בתשובה לשוקי שמאל, 27/10/08 14:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גלובס, רגע אחרי הניצחון של אובמה: "בחירתה של שרה פיילין, מושלתת אלסקה, כסגניתו, היתה אחד הגורמים העיקרים לנפילתו. העדר כישורים, חוסר ידע וסקרנות, ביצועים מחפירים בראיונות טלוויזיוניים ונטייה לדמגוגיה פלגנית השניאו אותה במהרה על חלק גדול מציבור הבוחרים. רק הליבה הרפובליקנית, אוונגלים ומצביעים בעלי נטיות ימניות, שמרו לה אמונים. זה לא היה מספיק. הסקרים הראו, שפיילין היתה דבשת מעיקה על גב הקמפיין." בחירתה של פיילין היתה כשל חמור פחות בגלל מה שקשור בה ויותר משום שהבחירה עצמה הראתה חוסר הבנה בולט של מקיין של עיקרי מערכת הבחירות. הבחירות האלו נסבו על מי שלא הצביעו לא פחות מעל אלו שהצביעו. קו מנחה עיקרי של מערכת הבחירות היה צריך להיות לא להעיר ולעורר את הצד שמנגד. בחירתה של פיילין ציידת הדובים ומתנגדת ההפלות עצבנה מספיק את המחנה הליברלי-דמוקרטי כדי להביא אותו לקלפיות. אישית אני מופתע מאוד מן הנצחון הסוחף של אובמה. ציפיתי לקרב יותר צמוד. יש כמה מסקנות שנראה לי ללמוד מן הניצחון הסוחף: א. הצבעתה של וירג'יניה עבור אובמה, מוכיחה כי המושג מדינות הדרום הוא מושג אנכרוניסטי. וירג'יניה ופלורידה דומות לג'ורג'יה, אלבמה או טקסס לא יותר מניו-יורק או מישיגן. ב. נראה שהרוב האדיש (הלא טורח להצביע) אינו מפולג באופן שווה בין רפובליקנים לדמוקרטים. נראה שיש שם רוב דמוקרטי גדול. לכן נראה שלמחנה הדמוקרטי-ליברלי הכולל יש רוב גדול יותר ממה שחשבתי על המחנה הרפובליקני-שמרני. ג. בסופו של דבר היתה זו מטבע הלשון של קלינטון "זוהי הכלכלה, טמבל" שעשתה את העבודה וצריך ליחס לה עוד יותר משקל ממה שיחסתי לה בעבר. כעת, לאחר שידומו תרועות הפסטיבלים, יוותר אובמה עם העמדות המוצהרות שלו ששירתו אותו כל כך טוב באופוזיציה ועשויות להיות לו לרועץ בשלטון. מדיניות של הבנה והידברות עם צפ' קוריאה, איראן והאיסלם העולמי בכלל נשמעת טוב כל עוד אינך מכיר יותר מדי את הקליינטים הללו ואינך מחוייב לטובתם של הקליינטים שלך (למשל ממשלות האיסלם המתון). נראה את אובמה מנסה להידבר עם הגזענים הלבנים מסוגו של טימותי מקווי. גם סוציאליזם ועזרה לזולת נשמעים טוב מאוד עד שהדבר מתורגם למיסים חדשים ובאופוזיציה קל גם לשכוח שהם לא ממש מסתדרים עם פעולות לפתרון המשבר האקולוגי והמשבר הכלכלי. אם מותר לי לייעץ לאובמה וצוותו הייתי מפנה אותו לדף המתאים בכתבי מקיאבלי. שכח כל מה שהבטחת בדרך להיבחר ופעל ע"פ מצפונך ובעיקר הבנתך וההגיון שלך (שאינם חסרים אם לשפוט ע"פ מערכת הבחירות שניהלת). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לקבוע ש"בחירתה של פיילין היתה כשל חמור ... משום שהבחירה עצמה הראתה חוסר הבנה בולט של מקיין של עיקרי מערכת הבחירות." זוהי, במקרה הטוב, חוכמה שלאחר מעשה. צריך לזכור שכשמקין נבחר למועמד המפלגה הרפובליקנית, הוא לא נחשב ל"רפובליקני אמיתי", והוא נחשד בנטיות ליברליות ר"ל. למועמד מהסוג האמור היה סכוי (תיאורטי...) לזכות בקולות הצפים, הרבה יותר ממועמד מסוגו של בוש. אלא שהדמוי "השמאלני" יצר חשש במחנהו של מקין, שמא הוא יזכה בתמיכת המרכז והקולות הצפים, אבל יאבד בדרך את קולות הרפובליקאים המסורתיים - הימין השמרני. כדי לחפות על האגף הזה מונתה שרה פיילין. האם היה כאן over shoot? ייתכן. אבל יכול להיות שבשום מקרה לא היה סכוי לאף מועמד רפובליקאי (אלא, אולי, אם קוראים לו אברהם לינקולן), ללא קשר למועמד לסגנו, כי "זוהי הכלכלה, טמבל". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוכמה לאחר מעשה? פוייה! הצץ ב: תגובה 489129 תגובה 489167 ושים לב לתאריך. אמרתי לכם או לא! לגבי "זוהי הכלכלה, טמבל" אנו מסכימים. אני חושב שגם עניין עיראק תרם את שלו. הצדקת ההתערבות בעיראק ע"י קשרי עיראק לאל-קאעידה, פיתוח נשק לא קונבנציונלי וקיומה של אופוזיציה עיראקית "דמוקרטית", היה אולי בלתי נמנע בנסיבות זמנו, אבל בדיעבד, כשכל אלו התבררו ככוזבים, נוצרה לממשל בוש תדמית של חוסר אמינות והטעייה מדעת, אשר הזיקה מאד לעמדתו ביחס לקשרים ה"אינטימיים מדי" בינו לבין תשלובת הנשק והנפט בארה"ב. גם הטפטוף הדליל אך מתמיד של אבידות בעיראק ביחד עם העויינות הלאטנטית של המשטר העיראקי הנוכחי (שעליו מגינים האבידות הנ"ל) פעלו בבחינת "מים שחקו אבן". כאשר זוכרים את הנטייה האינהרנטית לבדלנות במדיניות החוץ של המחנה הרפובליקני שמרני, אפשר להבין את האפקט השלילי שהיה לכל העניינים הללו שכשלעצמם הם משניים. כך אפשר גם להסביר לאן נעלמו המצביעים של ה"רוב המוסרי". לסיום, אי אפשר גם לבטל לחלוטין את הקשר שבין הצורה השקולה והנבונה שבה ניהל אובמה את מסע הבחירות שלו לבין הצלחתו. הניהול החכם של המסע התבטא בין היתר בהימנעות מלהגרר לתגובות ארכניות ודיון ממושך בכל מיני כשלים שנמצאו במחנהו. באופן זה גם ארועים בקמפיין שלו, שלא היו לטובתו מלכתחילה (הכומר המשתלח בכנסייה שלו, ההתבטאות הלא-פטריוטית של אשתו "בפעם הראשונה אני גאה בארה"ב ...") שיחקו לטובתו, הטיפול המהיר והממוזער בארועים הללו, איפשר לו לשמור את הקיצונים השחורים במחנהו בעוד הקו המרכזי שלו מדבר אל האמצע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיך היו נראים ההסברים אם המשבר הכלכלי בארה"ב היה פורץ כמה חודשים מאוחר יותר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שהרוב של אובמה, אם בכלל היה קטן הרבה יותר. נ.ב. חוסר היכולת לדחות את המשבר לאחר הבחירות, נראה שמעיד על כך שהמשבר הוא אמיתי ואינו מניפולציה כלשהי של דעת הקהל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם בודקים את שורשי המשבר לעומק הרי שהוא נדחה בצורה מלאכותית במשך שנה שנה-וחצי. אצלנו כונסה מועצת השבט הכלכלי כבר ביולי 2007 לדון בהתפתחויות. נמסר שם לראשונה דיווח על חיה משונה בשם משכנתאות סאב-פריים1 ונגזריה. כמו כן צוינה העובדה כי במסחר על חוזים עתידיים בקומודיטיס (בעיקר נפט גולמי) קפץ הנפח פי 5 מהממוצע היומי הרגיל. 1 סאב פריים = תת-מובחר. רק המינוח המכובס להלוואות זבל מוחלט כבר עורר חשד רב. כאשר נפרשה התמונה במלואה (כולל מימון נוסף לדמי קדימה ורישום) היה ברור כי קטסטרופה פיננסית בשער. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז הוא היה יכול לחכות עוד כמה חודשים. או שהוא היה יכול לפרוץ חצי שנה קודם לכן, ולתת לרפובליקנים אפשרות להתכונן יותר טוב. בכמה מקומות זה כבר נוסח כתאוריית קונספירציה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשבר אכן פרץ כבר ברביע הראשון של 2008 לאחר פרסום מאזני בתי ההשקעות לשנת 07' עם מחיקות בסדר גודל 40 מיליארד. רק שהשווקים והממשל לא הבינו את חומרתו. במאי קבע בר-נקי כי הגרוע מכל מאחורינו... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מציע לאובמה עצות ישראליות שמניחות שאף פעם לא מדיחים פוליטיקאי, שהבוחרים עוד יותר מטומטמים ממה שהם וכד'. אובמה רוצה להיות נשיא 8 שנים ולשמור על הרוב בקונגרס. אם הוא ילך עלפי מה שאתה אומר, הוא יסיים בעוד ארבע שנים. בכל זאת לא צריך לשכוח את צבע עורו ואם הוא יאכזב את הבוחרים, הוא יבעט -במיוחד על ידי המיעוטים. לגבי הטיפול שלו באיראן, איסלאם וצפון קוראה: קיימת אצלך אקסיומה המניחה שאפשר לראות את אלה רק דרך הכוונות. זו אינה גישה חכמה; אני מקווה שאובמה חכם יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"עצתי" לאובמה היתה העתק ללא שינויים והתאמות של מה שמציע מקיאבלי תחת הכותרת "כיצד צריך לקיים הבטחות". את דבריו הוא סומך על מערכת היחסים בין האפיפיור ג'וליו ה-II (המכונה "התותח") לבין צ'זרה בורג'יה ("הנסיך"). מכאן תוכל ללמוד שמקיאבלי לא היה ישראלי והמחמאה "עצות ישראליות" אינה במקומה. חכמת המדיניות של אובמה ירום הודו עלומה בחיק העתיד, לעומת זו של מקיאבלי שעמדה במבחן מאות השנים שחלפו. בכלל פסטיבל אובמה כבר עובר כל גבול. אפשר להבין את האמריקאים מדוע בחרו בו על פני יריבו, אך לכשתחלוף חגיגת ה"מה יפית" בנוסח אמריקה, יאלצו בוחריו לחזור למציאות של פוליטיקאי שהבטיח לכולם את הכל (כמו כל הפוליטיקאים האחרים) ואשר הבטחותיו וצבע עורו יקשו את דרכו לא מעט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין על איזה פסטיבל אתה מדבר | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה תגובה 494881 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה צבע עורו ישנה אחרי שנבחר? לפני שנבחר, אפשר היה לחשוש שלא יתנו לו קולות בגלל דיעות קדומות. משנבחר, מה יכול כבר לקרות? מצביעיו יזכרו שהוא שחור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי כמונו אמור לדעת עד כמה קבוצות קיצוניות, נחושות ולא בהכרח גדולות עשויות לשתק את פעולות השלטון. אובמה בהכרח יהפוך למטרה המועדפת של קבוצות גזעניות ו/או ארכי-שמרניות. מן הצד השני קבוצות "משיח עכשיו" של גזענים שחורים עשויות לדחוף את אובמה לעמדת ה"דוד תום". אין שום סיכוי שאצליח לנחש את הארוע/ים שיתקיל/ו את אובמה. אבל אפשר לחשוב על מודל של קבוצת KKK שתתעקש לערוך מצעד באזורי השחורים של שיקגו/וושינגטון/לוס אנג'לס. כמעט כל סוג של תגובה של אובמה תעמיד אותו במצב לא ממש נעים. איך יגיב אובמה אם טרוריסטים יפוצצו את אחד מגורדי השחקים של שיקגו? מה יעשה אובמה כאשר מחירם של חקיקה ותקנון אקולוגי יתברר כפיטורם של עובדים שחורים רבים מאוד (למשל בתעשיית הרכב של מישיגן)? בניגוד לנשיא לבן תפקוד בינוני לא יספיק לאובמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך היה מגיב מקיין לאותם דברים? או למחאות אלימות של חיילים משוחררים? או של ציידי דובים? אם מחבלים יפוצצו איזשהו בניין גדול בארה"ב, זה יפריע מאוד לכל נשיא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל הם לא יהיו שחורים ולא יחשדו בחוסר פטריוטיות. חשוב על השליט הגדול ביותר בתולדות העם היהודי ועל התפקיד ששחקה האדומיות שלו. אני פשוט סבור שכעיקרון רצוי שהשליט לא יהיה בן מיעוטים. דרושה מידה רבה של כשרון ויכולת אישית כדי לגבור על המגרעת הזו. ועדיין איש אינו יודע אם אובמה הוא שליט מוכשר ושאפתן כמו הורדוס. אולי הוא סתם פוליטיקאי מצוי שנראה טוב בטלביזיה? נשיא לבן כזה היה יכול לשרוד במצב זה. נשיא שחור יתקשה הרבה יותר. כאשר רוברט קנדי שלח את המשמר הלאומי לדרום כדי לאכוף את הדסגרגציה, הדבר נראה כחלק ממחלוקת בתוך הציבור הלבן. אם אובמה היה עושה זאת הדבר יפורש ע"י רבים באור של שחור המנצל חיילים לבנים כדי לקדם אינטרסים כיתתיים של בני גזעו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדומיות? אתה בטח מתכוון למואביות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הורדוס היה אדומי, יותר מקרל מרקס אפילו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הוא לא היה השליט הגדול ביותר בתולדות העם היהודי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרל מרקס? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גדולתו של דוד היא יותר מיתולוגית מאשר היסטורית, מבחינת חוקרי העבר המלך יאשיהו הוא ה''ענק'' שרומם את שם דוד וייחס לו גדולה כשלו עצמו (יאשיהו). בית עמרי בממלכת ישראל גם הוא מתחרה רציני על התואר. למי שלא מקבל את התנ''ך כאמת היסטורית כדאי לקרוא את ''ראשית ישראל'' של י. פינקלשטיין ונ. א. סילברמן הוצאת אוניברסיטת ת-א. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינה היסטורית ולא מיתולוגית, ברור שד'יזראלי היה גדול מכולם. אבל, גדולה היא יותר עניין של מיתולוגיה מאשר היסטוריה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראת את "טנקרד"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. יהודי-אדומי בן אדומים. בעל השורשים המואביים היה דוקא דוד בן ישי. כמוך אני סבור שהחשוב במלכי ישראל (ויהודה) היה אחאב בן עמרי. עמרי עצמו היה אולי מלך חשוב ומייסד שושלת מלכי ישראל (כפי שטוען פינקלשטיין ע"פ הממצאים הארכיאולוגיים) אבל אחאב הוא היחיד שלגבי חשיבותו וכוחו יש תמיכה הדדית של כתבי התנ"ך (ראה מספר הפרקים המוקדשים לו) והעדות הארכיאולוגית (כתובת שלמנאסר). אני חושב שגישת פינקלשטיין (אם זו באמת גישתו) היא קיצונית מדי במתן עדיפות לממצא הארכיאולוגי ע"פ התנ"ך. למשל ישנה כתובת אשורית המדברת על יהוא בן עמרי וכתובת מישע המואבית המדברת על [בן] עמרי ומתכוונת כנראה לנכדו (אחזיה). לגבי דוד בן ישי, נראה לי שגישת פינקלשטיין שהפכה אותו למנהיג שבטי שולי, היתה מופרזת לא פחות מן הנאראטיב היהודאי-תנ"כי (מבית מדרשם של חזקיה ויאשיהו מלכי יהודה) שהפכה אותו למלך של אימפריה אזורית. על אף כל אלו, אני סבור כי מפעלותיו ההנדסיים של הורדוס הגדול (הנמל בקיסריה, בית המקדש והר הבית על מצודתו, הרודיון, מצדה וטבריה) ואישיותו הפוליטית כמנהיג איזורי ראשי (גם אם תחת חסות רומית) והצלחתו לקיים ממלכה יהודית בעלת השפעה בתנאים קשים ביותר (כפי שמוכיח מה שקרה בימי צאצאיו החלשים יותר) הופכות אותו למנהיג ה"גדול" בתולדות עמנו. ב. טעות אמיתית שנפלה אצלי כנראה בתגובה הקודמת היתה שמי שהפעיל את המשמר הלאומי כדי לכפות אינטגרציה בחינוך הדרומי היה הנשיא אייזנהאואר ולא רוברט קנדי כפי שכתבתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>>"אני פשוט סבור שכעיקרון רצוי שהשליט לא יהיה בן מיעוטים". רצוי למי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטובת הנתינים (רוב ומיעוטים כאחד) וגם לטובתו הוא עצמו. אם להתיחס לאובמה ספציפית, בחירתו עשוייה לקדם את הלכידות החברתית של ארה"ב או להקצין ולהרחיב את השסע בתוך החברה האמריקנית. המלכודת היא שהתוצאה החיובית כבר הושגה (בעצם בחירתו) וכעת נשארו 4 שנים למסמס את הרווח הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מוצא שנקודת המבט ממנה אתה כותב כאן מציקה לי. נראה שאתה כותב מנקודת מבט אובייקטיבית שיש לה בעלות על פירוש מהלכה של ההיסטוריה ועל חיזוי תוצאות האירועים. אני מסכים שאם באמת יש לך ידע אמיתי על מהלכם של האירועים בעתיד זאת סיבה מספיק טובה לוותר על עקרונות ליברליים. אחרי הכל, כבר ג''ס מיל לימד אותנו שבין הסיבות לאימוץ שוויון פוליטי נמצאת ההנחה שאנחנו לא מחזיקים באמת המלאה, ואנחנו צריכים לאפשר לאמת הזאת להתגלות במהלך דיון בשדה הציבורי. אבל אם האמת כבר אצלך מראש, אני רואה את ההגיון הפנימי שיכול להוביל למסקנה ששוויון כזה הוא מיותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אין לי ידע אמיתי על מהלכם של האירועים בעתיד, ולכן איני מוותר על עקרונות ליברליים. דומני שעמדתי לא הובנה. א. כחסיד של מקיאבלי אני מאמין שהנסיבות משתנות ללא הרף ובאופן בלתי צפוי. מעלתו של מנהיג (ה-virtue שלו) מתבטאת ביכולתו להתאים עצמו לנסיבות המשתנות ולנצל אותן לטובתו. מסיבה זו אני מאמין בנחיצותם של עקרונות ליברליים כמורי דרך וכנקודות עיגון במציאות של עמדות שיש לעדכן ולשנות כל הזמן. ב. אני משבח ללא הסתייגות את בחירת העם האמריקני בברק אובמה משתי סיבות: ב.1. במסעי הבחירות התבלט אובמה כפחות פזיז מן המועמד מקיין. בתחרות על עמדת המבוגר האחראי תבונה, שיקול דעת, חוסר-פזיזות והופעה-תדמית טובה הם נקודות מפתח. ב.2. הבוחר האמריקאי בחר באומץ לב להעניש נבחרים ומדיניות כושלים בעבר, בלא להרתע מן הצורך לבחור בלא נודע בעתיד. ג. מה שאני דוחה הוא את פסטיבל אובמה הרואה ברגע הבחרו נקודת פנייה של ההיסטוריה האנושית. אובמה אינו תופעת מפתח ששינתה (לפחות לא עד כה) את תולדות האנושות. אובמה נכון לעכשיו הוא תחנה (ולא החשובה ביותר) במסע האמריקני-אנושי שעבר דרך בנג'מין פרנקלין, פרדריק דוגלס, אברהם לינקולן, אייזנהאואר, מרטין לותר קינג, רוברט קנדי, ל.ב. ג'ונסון, רוזה פארקס, קולין פאואל וקונדוליזה רייס. ד. העם האמריקאי לא בחר באובמה משום שהוא החליט להשתנות. הוא בחר בו משום שהוא כבר השתנה. העובדה שאנשים כמו פאואל ורייס בכלל הסכימו ורצו לשמש כרמטכ"ל ושר חוץ, והעובדה שהשמיים לא נפלו על מדיניות החוץ של ארה"ב בזמן כהונתם, תרמה לבחירתו של אובמה לא פחות מהופעותיו המוצלחות בטלביזיה. ה. ארה"ב זכתה בלא מעט נקודות עקב בחירתו של אובמה. הדבר יקשה מאוד על התעמולה החומסקיאנית האוהבת להציג את ארה"ב כנושאת דגל הגזענות, האפלייה ואי השיוויון ולא כמדינה שיש בה גם גזענות, אפלייה ואי שיוויון כפי שהיא באמת. ו. הבעיה היא שמכאן ואילך הדרך היא בעלייה. הנשיא אובמה יתייצב בחזית הפנים האמריקנית בעמדת פתיחה נחותה ובעייתית ביחס לעמדתו של נשיא לבן. כל מהלך שיעשה יתפס כמעשה של שחור השולח ידיו לכיסי הלבנים ו/או כשחור ששכח את מוצאו והפך לעבד כי ימלוך. ארוע מקרי כמו רציחתו של הנשיא השחור הראשון עשוייה להפוך את התמונה על פיה ולהחזיר את ארה"ב למעמדה הישן כמגלמת הגזענות הלבנה. ז. את מי שסבור שאני רואה צל הרים כהרים (ביחס לפסטיבל אובמה), אשאל, כמה פעמים במהלך מערכת הבחירות הוזכר מקצועו של אובמה? אובמה הוא עו"ד. בעיני מי (כמוני) שסבורים שבפוליטיקה שלהם המאזן בין עורכי דין ואנשי מעשה נוטה מאוד לרעה לטובת עוה"ד, עניין זה מבשר רעות לא פחות מצבע עורו של הנשיא הנבחר. לו הכירו יותר אמריקאים את אולמרט, אין ספק ששאלה זו היתה מעסיקה גם אותם. ח. לסיכום, כמובן שהאמת אינה אצלי מראש, ומובן ששום הגיון פנימי אינו מוביל אותי למסקנה ששוויון הוא מיותר. הייתי מדגים ואומר שאי קיומו של איסור על כך שאדם עני יבחר להנהגת השלטון היא חיונית בעיני, גם אם קרוב לודאי שאפשרות זו לא תתממש אף פעם. האופציה של שיוויון חשובה בעיני יותר מן השיוויון עצמו שהוא מצב מאוד אמורפי וחמקני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל איך הגעת מכל הדברים הנכונים 1 שאתה כותב למסקנה ש"כעיקרון רצוי שהשליט לא יהיה בן מיעוטים"? (ברור שיהיו אנשים שייחסו את כל מעשיו של אובמה לצבעו. אז מה?). 1 למרות שיש איזו כמעט עורכדינית אחת שאני מחבב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא לא רק שיהיו אנשים שייחסו את כל מעשיו של אובמה לצבעו. הבעיה היא שתוצאות מעשיו ישקלו ביחס לצבעו. הרבה מאוד כשלונות שיסלחו לנשיא לבן, לא יסלחו לנשיא שחור. אין רבים המיחסים את כשליו של בוש במדיניות החוץ ובכלכלה להיותו לא-פטריוטי ואנטי-אמריקני. האם נוכל להגיד זאת בתום כהונתו של אובמה? יתכן ואובמה יתגלה כעילוי נטול כשלים לחלוטין ואז השאלה תשאר פתוחה. במציאות המורכבת של ימינו חובה על הבוחר להביא בחשבון את שאלת תנאי הפתיחה של הנבחר. העיקרון שציינת אינו אומר שלעולם אסור לבחור בשליט בן המיעוט, הוא רק אומר שדרכו של שליט בן הרוב קלה יותר וזו נקודה לזכותו בשאלת בחירתו. נ.ב. בהצלחה לכמעט עורכדינית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, מוטלת עלינו חובה מוסרית שלא להתחשב באמונות הגזעניות של אנשים, ולבחור את האדם המתאים לתפקיד. אם יש כאלו שלא יסלחו לנשיא שחור על תוצאות מעשיו בגלל צבעו, אלו החיים. אחרי מספר נשיאים שחורים, הם יתרגלו גם לזה (לפחות זה הרעיון של "קידמה", אם כי אני לא בטוח שהוא תמיד עובד. עדיין אני רואה אותו כאידאה מוסרית נכונה). אגב, יהיו כאלה שיוסיפו ויאמרו: הגזענות היא דווקא סיבה לבחור נשיא שחור כדרך לשנות את המציאות הגזענית, וזו נקודה לזכותו. חלקי לא עמהם, אבל הדעה הזאת לא נראית לי מופרכת כלל וכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אפשר להוסיף הערה לא ממש קשורה, הייתי אומר ששיקולים אתניים וגזעיים נוכחים בהכרעתו הדמוקרטית של כל אדם ואדם מדעתו וגם שלא מדעתו. דוקא מסיבה זו יש לפסול מבחינה אתית באופן מוחלט בחירה המבוססת באופן בלבדי על שיקולים מעין אלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהקשר הסיפא בדבריך: "60 דקות" הקדישה תוכנית שלמה לסיקור ולראיונות עם שני המועמדים לפני הבחירות. כשנשאל אובמה האם הוא לא חושש מהצבעה גזענית נגדו ענה בערך כך: "אני מניח שיהיו אנשים שלא יבחרו בי בשל צבע עורי. מנגד יהיו אנשים שיבחרו בי דווקא בגלל צבע עורי. כנראה שהמספרים מאזנים זה את זה, כך שסוגיית הגזע היא לא משמעותית לבחירתי" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שהוא לקה בהערכת חסר (או סתם הצטנע) ביחס לכמות אנשים ש(י)בחרו בו דווקא בגלל צבע עורו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן. אני די בטוח שאם הוא היה מקבל את צבעה של אמו ולא של אביו, הוא לא היה נבחר - לא בוועידה הדמוקרטית ולא בבחירות הכלליות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בטוח. אם אובמה היה לבן, אתה חושב ש-46% מן המצביעים היו מצביעים עבור מקקיין-בוש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח (ויותר מכך) שהרבה מאוד אנשים אשר הצביעו עבור אובמה השחור, לא היו טורחים להצביע כלל לו שני המועמדים היו לבנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השחורים, כלומר השחורות 1, גילו בגרות פוליטית והיעדר סממני גזענות כאשר הצביעו בהמוניהן (3%) ללבן מקיין. http://edition.cnn.com/ELECTION/2008/results/polls/#... 1 כ-1.5 נשים ביחס לגבר אחד מקרב השחורים המצביעים. הפער העצום בין המינים נובע מנטייתם של גברים שחורים לא להיכלל בספר הבוחרים כאילוץ של תנאי המאסר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותם שחורים הצביעו לקרי, קלינטון וגור הלבנים. אגב, מה עם הכסף הקל שעשית מההימור על מקקיין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכרנו את החוזים ב-49.2. סיבוב חמוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכמה קניתם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שבממוצע 44 ומשהו. לא אני הטריידרית בפועל אצלנו. ושוב תודה על הפניית תשומת הלב לאתר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מציע לנסות להביט על הדברים מזוית ראייה קצת יותר סובלנית. בנסיבות הנתונות של מועמד רציני שחור ראשון למשרת נשיא ארה"ב אני חושב ש-3% מצביעים שחורים עבור מקיין הם נתון סביר ובר-הצדקה. אני מתעלם מכל התסבוכת של מה זה שחור (3% מקרב האפרו-אמריקנים בלבד זה עוד יותר יפה) וגם מכך שנראה לי שמספר השקרנים מקרב ה-3% גדול יותר ממספרם בקרב ה-97%. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 חוץ מזאתי? תגובה 495189 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. זה לא מספיק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מספיק, מספיק. רק רציתי לדעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ז. נו, באמת. האמריקאים הכירו כמה עורכי דין, אפילו בקרב הפוליטקאים, חוץ מאולמרט. כולל הנשיא ה-16 של ארצות הברית, שהיה מהנשיאים המשפיעים ביותר, והשפעות נשיאותו ניכרות עד היום (אברהם לינקולן [ויקיפדיה]), אשר להבדיל מאובאמה (שעבד כמארגן קהילתי, מרצה באוניברסיטה ועורך דין *המתמחה בזכויות האזרח* ברק אובאמה [ויקיפדיה]), היה עורך דין מצליח של אליטת ההון הוויגית של ניו אינגלנד ושל שיקגו. בקיצור, למה להסתפק בהשוואת אובאמה לאהוד אולמרט (שניהם עורכי דין), אם אפשר להשוות אותו לאל קפונה (שניהם פיתחו את הקרירה שלהם בשיקגו)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אובמה הוא עורך דין המתמחה בזכויות האזרח? אלוהים ישמור את אמריקה. גם בן גוריון למד עריכת דין. לא אמרתי שעורכי דין פסולים לעדות או לכהונה. אמרתי שלטעמי יש יותר מדי עורכי דין בפוליטיקה ואם יש לי שני מועמדים שווים שאחד מהם עו"ד והשני לא, אבחר בשני. מעבר לכך ששניהם עורכי דין, יש הבדל גדול מאוד בין אולמרט לאובמה. ההבדל העיקרי הוא שאנו כבר יודעים די צרכנו מיהו ומהו אהוד אולמרט. מיהו אובמה זו עדיין שאלה פתוחה. ואגב לידיעתך, אוייביו של לינקולן הרבו להציגו כעו"ד, תוך שהם משתמשים בתדמית העו"ד הנוכל שהיתה נפוצה באזורי הספר פרוצי-החוק של ארה"ב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול להסביר את האמירה הראשונה שלך בתגובה זו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזבי. נסיון (אולי לא מוצלח) להתבדח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אני קצת old school, אבל אשתדל ללמוד ולזכור :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו באמת. אם המועמדים היחידים שיש הם דן מרידור או גאידמק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תוהה אם לבנים הם אכן קבוצת הרוב בארצות הברית ואם כן, אז כמה זמן הם עוד ימשיכו להיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההנחה שלך היא שהלאטינים אינם לבנים; הנחה מוטעית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פחות מעניין אותי הסיווג הגנטי, האמת. האם אמריקאי שמכנה את עצמו "לבן" רואה בלטינים גם לבנים? האם הלטינים עצמם מגדירים את עצמם כלבנים? עד כמה שאני יודעת - לא. למיטב הבנתי ההיספנים מגדירים את עצמם כקבוצה נפרדת מהאפרו-אמריקאים, מה"אמריקאים הלבנים", מהאמריקנים האסייתים ומהאמריקאים הילידים. אתה חושב שמועמד ממוצא לטיני היה מתקבל בטבעיות גדולה יותר מאשר מועמד שחור? לא נראה לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההערה שלך בהחלט לעניין. בחברות של קהילות מוצא (ארה"ב, ישראל, דרא"פ) שאלת הרוב ומיעוט היא בעייתית (כולם בעצם שם מיעוטים). לעניין אובמה, התודעה קובעת את המציאות. בארה"ב יש משהו כמו 25% מן האוכלוסיה הרואים עצמם כשחורים. רוב הלטינים הם ממוצא אפריקני. נכון שכמעט כולם מעורבי גזע אבל בכך אינם שונים מן האפרו-אמריקאים צאצאי העבדים. ולכן אובמה הוא שחור למרות שהוא בעצם חצי לבן. ואמריקני בד"כ יסווג עצמו כלבן או שחור יותר ע"פ צבע עורו ופחות ע"פ ההרכב האתני המדוייק של אבותיו. הנקודה המכרעת היא שמשהו כמו 100% מאלו הרואים עצמם כאמריקאים שחורים הצביעו עבור אובמה. העובדה שהם מגדירים עצמם גם כלטינים, אפרו-אמריקאים, כושים עבריים או אחים מוסלמים לא נראה שהיתה לה השפעה על דפוס ההצבעה שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב, המוצא הגנטי לא מעניין אותי כמו התודעה עצמה. אם מגדירים את אובמה כנשיא "שחור", אז כן - הוא נציג של מיעוט. אבל אם מגדירים את אובמה כנשיא "של המיעוטים", פתאום נראה שהקהל שהוא מייצג (ולראיה, ההיספנים הצביעו לו בהמוניהם) הוא לא כל כך קטן, ויכול להיות שאפילו גדול יותר מאשר הציבור שמגדיר את עצמו כלבן. שאלתי את איציק, אני תוהה גם לגבי ההערה שלך - אפרואמריקאים, כושים עבריים, אתיופים-ישראלים ואחים מוסלמים מגדירים את עצמם כשחורים. אבל לטינים? באמת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלטינים בארה"ב לא שייכים להגירה ממערב וצפון אירופה. החברה האמריקנית ה"ואספית" היללה והעלתה על נס תמיד במיוחד את בעלי המוצא האנגלו-סקסי והגרמני (מה שנכון מבחינה היסטורית). המקסיקנים תמיד היו מבוזים בארה"ב וכיום הם מהגרים לא חוקיים ו/או עובדים שחורים. על היחס לפורטו-ריקנים אפשר ללמוד מ"סיפור הפרברים" והקובנים השתלטו על פלורידה אבל לא הפכו לחלק מהחברה האמריקנית הותיקה (בניגוד ליהודים, לאיטלקים ולאירים למשל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, בסדר. זה רק אומר שהלטינים הם לא לבנים ולא שחורים, ושהחלוקה לשחורים/לבנים היא לא רלוונטית במדינה שמורכבת ממיעוטים שונים ומשונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא רלבנטית? סיפור השחורים הוא סיפור מרכזי בהיסטוריה האמריקאית עוד מימי הקולוניות הבריטיות ועד ימינו. הם בעצם ה"יהודים" של ארה"ב מבחינת היחס שחוו במהלך כל התקופות. באותה מידה אפשר להגיד שהחלוקה לגבי אירופה של יהודים ונוצרים היא לא רלבנטית מכיוון שיש שם עוד מיעוטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שהכל תלוי בשאלה לצורך מה אתה מחלק (כמו גם השאלה מה גודל המיעוטים ומה היחס ביניהם לבין קבוצת הרוב, ככל שיש כזו). שוקי (תגובה 495130) התייחס ללטינים כחלק מקבוצת השחורים. אני טענתי שהחלוקה הזו לא נכונה, כי ההיסטוריה שונה (ההיספנים לא היו עבדים), התרבות שונה (ספרדית מול אנגלית) ו,כן,גם צבע העור שונה. לכן, לטעמי, לא נכון לדבר על "המיעוט השחור" מול כל השאר, אלא על המיעוט השחור כמיעוט גדול במדינה שמורכבת ממיעוטים רבים (וקבוצת הוואספים, לצורך העניין, היא אולי קבוצת רוב, אבל היא קבוצת רוב קטנה שתהפוך בעוד לא הרבה זמן לעוד קבוצת מיעוט אחת בין רבות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסיתי להתבטא בצורה לא וכחנית וסופו של דבר לא הובנתי. קבוצת הלטינים בארה"ב היא קבוצת יוצאי הארצות הדוברות ספרדית (ופורטוגלית). זוהי קבוצה גדולה יותר מן האפרו-אמריקנים ופחות הומוגנית מהם ותכונתם המשותפת (נוסף לשפה) היא שכמעט כולם בני תערובת מבחינת מוצא אבותיהם. המהגרים מקובה ופוארטו-ריקו, המוצא שחור דומיננטי בקרבם, בעוד אצל מהגרים ממקסיקו המוצא האינדיאני דומיננטי. מארצות דרום אמריקה יש גם מהגרים שהם קריאולים (ממוצא אירופי לטיני). לכן מה שקובע הוא פשוט צבע עורו ותודעתו של האדם. מסיבה זו הנחתי שמספר האנשים בארה"ב הרואים עצמם כשחורים הוא 25% בעוד מספר האפרו-אמריקאים הוא בסביבות ה-15%. מאחר ואובמה רואה עצמו כשחור, אין להרכב המדוייק של משפחתו חשיבות בנושא זה. עיסוק יתר בגזעו של אדם יוצר תמיד מצבים משונים ומעוותים. לא מזמן הוזכר רוצח כלשהו מדרא"פ שהוגדר ע"פ החוק שם כלבן, שינה את גזעו הרשום לשחור וניסה אח"כ לחזור ללבן. את טועה גם לגבי הרוב הוואספי. הואספים הם כבר היום מיעוט וזאת משום שיהודים, קתולים, סלבים ואולי גם סקנדינבים ואנגליקנים אינם רואים עצמם כואספים. כפי שאמרתי ארה"ב היא ארץ של קהילות מוצא ולכן קבלתי את הערתך הראשונית לגבי רוב ומיעוט בארה"ב (למעשה היא קואליציה של מיעוטים כמו ישראל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אנחנו מסכימים, מה שמעלה את השאלה למה אתה מתייחס לנשיא שחור כבן מיעוטים בעוד שנשיא לבן (תמיד נוצרי ובד''כ וואספי) אתה רואה כנציג של ''הציבור הכללי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. לא. חזרתי בי במידה מסויימת מן ההגדרה של רוב ומיעוט בארה''ב. אובמה בא מן ה''קהילה'' השחורה שהיא לא קטנה בהרבה מקהילת ה''ואספים'' למשל. דא עקא, שגם בעניין זה התודעה חשובה מן העובדות. יש בארה''ב קבוצה גדולה מאוד של גזענים הרואה בכל הזדמנות הניתנת לשחורים, סכנה המאיימת על עתיד הגזע הלבן באמריקה. ורוב גדול של האמריקנים מגדירים עצמם כלבנים או שחורים (כשלצורך זה אדם ממוצא סיני יכול להחשב כלבן ואדם ממוצא הודי כשחור) ולכן יש דיכוטומיה מסוג זה בחברה האמריקנית. העובדה שהחלוקה הזאת היא שרירותית ויש לא מעטים שאינם מזהים עצמם בחלוקה זו אינה סותרת את קיומה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חברה ישאלית ממוצא פולני, שהיא רק מעט בהירה ממני (אני בהירה מאוד) תויגה בקיימברידג', אנגליה, בתור ''צבעונית''. אני בספקק אם באמריקה היא הייתה מתויגת אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם את בהירה מאוד, והיא עוד יותר, כיצד היא יכולה להיות מתויגת במקום כלשהו כ"צבעונית"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתנצלת. היא רק מעט *פחות* בהירה ממני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לבנים כולל יהודים מאירופה - 62%. צופים כי לקראת 2050 יהוו 50% ופחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אלו גם הנתונים פחות או יותר שאני מכירה, רק שקצת קשה לי למצוא מחדש את המספרים) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לבטח תמצאי בויקי העברית תחת הערך "ארה"ב/דמוגרפיה". כמובן שהדודה האנגליה תספק מידע מפורט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מסתכלים על תוצאות הבחירות למעשה: Barack Obama 52% (64,043,290 votes) אמור מעתה: תוצאות אשר היו נותנות בישראל שלטון לא יציב שאינו מצליח להוציא את ימיו, נותנות בארה"ב ניצחון סוחף (Land-slide בלשונם). תנו לשלטון לשלוט.John McCain 46% (56,497,501 votes) א. אי אפשר להימנע מלצקצק בלשון ולציין שהפעם המדיה לא מדברת על עיוות רצון הבוחר ועל אומה חצוייה. ב. אפשר גם לציין שבמידה שצבע עורו של המועמד השחור סייע לו להיבחר, בה במידה הוא יפריע לו לשלוט. ג. נראה שיש לקנא באמריקנים על אמונתם בעתיד ועל תעוזתם הדמוקרטית להעניש שלטון שכשל גם במחיר של הסתכנות בלא נודע. ד. נראה שתדמיתו של בוש הבן הרבה יותר כושלת מאשר תפקודו הלכה למעשה, מה שמלמד אותנו בפעם המאה שהתדמית חשובה כמעט כמו המציאות. ה. מאחר ונראה שארה"ב נידונה לחיות עם רפובליקה איסלאמית מגורענת באיראן עד שזו תואיל להתפרק מעצמה אם בכלל, מעשיו של בוש באפגניסטן ועירק ירשמו כהשקעה סבירה והגיונית בעתיד. למי שמתקשים להבין כיצד ניתן להצדיק/להבין את הגישות השונות כלפי איראן ועירק בו זמנית, אולי כדאי להציע את האנלוגיה של עירק כאיטליה הפאשיסטית ואיראן כגרמניה הנאצית (האנלוגיה כמובן מופרזת כדרך האנלוגיות, אך יש בה גרעין של אמת הנוגע להשוואה יחסית של פוטנציאל ויכולות במדינות הלא סימפטיות הנ"ל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה. להיפך. אם הצבא האמריקני לא היה שקוע במלחמה מיותרת בעיראק, הוא היה פנוי למבצע מסיבי (במידת הצורך) באיראן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מוזר שמי שמטיבים לראות את הקשיים של האמריקאים בעירק, מרבים להקל ראש בקשיים של ''מבצע מסיבי'' מול איראן ההומוגנית והטכנולוגית הרבה יותר מעירק. ב. ארה''ב מנהלת מדיניות לא צבאית כלפי איראן לא מתוך אמון בפוטנציאל ההידברות עם האחמדיניג'דים למיניהם או בגלל שכוחותיה עסוקים בעירק, אלא מתוך הערכה של התועלות מול הסיכונים. בודאי שארה''ב היתה מעדיפה איראן לא גרעינית, השאלה היא רק מה המחיר שהיא צריכה לשלם עבור זה. ג. באותה מידה יכלת להגיד שאם ארה''ב היתה נמנעת מלפעול באפגניסטן המפגרת והשולית, היה באפשרותה למצוא כוחות להפיל את סאדם חוסיין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. תלוי במטרות הפעולה. אם לא שואפים להחליף את כל המבנה השלטוני ומסתפקים בהריסת התשתית הגרעינית זה משחק אחר לגמרי. כזכור, שלב המלחמה עד התמוטטות הצבא העירקי היה מוצלח מאד מבחינת האמריקנים והבעיות שלהם התחילו אחר כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני שונא את המילה "תשתית". כל אוניברסיטה וכל כביש עשוי להחשב כחלק מהתשתית הגרעינית. ב. אני לא חושב שבמציאות האיראנית, לפעולה ממוקדת בהריסת התשתית הגרעינית יש איזשהו יתרון ע"פ פעולה רדיקלית להפלת שלטון האייטולות. למעשה הפלת השלטון הטהרן עשוייה להיות קלה יותר מאשר פגיעה משמעותית וארוכת טווח בפרוייקט הגרעין האיראני. ג. להבנתי לב העניין אינו ההגדרה המדוייקת של מטרות פעולה מזויינת כנגד איראן אלא העובדה שהציבור האמריקני הרחב אינו מעוניין בפעולה כזו (בלי קשר למטרתה המדוייקת). ליתר דיוק צריך לומר שהציבור האמריקני אינו תומך בכך עד כדי כך שיסכים להסתכן במחירים אפשריים של הסתבכות שם. צריך לזכור שהמעורבות האמריקנית באפגניסטן ובעירק התאפשרה רק בעקבות גל התגובה על 9/11. כל עוד האיראנים לא יטעו ויספקו לאמריקנים את העילה, יקשה מאוד על כל ממשל אמריקאי לקחת את הסיכון של התערבות כזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך בדיוק מפילים את שלטון האייטולות? תקיפה אמריקאית או ישראלית עלולה לאחד את האיראנים מאחורי האייטולות. להשמיד את התשתית הגרעינית של איראן בהפצצות מהאויר כנראה לא כל כך אפשרי. כדי להחליף את שלטון האייטולות צריך לכבוש את איראן, להקים שם מימשל חדש ולתמוך בו עד שיתחזק- עיראק מספר 2. צריך להיות אידיוט גדול כדי לנסות לעשות את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שים לב להבדל: להפיל משטר, קל באופן יחסי. *להחליף* אותו במשטר ידידותי זה סיפור אחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי שהמישטר ישאר נפול, צריך לשלוט במדינה וזהו כבר החלק שאתה מכנה אותו ''קשה''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה עושה את הטעות השגורה של אי הבדלה בין עיראק לאיראן. איראן הרבה יותר הומוגנית מעירק, יותר עירונית ופחות שבטית. יש בה מעמד ביניים עירוני חזק וצבא בעל מסורת של מקצועיות ואי תלות פוליטית. אפילו שלטון האימים של סאדאם חוסיין לא הצליח לשלוט בכל חלקי עיראק וחלקים שלמים של עיראק היו נתונים בזמן שלטונו במרד גלוי או נסתר. באיראן לעומת זאת לא התקשה השלטון הדתי לעקור משורש תנועות דיסידנטיות כמו המוג'הדין חאלכ השמאלני ולקיים שלטון מלא ויציב על אף עוינות של חלקים גדולים בציבור (אולי הרוב) ועל אף המצב הקשה בזמן מלחמת איראן-עיראק. לסיכום, בניגוד לעירק, החלק הבעייתי יהיה הנחתת מכת הלם על השלטון ועל המשמרות המהפכנים הנושאים אותו. ברגע שהשלטון הזה יופל ושלטון אחר יתפוס את מקומו, המצב יהיה שונה מאוד מעירק. א. השלטון החדש לא יתקשה כל כך לבסס את שלטונו (בעזרת הצבא הישן). ב. לאמריקאים תהיה השפעה מועטה למדי על הכיוון של השלטון החדש הזה. צריך לכן לשער שלא יהיה טעם של ממש בשהות ממושכת של כוחות כיבוש על אדמת איראן. מה שצריך לחשוש ממנו הוא הסתבכות במאבק ההתחלתי עם המשמרות המהפכניים וריבוי אבידות ופחות ממה שיקרה לאחר שהשלטון הנוכחי יופל. כל זה הוא כמובן בבחינת השערות וסברות, אך אינו מפוקפק מההנחה כי סדנא דארעא חד הוא ועירק ואיראן הם היינו הך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הייתיט בונה על ההערכה המלומדת שלך אם הייתי אמור לקבל החלטה. גם לפני הפלישה לעיראק היו הערכות מלומדות, פתרונות ותכניות מגירה. כשישבנו בארוחת צהריים ודיסקסנו את המילחמה כשרק פרצה, אמרתי שקל לכבוש וקשה לשלוט או להשליט ממשלה רצויה. כל השולחן התנפל עלי. איראן היא אמנם מדינה שונה אך לא יותר קלה לעיקול (האמריקאים דוקא בנו על המבנה של עיראק שיאפשר להם לשחק בין העדות ולשלוט. אין לאמריקאים שום צ'אנס לבצע את מה שאמרת; הדבר נובע בעיקר מכך שבעיראק היה יחס חיובי יחסית לפולשים-כמשחררים. אם הם היו נסוגים ישר, הם היו קונים את עולמם אצל העיראקים. הבעיה היתה שמטרת המילחמה לא היתה להפיל את סדאם אלא להשתלט על עיראק ולבצע בה טרנספורמציה כזאת שתתן בידי תאגידים אמריקאים את השליטה על המדינה. העוינות לאמריקאים באיראן היא בסיסית ובלתי תלויה באחמדינג'ד. העוינות קיימת משנת 53 כשהאמריקאים הדיחו את מוסאדק והביאו את השאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. ברשותך אצטנע ואומר שלא "הייתי בונה על ההערכות המלומדות" של שנינו גם יחד. אחרי הכל מה יש לנו מלבד "הערכות מלומדות". ארוחות הצהריים בהם אנו מדסקסים את הנהגת העולם למרבה הצער אינן הישיבות בהן מתוכננים "פתרונות ותכניות מגירה" ונחתכים הדברים באמת. ב. לא נראה לי שחלקת על אף אחת מן העובדות שהבאתי כמסייעות להערכתי המלומדת. לצערי איני יכול להשיב לך כגמולך. למעשה איני מסכים עם רוב העובדות שלך. ג. "קל לכבוש [את עיראק]" - לא מסכים. המערכת הצבאית האמריקאית שקמה את עצמה מן החורבות של וייטנאם בדי עמל ובעירק גם שיחק לה המזל לא מעט בדמות אוילותו ואפסותו של שלטון הרודן שם. כיבוש עירק במלחמת המפרץ ה-II בכוחות קטנים מאוד (משהו כמו 6-8 דיוזיות) היה מבצע צבאי למופת (ע"ע מלחמת לבנון II). ד. "וקשה לשלוט או להשליט ממשלה רצויה" - סה"כ נראה שארה"ב עושה זאת ובמחיר סביר למדי. בנתונים של עירק שהזכרתי קודם, מידת שלטונה (למעשה אי-שלטונה) של ממשלת עירק אינו בבחינת חידוש בלתי צפוי. ה. "האמריקאים דוקא בנו על המבנה של עיראק שיאפשר להם לשחק בין העדות ולשלוט" - האמריקאים בנו על קיומה של אופוזיציה עירקית (שלא היתה ולא נבראה) שתאפשר להם לממש את האינטרסים המיידים שלהם (נפט, בסיס יבשתי מול איראן ובטחון למפרציות). רק מטורפים מעוניינים לשלוט בחבורות שבטיות נוסח עירק או עזה. האם אתה בטוח שאתה לא עושה השלכה ממדיניותם של ליברמן ושבט המתנחלים אל מסדרונות הפנטגון והסטייט דפרטמנט. אפשר אולי לקנות את לידתו מחדש של בוש הבן אבל עדיין לא שמעתי שקולין פאואל או גב' רייס משתייכים לחוג הזה. ו. "אין לאמריקאים שום צ'אנס" - ימים יגידו. "עיניים להם ולא יראו" אינו בהכרח מתיחס לאמריקאים בלבד. ז. "בעיראק היה יחס חיובי יחסית לפולשים-כמשחררים" - זה מה שהאמריקאים חשבו וטעו. לא היה. הסונים פחדו ופוחדים משלטון שיעי יותר מאשר משלטון סאדאם, השיעים הם חלק מן ההתנערות האיסלמית הפונדמנטליסטית והסכסוך היסטורי עם המערב והמרד הכושל שלהם מול סאדאם לא סייע. הכורדים כתמיד הם "משענת קנה רצוץ". בנתונים האלו האמריקאים מסתדרים לא רע בעירק. ח. "מטרת המילחמה ... היתה ... להשתלט על עיראק ולבצע בה טרנספורמציה כזאת שתתן בידי תאגידים אמריקאים את השליטה על המדינה." - התאגידים רוצים להרויח כסף ממכירת נשק ונפט, זה נכון. לשלוט במובן של תיווך בין שיעים, סונים וכורדים וחינוך לדמוקרטיה ממש לא בתחום שלהם. אם אתה חושב שהתאגידים מאמינים שממשל דמוקרטי בעירק ישרת בהכרח את האינטרסים שלהם, איך אתה מסביר את ההיסטוריה הארוכה שלהם בתמיכה במשטרים לא דמוקרטיים? המטרה היא פציפיקציה של השטח. במטרה זו אין משום פסול, אלא אם אתה חסיד של "ערבי טוב זה ערבי מת" ו"ככל שיירבו, כן ייטב". ט. "עוינות לאמריקאים באיראן היא בסיסית ובלתי תלויה באחמדינג'ד." - למעשה החברה האיראנית היא אחת החברות הידידותיות ביותר לארה"ב בכל העולם השלישי. הגלות האיראנית הגדולה ביותר היא בארה"ב ומספר הסטודנטים האיראניים וממוצא איראני בארה"ב הוא גדול מאד. אפילו שלטון האייטולות חוזר ומצהיר על אהדתו לעמה של אמריקה ומנסה לסייג את עוינותו לחוגים היהודיים-ציוניים בבית הלבן. סטודנטים איראנים קיצוניים החזיקו ב-52 דיפלומטים ואנשי CIA במשך 450 יום ולא פגעו באיש מהם. באיראן היה רגע היסטורי של התעוררות קנאות דתית וריאקציה דתית. אני מנחש שרבע מאה של שלטון תאוקרטי הצליחו לכבות את התבערה ההיא. י. "העוינות קיימת משנת 53 כשהאמריקאים הדיחו את מוסאדק והביאו את השאה." - האמריקאים (והבריטים) הביאו את השאח כמובן ללא קשר למוסאדק אלא קודם לכן (בגלל הפרו-גרמניות של אביו). מוסאדאק השמאלי היה אפיזודה בהיסטוריה האיראנית. הוא ייצג את האינטרסים של מעמד בינוני איראני חדש שסלד מן האוטוקרטיה של השאח והברית שלו עם האימפריאליזם התאגידי. המעמד הזה העדיף ברית עם הפונדמנטליזם האיסלמי של השכבות העניות ע"פ המשך שלטון השאח והמהפכה הלבנה שלו. בינתיים נראה שהם הספיקו להתחרט על כך. באיראן של היום אין לשמאל השפעה של ממש כפי שמוכיחה הקלות היחסית שבה הצליחה הרפובליקה האיסלמית לנפנף את המוג'האדין חאלכ. בקיצור זהו העבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שרה פאלין עשתה את שלה, היא הביאה את הליבה הרפובליקנית, מי שהיה צריך להביא את המתנדנדים היה מקיין עצמו, והוא זה שנכשל. קח מדינה רפובליקאית מובהקת, למשל אוקלהומה, ותראה ש-65% הצביעו שם למקקיין, בדיוק אותו אחוז שקיבל בוש ב-2004 ויותר ממה שהוא קיבל ב-2000. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרשנות שלי של מה שאתה מתאר היא שונה. ארה"ב היא אומה חצוייה ש-46% מבוחריה הצביעו בעד שמרן המייצג מדיניות שרוב גדול מודע לכך שכשלה. אבל אלו היו נתוני הפתיחה. במהות המציאות הזו לא משתנה בגלל שהגיע עת בחירות או הופיע מועמד שחור. עדיין המאבק הוא על השוליים. המועמדים היו חייבים להבין שהטריק הזוכה הוא איך לשמור על השוליים הקיצוניים שלך מבלי לעורר את השוליים המתונים של הצד הנגדי. אובמה הצליח בכך. שרה פאלין ואישיותה הטלנובליסטית לא הצליחה להלהיב את הארכי-שמרנים והצליחה להרגיז את הליברלים המהססים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדמוקרטיות כמעט תמיד יש אומה חצויה, וכל כמה שנים מצביע מיעוט גדול בעד מדיניות שהרוב הגדול חושב שכשלה, וחוזר חלילה. את המשפט הראשון שלך אפשר להעתיק לגבי כל מערכת בחירות שהסתיימה במהפך. הטריק בבחירות הוא תמיד, לרוץ לקצה בפריימריז, ואז לחתוך חזק למרכז בבחירות. זה גם מה שמקקיין עשה, הוא הרי היה האיש שבחזית, ומי מתאים ממנו לחתוך למרכז. הבעיה שלו היתה אחרת, הוא בא מהמרכז, והיה חשש שהשוליים יעזבו אותו, בשביל זה הוא בחר את מספר 2 שלו, בשביל לחזק את השוליים (בזמן שהוא, עדיין מספר 1, היה צריך להביא את המרכז). שנינו מסכימים שמקקיין איבד את המרכז, והצליח לשמור על השוליים, לדעתי בשביל זה הוא מינה את פאלין, ולכן לדעתי זאת היתה החלטה חכמה, והכשלון תמון במקקין עצמו (וכמובן באובאמה). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |