בתשובה ליוסי גורביץ, 16/05/00 23:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אין לי הרבה מה להוסיף, אבל כדי לבדוק את האופציה החומה אוסיף בכל זאת שמשתתפים אחרים הראו באותות ובמופתים שמטוסים אמריקאיים אכן יכלו להגיע והגיעו לאזור אושוויץ. חוץ מזה ככל הידוע לי גם ברית המועצות הייתה שותפה לבעלות הברית, ומטוסים שלה שאתה מוכן להודות שאכן בצעו שם משימות, היו מטוסים של בעלות הברית בדיוק כמטוסי אמריקה. היה שיתוף פעולה בפעולות המלחמה והיה יכול להיות גם שיתוף פעולה בהצלת יהודים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. העובדה שקוראים באייל ציינו שמטוסים אמריקאים טסו מעל אושוויץ איננה אומרת דבר; הכותבים הללו אינם הסטוריונים ואין להם נגישות לטקסט המקור. הם מושפעים מהמיתוס של "האמריקאים יכלו להפציץ את אושוויץ, ולא עשו זאת", וזהו אכן מיתוס - הודעה מפורטת בנושא תכתב בימים הקרובים, בתקווה עד מחר. ב. מי שטוען ש"מטוסי ברית המועצות היו מטוסי הברית בדיוק כמו מטוסי ארה"ב" הוא, במחילה, בור שאיננו מבין על מה הוא מדבר. אני אזכיר שוב שקולונל דוליטל, טייס אמריקני שהפציץ את יפן ונחת נחיתת אונס בשטח הסובייטי, ישב בשבי הסובייטי עד סוף המלחמה. וזו רק דוגמא אחת מני רבות. את הבורות שלך תחסוך ממני. סטאלין דמה להיטלר, לא לצ'רצ'יל ולרוזוולט. אם אתה מתכוון לטעון שהוא ידע על השמדת יהודים, ולא היה אכפת לו מכך, או שהוא בזדון נמנע מהפצצת מחנות ריכוז - אני לא אתווכח איתך, מפני שזה כנראה נכון. סטאלין, והמערכת הסובייטית כולה, היו אנטישמיים. מעשיהם או מחדליהם לא מקרינים על שאר בעלי הברית כהוא זה. ג. אני "לא מוכן" להודות בכלום. אני לא על דוכן נאשמים פה. אני מנסה להציג תמונה קצת יותר מורכבת מהתמונה שמציגים בבתי הספר הישראליים. זה הכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתחילת הספר שלא מרטין גילברט "אושוויץ ובעלות הברית" יש שלשה עמודים של הבעת תודה לכל אלה שפתחו את הארכיונים בפני המחבר. אי אפשר להעתיק כאן את כל הארכיונים שנתנו רשות למחבר להסתכל ולעיין בחומר שכתב. דוחות אישיים למנהיגי בעלות הברית,למפקדים צבאיים, למדורי מידע של צבאות הברית, להיסטוריונים שכיוונו את המחבר למידע המאשש את דבריו. אף אחד לא מצפה ואף אחד אינו רוצה לקרוא שלשה עמודים של הבעת תודה, אפילו אם זה מזכה בנקודות להבנת הטיעון. פרופסור רות לין מבית ספר לחינוך-אוניברסיטת חיפה בסוף הקדמת לספר שואלת:"מדוע קולו של הספר(ברחתי מאושוויץ) מגיע אחרי 35 שנה ביוזמת אנשי חינוך ולא היסטוריונים?" ובסוף דבר בספר "ברחתי מאושוויץ" מפרופסור להיסטוריה ג'ון ס. קונווי אוניברסיטת קולומביה , וונקובר, קנדה מסכם את המחבר ומעלה תהיות הסטוריות על מעשה בעלות הברית. ...אז תמיד אתה רוצה את כל הספר כאן ....?? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בויכוח על יכולתם של מטוסי בעלות הברית להגיע לאושויץ דווקא אתה הוא זה שלא מביא שום מקורות אלא טוען שוב ושוב את אותם הדברים, כשהחיזוק היחיד שאתה מביא לדבריך הוא המילים ''אומר שוב'', ולפחות עלי זה לא עושה כל רושם. לעומתך, אלה שעונים לך מסתמכים על ספרים ומקורות. שים לב לתגובת עזר למעלה. קשה לי לחשוב על הבאת מקורות יותר טובה, כשמדובר לא על איזה עיתון מדעי אלא על פורום באינטרנט. סטאלין אכן לא היה דמות נחמדת וגם לא אהב במיוחד יהודים (בלי להציב לו ציון בסולם היטלר) אבל באותה תקופה הוא היה בברית עם בריטניה וארצות הברית, קיבל מהם נשק והם היו יכולים להשפיע עליו בנקל. איני חושב שהידע שלי עליו פחות משלך, ומתן הציונים שאתה מעניק לי בנושאי ידע אינם במקום. איני חושב שזה המקום בו עלינו ''לפאר'' איש את רעהו, אבל אם תתמיד בכך, תווכח שבלית ברירה גם אני יודע לעשות זאת. איני יודע עם הקטע על ''ההודאה'' הוא סתם אי הבנה או הוצאה מכוונת של דברים מהקשרם. בודאי לא מדובר כאן על ספסל נאשמים אלא על דברים שכתבתי ושהם ברורים מספיק במקור כך שאין צורך להוסיף דבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתעלם מדברי: בעלות הברית לא הצליחו לשכנע את סטאלין לשחרר טייס אמריקני שהיה שבוי אצלו עד תום המלחמה. זו דוגמא אחת. הברית הייתה מאד חד צדדית: הרוסים קיבלו הכל (כולל את כל מזרח אירופה) ולא נתנו כלום - להוציא, כמובן, ניצחון על הצבא הגרמני. לאחר קרב קורסק, ב-43', אמר סטאלין לרמטכ"ל שלו, "הם יפלשו לצרפת במאי. אנחנו נוכל לנצח את הגרמנים גם בלעדיהם, אבל זה מועיל" - ומדברים אלה נגזרת כל ההתנהגות שלו כלפי בעלות הברית. חלק נכבד מהדברים שהעלה עזר לא היו מוכרים לי, ואני אנסה לאתר את הספר שהוא דיבר עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התעלמתי מהסיפור על הטיס האמריקאי משום שהוא נראה לי לא כל כך חשוב. היה אז גם הסיפור על היעלמותו של הדיפלומט השבדי וולנברג שלא נפתר עד היום. גורלם של הבודדים בתוך המערכת הבירוקרטית הסוביטית, אני מניח לא היה אז בראש מעיניהם של המובילים, ואני מניח שבצדק לא יכלו לעסוק בכך בצורה מסיבית. גורלו של העם היהודי, לעומת זה היה עניין גדול שהצדיק מאמץ ממשי. היו כמובן גם מתחים בין בעלות הברית שנבעו ממחשבות על אזורי ההשפעה בעולם אחר המלחמה. ידוע גם שבזמן מסוים הרגיזו האמריקאים את צ'רצ'יל משום שהתקרבו לסטאלין, ונכנעו לדרשותיו יותר ממה שהוא רצה. אבל, בעצם, כשאני חושב על כל העניין מחדש נדמה לי שבלהט הוויכוח שנינו איך שהוא נכנסנו לסמטה לא כך חשובה, והתברברנו בה. הטענה המרכזית שלי הייתה שעמי העולם בכלל ובעלות הברית בפרט לא עשו להצלת היהודים, למרות שזה היה באפשרותם. אתה הפרדת את אחת מבעלות הברית החשובות ברית המועצות , ולגביה הסכמת אתי. אז למה לי בכלל להתווכח. לגבי ברית המועצות אתה מסכים אתי. לגבי השאר המשך להתווכח עם עזר. אין ספק שבעניין יכולת התקיפה של מטוסי בעלות הברית המערביות הוא בקי ממני. אני אשקיף מהצד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הפצצת אושוויץ, ישנן עדויות ראיה רבות, האמריקאים ו\או הבריטים הפציצו מתקן צבאי שעמד בשטח מחנה אושביץ, רודולף ורבה מספר שבעת שהוא הסתתר לפני יציאתו מהמחנה, היתה הפצצה על משדר בשטח המחנה... לגבי הפצצת אשוויץ מצטט ההיסטוריון פול ג'ונסון את עוזרו של א. אידן, שר החוץ הבריטי "אין מה לעשות אידן שונא יהודים..." לכן לא הפציצו, צ'רצ'יל נתן הוראה לעשות מה שאפשר, אבל אידן חסם אותו... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |