בתשובה להאייל האלמוני, 13/10/08 19:10
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עד כמה שידוע לי, גם זוג שיהיו בגדר ''ידועים בציבור'' יהיו תחת אותן המגבלות - תשלום מזונות במקרה של פרידה, חלוקת רכוש שנצבר בזמן שחיו יחד וכו'. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. ''ידועים בציבור'' זו מילה אחרת ל''נשואים על פי החוק הישראל, אך ללא טקס דתי''. אנשים שיעשו טקס סימלי בלבד (או גם זה לא) ללא עירוב המדינה כלל לא יהיו תחת המגבלות הנ''ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאי אפשר לעשות מה ללא עירוב המדינה, ''ידועים בציבור'' זו ברירת המחדל של החוק אחרי כל צורות הזוגיות הרשמיות הקיימות. אחרי טקס סמלי בבאר האהוב עליכם, תחזרו לביתכם והשכנים ירננו שאתם לא נשואים ויעידו בבית המשפט שהייתם ידועים בציבור, ''מסכנה עבדה בפרך לפרנס אותם כשהוא בילה באוניברסיטה'' . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידועים בציבור אינה מלה אחרת ל־"נשואים על פי החוק הישראלי, אך ללא טקס דתי". אולי תראה את זה כסמנטיקה, אבל לפי חוק בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין) סעיפים 1 ו־2: 1.עניני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם היחודי של בתי דין רבניים. 2. נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה." הטקס הדתי הזה הוא זה שקובע על פי חוק אם אתה נשוי או לא. אנשים שטקס חתונתם יהיה נגינה על מפוחית במשך שעתיים ולאחר מכן התנשקות סוערת לא יחשבו נשואין, אפילו אם הם ממש ירצו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכאן אני הייתי מסיק שנשואים זו מילה השמורה לטקס דתי. מי שלא רואה עצמו מחוייב לדין תורה, יואיל נא לקבל את מלוא זכויותיו מכוח הגדרה אחרת בחוק (כמו ידועים בציבור), איך הוא, זוגתו וחבריהם קוראים למערכת היחסים הזו אינה מענייני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל זה ייפתר לאחר שבעזרת לחץ ציבורי מספיק יהיו בארץ נישואין אזרחיים עפ''י חוק, כמו בארצות מתוקנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החוק מדגיש: יהודים בישראל. יהודים שיתחתנו בחו"ל , בעיריה או אפילו בכנסיה(עם בן זוג נוצרי), בחזרם או בעליתם לישראל יחשבו כנשואים. (אם ירצו להתגרש, יצתרכו לעבור דרך הרבנות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יהודי ונוצריה (או נוצרי ויהודיה) התחתנו, אפילו בחו"ל, מה תעזור להם הרבנות בעת הגירושין? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נבצר מבינתי, אבל מכיוון שבמשרד הפנים הם יחשבו לנשואים, וכיוון שרק לרבנות מותר להתיר נישואין (אחד מבני הזוג יהודי) הרי שכל הדרכים מובילות לרבנות... אני מקווה שאני טועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שגם לעדה הנוצרית המתאימה יש מה לומר בנושא (אחד מבני הזוג נוצרי, בדוגמה שלי. מה אם הוא/היא קתולי/ת?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או הו, תפסת אותי חזק עם הקתוליות, תאר לך יהודיה שנישאה בנישואים אזרחיים עם כומר קתולי (: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התחתנו בחו"ל, באו לארץ ובחרו להצהיר על עצמם כנשואים (ולא כי"ב), הכפיפו עצמם לדין הרבנות. רוצים לצאת (מהנישואין) ? שיצאו כלעומת שבאו, יתגרשו ויחזרו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מדבר על ידועים בציבור כאילו זה משהו מוגדר היטב. למיטב ידיעתי, זוג לא יכול ''להצהיר על עצמו כידועים בציבור'' אלא עליהם להוכיח (שוב ושוב, בכל פעם בה הם רוצים לממש את זכויותיהם) שמתקיימים תנאים מסוימים המכניסים אותם לגדר ידועים בציבור. בפרט, הקביעה הזו מתבצעת בדיעבד, כלומר זוג יכול לחשוב שהוא ידוע בציבור אך במקרה של פרידה, למשל, בית המשפט עלול לפסוק אחרת בגלל תנאים אלה ואחרים שהתקיימו או לא התקיימו במהלך החיים המשותפים. יש פה שוני מהותי ומאוד משמעותי מנישואין בהם יש גושפנקא רשמית ומחייבת לזוגיות. לגבי גירושין, המדינה אמנם מכירה בנישואין שנערכו בחו''ל, אבל אני לא יודע אם מכירה בגירושין כאלה. בפרט, הרבנות, על אף שאינה מכירה בנישואין שנערכו בחו''ל, דורשת מבני זוג להתגרש על פי דין תורה אם ברצונם להתחתן מחדש (כיוון שהם ''ספק נשואים''). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מזמן יצא ארגון "משפחה חדשה" בקמפיין במסגרתו הוצע לזוגות לחתום על "תעודת זוגיות" בפני עו"ד (או אולי נוטריון?) מטעם הארגון, כאשר במסגרת הזו הם מצהירים על מחויבות הדדית. הטענה היתה שתעודה כזו תביא להכרה מצד בית המשפט בכך שחותמיה הם ידועים בציבור וממילא תהפוך לסוג של נישואין אזרחיים לא-רשמיים. כמה עיריות מיהרו להודיע שהן תכרנה בתעודות האלה לצורך הטבות שונות שהן מעניקות לנשואים. איני יודע אם הדבר נבחן בבית המשפט, אבל אם זה יגיע לשם תהיה אפשרות "להצהיר על עצמכם כידועים בציבור". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכיר את הקמפיין הזה. מה שכן, קיימת אפשרות לחתום על ''חוזה נישואין'' המסדיר את ענייני החיים המשותפים. על פי ויקיפדיה, יש אפשרות לאשר את החוזה הזה בבית הדין לענייני משפחה ולתת לו מעמד משפטי מחייב לפי חוק החוזים. אין לי מושג אם עצם החתימה על החוזה הופכת את החותמים לידועים בציבור (אני ממש לא משפטן אבל לא ברור לי שזה מתחייב) והאם החוזה, שנערך בין שני צדדים פרטיים, יכול לחייב את רשויות המדינה להעניק לחותמים זכויות כלשהן. בכל אופן, נראה שקיום חוזה כזה עדיף על היעדרו בהקשר המדובר, אך לדעתי עדיין המרחק גדול מ''הרשמה כידועים בציבור''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצד השני של המטבע הוא שכאשר בני זוג מקיימים חיים משותפים למשך תקופה מסוימת הם נחשבים ''ידועים בציבור'' בלי שמישהו שואל אותם מה דעתם על הסטטוס הזה. מי שאינו טורח לעגן את ההסכמות עם בן הזוג ע''י חוזה עלול להיות מופתע (וצאצאיו עלולים להיות מופתעים עוד יותר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים בהחלט. לשיטה זו יש אפילו יתרונות על נישואין רשמיים שכן הזכויות והחובות מעוגנות בהסכם מפורש, וכפי שציינת הסיכוי להפתעות קטן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגידו, אתם לא חושבים שיותר הגיוני במקום לדרוש הכרה בסוגי נישואין כאלה ואחרים פשוט לדרוש ביטול מוחלט של כל הזכויות שהמדינה מעניקה לזוגות נשואים וביטול הרישום של נישואין במחשבי משרד הפנים? נישואין זה דבר שבין שניים (או יותר?) בני אדם לבין עצמם, או בינם לבין האל החביב עליהם, או אולי אפילו בינם לבין איש הדת החביב עליהם. כל מי שרוצה יכול לחתום היום על חוזה אזרחי שיפרט איזה תנאים ששני הצדדים מסכימים עליהם (למשל: "במקרה שצד א' וצד ב' יפסיקו לגור באותו הבית, יעביר צד א' לצד ב' סכום של X ש"ח חדשים בכל חודש למשך 60 חודשים מהיום בו הפסיקו לגוד יחד", או כל תנאי אחר שחפץ ליבם) ולקרוא לחוזה הזה "נישואין" או "ברוקולי" או בכל שם אחר שיבחרו. למה בכלל צריך את השלטון בעסק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיון 471 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהפוך הוא. אם בחתונה היו עדים ששמעו את החתן אומר ''הרי את מקודשת לי בטבעת זאת'', אז גם אם זה היה לגמרי בצחוק והם לא רוצים להיחשב נשואים, במידה שירצו אחר כך להתחתן עם אנשים אחרים (או שהאשה תרצה ללדת ילדים לגבר אחר), אז הם יצטרכו להתגרש ברבנות או שילדי האשה מהגבר האחר יהיו ממזרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה נכון בכל מקום ובכל זאת, אין לכך קשר לחוק הישראלי ואין דבר שמדינת ישראל יכולה לעשות בנידון. אפילו אם מדינת ישראל תיקבע בחוק שנישואין בישראל יהיו אך ורק אזרחיים, ע"י פקיד משרד הפנים, ושהיא לא תכיר בנישואין דתיים מכל סוג שהוא (כלומר, גם אם התחתנת בטקס דתי אתה חייב לגשת למשרד הפנים באופן נפרד ולבקש להירשם כנשוי, אחרת זה לא נחשב מבחינת המדינה) - עדיין מי שיאמר "הרי את מקודשת לי בטבעת זאת" בנוכחות שני עדים ייחשב לנשוי בעיני הדת/הרבנות(הפרטית והמנותקת מהמדינה)/הדתיים/כל מי שאכפת לו משטות הזו, ועדיין יצטרך להתגרש לפי חוקי התורה (ולא במשרד הפנים) כדי שאותם גורמים דתיים לא יחליטו אחר-כך שהילדים של האישה מגבר אחר הם "ממזרים" ולא ירצו להתחתן איתם....זו החלטה דתית נטו, של אנשים פרטיים, למדינה אין יכולת להתמודד עם זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שהמדינה יכולה להתמודד עם זה - בעזרת הכרה בגירושים אזרחיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב - זה שהמדינה תכיר בגירושים אזרחיים לא ישנה דבר וחצי דבר להגדרת הממזרות. אישה שתתגרש בגירושים אזרחיים ולאחר מכן תלד ילד לגבר אחר תביא לכך שהילד ייחשב ממזר לכל דבר ועניין *לפי הדת*, מה שאומר שהוא לא יוכל להתחתן בחתונה דתית ושבחורות דתיות יסרבו להתחתן איתו. זה גם המצב היום (זו ההשלכה היחידה של להיות ממזר). המדינה לא יכול לשנות את זה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |