 |
|
 |
||
|
||||
 |
שהערוץ החדש ביטא את העברת השלטון אל השליט החדש - משפחות ההון. ואם הערוץ הראשון העיז לפעמים להרגיז את השליט הישן, ערוץ 2 עושה את מלאכתו באמונה כשהוא מטמטם את הציבור בתכניות ריאליטי ומצנזר סרטים כמו "מבצע שקשוקה" על האחים עופר, שלמרות שהם לא ראו אותו הם מרשים לעצמם להפעיל את מכבש הלחצים שלהם על כל הגורמים "כי הוא בטח מוציא אותם רע" או משהו. לפעמים ממש בא להתגעגע אל "הבולשביזם הישן", ביחוד כשרואים את פינות התרבות שעוד נותרו בערוץ 1, או סרטים של הבי.בי.סי. ערוץ 2 לא מתקרב אפילו לגובה הזה. אבל נחמד להזכר בנוסטלגיה של הימים הראשונים לפריצת הערוץ (שהח"מ זכה אפילו להופיע בתכניות ששודרו בו אז) ולדעת שהכתיבה על כך היא עוד הוכחה למה שכבר נשמע פה ושם - הרטרו לניינטיז מגיע, הדבר הבא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כמה זמן באמת עובר בד"כ עד שמסתכלים על עשור קודם... נו... כמו שאנחנו מסתכלים על שנות השמונים, השבעים והשישים (של ארה"ב)? לא שמתי לב מתי התחילו להתייחס לאייטיז כמו לאייטיז, הייתי צעיר מדי, ועד ששמתי לב, היה נדמה לי כבר שזה תמיד היה ככה. אנחנו באיחור מבחינת הניינטיז, או שזה הקצב? לגבי "מטמטם את הציבור" - נראה לי שהפכת סובב ומסובב בנושא הצפייה בריאליטי וטמטום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שגל הרטרו לעשור מסוים מופיע בערך עשרים שנה אחריו. אני מניחה שזה אומר שבקרוב נחזור לשמוע נירוונה, גאנס אנד רוזס וללבוש פלנל מחדש.1 אני תוהה מה מצבן של הדר' מרטנס שלי. 1 90210 כבר כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מתכוון לגל הרטרו, אלא להסתכלות על העשור כמשהו מיוחד ושונה מהנוכחי. אולי זה בגלל שהייתי צעיר ולא התייחסתי, אבל אני לא זוכר שהאופנה הייתה שונה מהותית באותה תקופה - בגדים, מוסיקה, סלנג. את יכולה לראות תמונה של מישהו (לא כל אחד, מן הסתם, אבל הרבה מהתמונות) באותה התקופה, ומיד להגיד "שנות השמונים". בדומה לגבי מוסיקה. כנ"ל לגבי סלנג (למה אין בויקיפדיה ערך "סלנג של שנות האיקס"?). מתי שנות התשעים יהיו מספיק שונות שגם להן יהיה ניחוח יחודי בשבילנו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז קצת לפני שעוברות עשרים שנה. נאמר, 15 שנה אחר כך? להקות גראנג' הן בהחלט מאפיין של שנות התשעים המוקדמות. גם את "הגל החדש של הרוק הישראלי" מייחסים לאותה תקופה. מבחינת אופנה, אם אני אראה מישהו עם נעלים כבדות, ג'ינס מרופט (רצוי עם חורים!), חולצות פלנל משובצות מכוערות, אני אוכל לומר שזה מראה ניינטיזי. כנ"ל לגבי חולצות עם המון המון המון פרפרים, או פרחים או חיפושיות עליהן (ע"ע תותי מ"פלורנטין") - מראה מובהק של תחילת שנות התשעים עד, בערך, רצח רבין. לגבי סלנג - מדליק, מטריף ומגניב (להבדיל מ"מאגניב")על הטיותיהם השונות. לספרות בנושא פנה לאיטו אבירם המאוחר וסמדר שיר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גברת, אני הולך עם ג'ינס מרופט וחולצות פלנל מכוערות עוד משנות השישים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל אחר כך זה חזר. מה שאומר שאסור לזרוק שום דבר. בסוף הכל חוזר לאופנה, רק צריך להיות מספיק סבלניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה שלי היא לא הסבלנות אלא הדיאטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל הזכור לי, מדליק, מטריף ומגניב שייכים לשנות ה80. (וגם איטו אבירם וסמדר שיר.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שהם התחילו בסוף השמונים וביססו את מעמדם בתחילת התשעים עד שהתפוגגו סופית מתישהו בהיטמן 3. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני זוכר אותם לפחות מאמצע ה80. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז או שאני טועה, או שהם היו בשטח יותר זמן ממה שחשבתי - ''שירי רחוב'' לסוגיהם ו''יעל ואני'' באמת התחילו באמצע שנות השמונים, עכשיו כשאני חושבת על זה, אבל המשיכו עד לעשור הבא. סמדר שיר בייסקלי בנתה חצי קריירה על שירים שנגעו לסדאם חוסיין, כנ''ל אורן ציבלין עם ''סחבק מדבר'' ודומיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שבשנות התשעים, שנות השמונים כבר נחשבו ליוצאות דופן. מה שבטוח, הרבה לפני 2005. אני לא יודע מה הן להקות גראנג', אז תקני אותי אם מה שאני אומר לא רלוונטי - תופעה שולית יחסית שהתחילה או פרחה במהלך העשור הנידון, אבל הייתה שולית כל הזמן, זה לא נחשב. המוסיקה שאנחנו חושבים עליה כמוסיקת שנות השישים, זו הייתה המוסיקה השלטת באותה התקופה. נדמה לי. תודה על הדוגמאות, אבל הן לא עוזרות לי. בסוף שנות התשעים הייתי בן, מה, 17? 18? אז רוב שנות התשעים הייתי אפילו יותר צעיר, ואני לא זוכר דברים כאלו. מה שאני כן "זוכר" הוא סדרות בטלוויזיה מאותה תקופה שצפיתי בהן שוב מאז. אבל שם כולם אמריקאים. אז אם יש לך דוגמאות מהתרבות האמריקאית, זה יכול לעבוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מדברת על החצי הראשון של שנות התשעים. המוזיקה הייתה שונה לחלוטין מהטראנסים ושאר המוזיקה האלקטרונית של סוף אותו עשור. להקות גארנג'? כל להקות הסיאטל (בלי קשר למוצא הגאוגרפי הממשי שלהן) - נירוונה, פרל ג'אם, ומנגד - הטכנו. אם יצא לך לדגום את סופו של פסטיבל ערד אתה בטח יודע על איזה שינוי אני מדברת. סדרות נוער אמריקאיות? אני חושבת שהרלוונטיות הן פרקר לואיס ובוורלי הילס. אנחנו באותו הגיל - שנות התשעים התחילו במלחמת המפרץ, המשיכו ברצח רבין ונגמרו בעלק-חגיגות המילניום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש הרבה שירים שמשמיעה ראשונה שלהם אני יכול לזהות שהם משנות השמונים, לפי הסגנון1. לנחש בודאות גבוהה ולקלוע באחוזים טובים, בכל אופן. אני לא חושב שיש שירים משנות התשעים, שאותם ספיציפית אני לא מכיר, אבל שהיו מז'אנר שהיה פופולרי, שאני אדע לנחש שהם לא מעכשיו. אני לא זוכר משהו יחודי בסגנון. זה לבדו לא אומר הרבה - יש המון דברים שאני לא זוכר - אבל מוסיקה מכל התקופות יוצא לשמוע בכל מיני מקומות כל הזמן, ול"אוחח, זה כזה אייטיז2" אין מקבילה מהניינטיז אצלי (צריך להזהר להפריד מ"אוי, אני זוכר איך ששמעתי את זה באיקס, אז בכיתה קיי"). לא אמרתי "סדרות נוער". בעצם, אני רוצה להגיד - עדיף לא נוער. בדיוק אכלתי. --- 1 מעניין יהיה לבדוק את זה עם מבחן האזנה. לא מצאתי בגוגל אתר כזה. 2 "...מה לעזאזל הם חשבו לעצמם?" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שזה כי אתה (וגם אני) גדלת בניינטיז, ולכן הדברים האלו לא נשמעים לך שונים מהותית ממה ש''הנוער'' שומע היום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. למה את מדברת על הנוער? 2. נו? אבל למה זה לא נשמע לי שונה מהותית? בגלל שזה לא שונה מהותית, או שאכן יש הבדל, ותמיד מי שגדל בתקופה לא מבחין בקלות בין האופנה שלה לאופנות הבאות אחריה, וגם מי שגדלו בשנות השמונים, לא מבדילים בין שנות השמונים לשנות התשעים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. כי ילדים שומעים מה שנותנים להם לשמוע, והשמועות טוענות שאחרי גיל 25 אתה כבר שומע רק מה שלמדת להכיר עד השלב הזה. חוץ מזה, כשאתה מחפש ללמוד על אופנות (במוזיקה, בלבוש) הגילאים הרלוונטים, למיטב הבנתי, הם 15-25. 2. מי שגדל בתקופה מסוימת, ולא מתעניין באופנה באופן מיוחד, לא תמיד שם לב למגמות. אם ניקח כדוגמא, נגיד, את התספורת המטופשת קצוץ-עם-צמה, אז אני מניחה שמי שראה את הזוועה הזו בלייב פחות ישים לב כמה זה מגוחך (או לפחות יקבל את זה בהבנה) עד שתעבור תקופת זמן. מי שלא רגיל לזה, זה יבלוט לו הרבה יותר לעין. הדברים הם הרי לא נחתכים אלא חלק ממגמות. מן הסתם קל יותר להצביע על הלוק של "שנות השישיים" אחרי שעברו 40 שנה ואנחנו יודעים מה נשאר אופייני רק לאותו פרק זמן ומה המשיך הלאה. אם אתה ילד-ניינטיז ומסתובב עד היום עם הדוק'ס שלך, לא בטוח שאתה מודע לזה שאתה תקוע בעשור הקודם. סביר יותר שאתה מניח שמדובר בנעלים נוחות והגיוניות וחסרות-זמן כמו ליוויס 501. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליוויס 501. אהבתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שראה את הקרוקס בלייב בהחלט שם לב כמה זה מגוחך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מגוחך? בצבא דווקא נעליים קלות נחשבו משהו טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם בעיני מאות אלפי רוכשי הקרוקס. אין מחלוקת על כך שהן היו נוחות, אבל קשה גם לחלוק על כך שהן היו מכוערות להפליא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תופתע, יש מחלוקת גם בעניין הנוחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיני הן לא נאות פחות מנעליים אחרות, לפחות לא ביותר מסטיית תקן. הייתי משיג לעצמי זוג אלמלא התקמצנתי לוותר על כפכפי הזיקו בעשרה ש''ח שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפכפים המעידים כי שם משפחתו של המכופכף בם הוא גרציאני, ולא "אהבל", כפי שטוענת כתובת הדוא"ל הנכלולית שלו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפכפים בסגנון הזה: הנמכרים בשקלים אחדים ונוטים להתפרק עוד לפני ששילמת עליהם. לעד יהיה שם החברה הרשום על הכפכף חד פעמי (זיקו היה השם שהיה רשום על הכפכפים מז'אנר זה שנעלתי ב1999, ומשום מה זיכו אותי בקיטונות חריגים בהיקפם של לעג מן הסביבה), ולא תוכל למצוא בחנות אחרת כפכפים תוצרת אותה פירמה. לא שתהיה לך סיבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל סיכום מקיף של תרבות הפופ משנות התשעים (לפחות בשני השליש הראשונים שלהן) כדאי לפנות ליצירת המופת הקולנועית ''קלולס''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפעמים אני מנסה לאמוד את גודל הזוועה שהיו חשים החשים להזדעזע מן הבגדים הגזעיים, הנעלים הקוליות, התסרוקות המגניבות והסלנג הסוף, שקדמו להם ב-20 שנה, לו היו הם נחשפים לאלו של עוד 20 שנה. אני שומע אותם מכריזים דברים בנוסח "אם זהו העתיד אני רוצה למות בגיל 30!". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההסתכלות התחילה (כמו בכל עשור) כבר בזמן הווה, כי קובעי הטרנדים קובעים אותם עבורנו כשנה-שנתיים לפני. כמובן, מה שקובע זה מה שנשאר בזיכרון, ומבחינה זו שנות השמונים נשאו לפחות 4 טרנדים/קונספטים אופנתיים מרכזיים שזכורים לי כרגע: 1. רטרו לשנות החמישים - מעילי עור שחורים, ג'ל ובלורית בשיער הגברי, מוזיקה בהתאם וכולי. זה התחיל כמובן בסרט "גריז" (1978) אבל נמשך גם אחרי. 2. ביטויים ויזואליים של קפיטליזם הארד-קור - חליפות עם כתפיים מרופדות ( power suits), עקבים מחודדים, צבעים נוקשים כמו שחור ואדום. כל מה שרואים בסרט "נערה עובדת" עם סיגורני וויבר. 3. פאנק Punk ווריאציות מרוככות שלו - גם זה התחיל בסוף שנות השבעים אבל נכנס למיינסטרים בשנות השמונים, כאשר סיכות הביטחון בלחי הומרו עבור ילדי הפרברים העדינים בטי-שירט מחוררת או בשיער צבוע בספריי. גרסא מרוככת היא למשל סינדי לאופר. 4. נוירו-טכנו - בהשפעת גל הסייבר בכתיבה המד"בית ומד"ב בכלל. צבע כסף, פנים צבועות, רובוטים, אנדרואידים (דוגמה ויזואלית בולטת היא האופנה הניכרת בבליידראנר כמובן). חוץ מזה היה דגש חזק על לונדון כמובילה אופנתית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |