בתשובה להאייל האלמוני, 24/07/08 20:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא חושבת שההחלטה על מתן או אי מתן פיצויים על עוולות העבר תלויה במצב הקורבן בהווה. לפחות, לא לצד הקולא :-) |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מן הסתם כמה אנשים, קרובים רחוקים שלי, נפגעו שם. 'קורבן' הוא מי שנפגע. לא מי שמישהו באילן היוחסין שלו נפגע, להבנתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני מבין נכון, "צד הקולא" פירושו כן לתת. לפי זה יוצא שאת מוכנה לתת לקבוצה של עשירים עוד כסף לפאר בו את הקאנטרי קלאבים הנאים שלהם (בניסוי המחשבתי שלנו) כי לפני חמישה דורות סבי סביהם סבלו. כמובן, תקציב תמיד בא על חשבון משהו אחר; במקרה הזה את לוקחת מכלל האוכלוסיה (העשירה פחות) כדי לפצות את העשירים האלה - שנולדו עם כפית כסף בפה (בניסוי המחשבתי כמובן) ומעולם לא סבלו. אפילו לא טרחתי לגלוש כאן לדמגוגיה בסגנון "את הכסף הזה יקחו מתקציבי הרווחה של ההומלסים". לא מובנת לי ההצדקה המוסרית לזה, וגם עוד לא הבנתי באיזה מרחק היסטורי את מתכוונת לעצור את רכבת התביעות. האם תצטרפי לתביעתי נגד העיראקים והאיטלקים על החרבת בתי המקדש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דיברתי על מרחק היסטורי. דיברתי על תחושת הקורבן ומצבו. דמיין נפגעת אונס או נפגע שוד אלים - בעצם דמיין שניים כאלה, מכל סוג. אחד הצליח לשקם את חייו, בנה משפחה והמשיך הלאה. השני עדיין חי בבידוד בביתו, נזקק לתרופות, חרד מהצל של עצמו ומתקשה לתקשר עם אנשים. אינסטינקטיבית הייתי פוסקת לקורבן השני סכום פיצויים גדול יותר (גם בהתחשב בזה שהוא יצטרך את המשאבים הללו כדי להשתקם, למשל בטיפול נפשי או תרופתי). אבל זה לא אומר שהייתי מונעת פיצויים מהקורבן הראשון. לזה כיוונתי ב''צד הקולא''. ולא איכפת לי אם הוא יבנה רשת קאנטרי קלאבים - הפושע עדיין חייב לפצות אותו. גם אם הפושע היה הממשלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה הקורבן עצמו. אף אחד כאן לא התווכח על זה שלקורבנות מגיע פיצוי. השאלה היא אם לצאצאי צאצאיהם של קורבנות מגיע פיצוי. אני לא רואה קורבנוּת כמשהו שאפשר להוריש לדורי דורות. ניני ניניהם של שני הנפגעים בדוגמה שלך לא זכאים לפיצוי על מה שקרה לסבי סביהם. עכשיו את יכולה לטעון שהמצב קצת שונה, כי השחורים בארה"ב עדיין סובלים מהתוצאות של העבדות. כך למשל העלה כאן שוקי את הטענה שהעובדה שרוב השחורים לא גדלים במשפחות שיש בהם שני הורים קשורה לפירוק השיטתי של משפחות בתקופת העבדות. גם אם נניח שזה נכון (ובין אם הטענה הספציפית הזו נכונה או לא, קשה לחלוק על כך שתוצאותיה ההיסטוריות של העבדות עדיין משפיעות) זה לא צריך להוביל אותנו למתן פיצוי, אלא לסיוע לפי הבעיות הקיימות: אם באוכלוסיית השחורים קיימת בעיה של תפקוד משפחתי שלא קיימת באוכלוסיות אחרות צריך לבנות תכנית לטיפול בבעיה הזו, וכן הלאה. במלים אחרות - הסיוע צריך להיות על פי המצב היום ובראיה לשיפור עתידי, ולא בנסיון (מועד מראש לכשלון) לפצות על העבר. גישה אחרת תוביל אותך לעולם של חיטוט מתמיד בפצעים, שבו כל אחד (או כל קהילה) מנסה לקושש לעצמו איזה קרוב משפחה שנפגע ממישהו או משהו אי שם בהיסטוריה ולהרוויח ממנו כסף (אני מוכן להמר, אגב, שמי שדרש פיצוי לשחורים הם עסקנים שמתפרנסים יפה ממצוקת השחורים ומצפים שאם יהיה פיצוי כזה אז הכוח של להחליט לאן הוא ילך ומה יֵעשה בו יהיה בידיהם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו לא 'תחושת הקורבן ומצבו'. זה כבר 'הזכות לקרוא לעצמך קורבן בגלל משהו שקרה לפני כמה דורות ולא נעשה לך'. למה לשחורים מגיעים פיצויים על העבדות, ולי לא מגיעים פיצויים מאוקראינה על חמיילניצקי, מרוסיה על הפוגרום באודסה, מצרפת על מסעי הצלב ומארה"ב על ריקי לייק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשובה לשניכם: כאמור, הגבתי רק לשאלה שעלתה ב תגובה 485720 לגבי מצבו העתידי של הקורבן. ולא, אני לא חושבת שצריך לפצות את ניני-ניניהם של עבדים שחורים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |