בתשובה לשוקי שמאל, 21/10/08 20:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טוב, זה רק מראה שהקטע של מספר הימים הראשונים נוהל באופן סביר -לא כולל את התקפת החיזבללה על הסיור והמירדף אחר הפוגעים. אני מקווה שחלוץ ידבר בעוד זמן מה ויסביר את הראציונל שהוביל אותו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כמה חודשים לאחר תום הקרבות חיזבאללה הצליח להשתלט על לבנון כאשר צבא לבנון העריך שאין לו סיכוי מול כוחות החיזבאללה. זוהי הוכחה שהחזבאללה לא נפגע בצורה משמעותית במשך המבצע ובודאי לא במשך הימים הראשונים וכו'. בלשון המעטה אני מציע להתיחס לכל המספרים של צה"ל על נפגעי החזבאללה כלא נכונים עד שיוכח ההיפך. כאשר אתה נלחם בכוחות גרילה קטנים, מטבע הדברים מספר הנפגעים בקרב הגרילה הוא קטן. הכשל של חלוץ אינה ניהול המלחמה אלא הכנתה. חוסר ההבנה שלו שהכרעה מן האויר דורשת כח קרקעי איכותי ומאומן יותר ולא פחות ושהכרעה כזו אינה יכולה להבטיח חיסול מלא של כוחות גרילה ןהרקטות שלו (היכן אדון בן לאדן?) היא שיצרה את ההסתמכות הבלעדית על כח אוירי ואת ההזנחה המתמשכת של כוחות הקרקע. הכשל הזה לא התרחש בכמה שבועות של המבצע אלא ברגע שחלוץ מונה למח"א ואולי עוד לפני זה. הנזק המתמשך של חלוץ יכול להמשיך גם מעבר לתקופתו. המבצע בלבנון עשוי לגרום להטיית המטוטלת לכיוון השני. המשך הפיתוח והמרכזיות של חה"א היא חיונית מפני שהוא הופך יותר ויותר לגורם המכריע בשדה הקרב אפילו נגד כוחות גרילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הכשל של חלוץ אינה ניהול המלחמה אלא הכנתה...הכשל הזה לא התרחש בכמה שבועות של המבצע אלא ברגע שחלוץ מונה למח"א ואולי עוד לפני זה." מה קשור מינויו של חלוץ למח"א להזנחת כוחות הקרקע? ההזנחה של כוחות הקרקע נבעה מעיסוק בפעילות בשטחים על חשבון אימון בלחימה נגד כוחות חי"ר ברמה גבוהה. אני עדיין חושב שהרתיעה מפני כיבוש דרום לבנון היתה מוצדקת; אני חשבתי שהפעולה של החיזבללה נועדה למשוך את צה"ל לתוך לבנון ולסבך אותו שם במילחמת גרילה שתחזק פוליטית את חיזבללה שנחלש באותה העת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שהכשל הזה התרחש ברגע שחלוץ מונה למח''א, אבל במקרה כזה הכשל אינו מונח לפתחו של חלוץ, אלא לפתחם של מי שהיו הממונים על תפיסת הבטחון הכוללת ועל תורת הלחימה הצה''לית באותה עת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רואה זאת באופן קצת שונה. אלו שהיו אמורים לשאול את השאלות ולא שאלו אותן (מרוה''מ ועד לחבריו של חלוץ במטכ''ל) אינם יוצאים פטורים גם לגבי התקופה שחלוץ היה רמטכ''ל. תורת הלחימה הצה''לית ותפיסת בטחון כוללת אינן עבודת יחיד. הן פרי עבודתם של אישיות מובילה (ועדיף שת''פ של כמה מובילים) וקבוצה גדולה של שותפים ועוזרים. כאשר התפיסה הזו כושלת איש מן המעורבים אינו פטור. בצבא מודרני חה''א הוא גורם מוביל. להבנתי, בשנים האחרונות עוד יותר מקודם. אדם כמו חלוץ, בין שהוא מח''א או אפילו רמ''ט חה''א וכיוב' הוא באופן טבעי מועמד להוביל את פיתוח התו''ל. מזלה הרע של ישראל שיחק לה בשני הקטבים של הפיתוח הזה. גם בקוטב של מוביל פיתוח התו''ל וגם בקוטב של העזר כנגדו (רוה''מ, שר הבטחון וצוותו וצוות הפיקוד המטכ''לי). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |