח הגדול" - זה המצע התרבותי שאנשים שם יונקים ממנו וחיים אותו). אתה בטח מכיר את המקרים, הלא נדירים בכלל, שבהם "מעריב" ו"ידיעות" יוצאים עם אותה כותרת באותו עיצוב. כולם חושבים תמיד שזה ריגול תעשייתי או משהו, אבל לי נראה שהאמת פשוטה וגרועה בהרבה: האנשים האלה פשוט חושבים אותו דבר. אותן אסוציאציות, אותם משחקי מילים, אותו עולם מושגים. עורך ספרותי יכול לעשות פלאים כדי לרענן את העובש הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או שאולי לעיתונות חסרים אנשים שעוסקים ב־fiction? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במובן מסוים כולם שם עוסקים בפיקשן - כי הטקסטים בעיתונות נוטים להיות פיקטיביים הרבה יותר מאלה של הספרות :) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני יודעת מה האג'נדה הספרותית של איריס מור, אבל על עומק עולמה הספרותי דומתני שאין ספק לאיש - מדובר באישה שחייתה כל חייה בחוג ספרותי-אקדמי, מכירה היטב את המילייה ספרותי בארץ ולא מעט גם במקומות אחרים ותולעת ספרים מובהקת. אל חשש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא נקראת כאחלה יוצרת ואוצרת ספרות רגישה. נדמה לי שההוצאה רק תרוויח איכות ומזומנים בזכותה. לו יהי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בהחלט די מהמרת על זה. זה גם לא מזיק שהיא אינטלקטואלית רחבת אופקים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |