בתשובה להאייל האלמוני, 22/07/08 8:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
המסקנה שלי: דשימארו /כיבד/ את הילד, כשהתנגד למניפולציה הרגשית שלו, במקום להתייחס אליו כמסכן הראוי לרחמים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ואם סיפור זה היה מתואר במדור רכילות והגיבור לא היה דשימארו אלא יצחק תשובה? ביבי נתניהו? הריסון פורד? האם גם אז המסקנה שלך היתה דומה? המסקנה שלי היא שכשאתה חכם סיני, כל התנהגות וכל אימרה שלך יתפרשו כבעלי חוכמה עמוקה(1). (1) הבחור של התחזית המשעשעת של 'היום שהיה' מצליח לפעמים להצחיק אותי. אתמול הוא ניסה להתחרות במשפטי החוכמה שמצטט גיא זוהר לאורך כל המהדורה "טיפש סיני אחד אמר פעמיים - מי שהולך לישון עם כלבים.....מוריד את האשה לעשות פיפי". אותי זה הצחיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בזן יש דגש על "כאן ועכשיו", והכוונה היא, שצריך להתרכז באופן מלא בחוויה שבה אתה נמצא באותו רגע. וכך לחיות את החיים- חוויה מלאה אחת, ועוד אחת, ועוד אחת. אז: אם אני לא באה עם חשדנות מראש כלפי כוונותיו ואופיו של דשימארו, אני מסיקה שבמכלול של אותו רגע, שם ואז, זו היתה הפעולה הנכונה בעיניו. במישור של התנהגות נכונה באמת, אולי לעולם אין פעולה אחת, שנכונה לכל בני האדם, בכל הזמנים והנסיבות. והקונטקסט בסיפור הזה חשוב במיוחד. ולכן אתייחס אחרת לפעולה של דשימארו (שהדגים ויישם גישה מסויימת בכל אורח חייו, כל הזמן, במטרה מוצהרת לחנך אנשים), ולאיש מערבי כלשהו שיתנהג בצורה דומה, לכאורה. נכון ,יש תופעה של חסידים שוטים, שמקדשים כל אמרה ומעשה של הרבי, או המאסטר. אבל לדעתי, כאן מדובר במשהו אחר, ב/שיעור/ לילד, ולשאר הנוכחים. כמובן, אין לי איך 'להוכיח' זאת, והסיפור פתוח לפרשנויות אחרות. (אגב, אני אישית לא חסידה של אף אחד, ואת הספר הזה, שניתן לי לפני שנים, הורדתי מהמדף העליון המאובק ועלעלתי בו רק לרגל המאמר כאן באייל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את המלים "שיעור לילד" נא לא להבין במשמעות של "אני אלמד אותו מה זה!"... כרגיל בזן, המלים הן לא המדיום הנכון. ובאינטרנט, שבו גם לא מתלווים למלים מבע-פנים וטון-דיבור.. לא רעיון חכם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עפ"י אופי הסיפור, לי נראה דווקא ש"אני אלמד אותו מה זה!", הוא בהחלט רכיב אחד מתוך מכלול הרכיבים שבמעמד הרם-ונישא של "אני כאן כדי לחנך" - ולא בהכרח במובן סימפטי במיוחד, לטעמי האישי. הידע שלי על הזן הוא מצומצם, אך בעקבות קריאה, לאורך השנים, ובעקבות התרשמותי מן הדיון הזה - לא פלא שהזן, על היררכיית המאסטרים שבו, פרח ושיגשג דווקא בתרבות היפנית - תרבות פיאודלית פטריארכלית-מיליטריסטית קיצונית שבמסורתה צייתנות עיוורת, ועוד יותר מכך - תרבות הרואה יופי נערץ באלימות ובהתאכזרות (אולי בניגוד לגרסאות הזן ה"מוארות" והמרוככות המשווקות למערב) ואף משתמשת בהם בריטואלים צבאיים, דתיים, חברתיים וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדברים שכתבת עוררו בי את המחשבה על קידוש הלימוד והלמידה ולעיתים "חיפוש האמת" על חשבון נועם הליכות ואמפתיה שהם בעיני הלימוד היותר משמעותי. זו שאלת קידוש המטרה בכל האמצעים שלגבי היא פסולה ומזכירה לי שורה משיר של רחל: "לא ארצה בבשורה אם מפי מצורע היא תבוא". ה"מצורע" כאן היא הגישה הכוחנית שנוקט המאסטר ביחסו לילד הגידם. (מלימוד חווית ה"כאן ועכשיו" אני נהנית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''טוב מצורע צודק מאסטתיקן מכוער'' י.ב.י הקשיחות בהתנהגותו של המורה אכן מרתיעה, אבל סיבתה היא הפשטת התלמיד מכל דעותיו וערכיו הקודמים, כבוד, גאווה, רחמים עצמיים במקרה של הילד הגדם, הם מכשולים בדרך החדשה, בבודהיזם יש הבדלה בין הדרך בה ילכו התלמידים-נזירים, לבין דרך החיים את חייהם הרגילים, וזו אכן דרך האמפטיה ונועם ההליכות, ואין אלה נעלים על אלה. כל אחד במקום ובדרך הנכונים עבורו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל למה לסבך לי את החיפוש ? "אך אני לא אובה בשורת גאולה אם מפי מצורע היא תבוא", יום בשורה, רחל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזיכרון כשל... תודה. הציטוט המלא נעם לי מאד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי להכנס לספרות הדאו, שהוא האנטיתזה לפיאודליזם היפני, ניהיליזם ואנרכיה הם המאפיינים את הדאואיסטים, סלידה משררה וכבוד. בגסות מה, אפשר להגדיר חכם דאו כמי שיאמר אמירה מלאת תובנה והארה ויקנח בנאד רועש, להראות את רמת הרצינות בה הוא מתייחס לדבריו שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו מכינות לחכמי הדאו מנות מיוחדות בטרם ישאו דרשה או ילמדו שיעור. חומוס-פול-גרגירים וחמין עם (גם) שעועית וגריסים. לקינוח הם מקבלים לפעמים אפילו ג'חנון. לא מסתפקים בסתם סושי, הפלצנים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חכם הדאו עיניו בראשו וחכמתו בקיבתו, אינו מערבב מין בשאינו מינו, ולא גריסים בחמינו. ג'חנון אינו אוכל כי זה סתם בזבוז מקום ועדיף עוד קצת חמין. ועוד, אינם נושאים דרשות כי אין להם זמן, וללמד אחד מהם שיעור כשהפה שלו מלא בחומוס/פול/חמין זה ענין מאד לא אסתטי. אחרי הארוחה נוהג חכם הדאו למדוט שעתיים שלוש, כך הוא מחדד את מוחו ומרענן את הקנדוליני והצ'אקרות, לאחר מכן קפה שחור חזק ומקטרת מפוטמת, תודה, באמת תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה חכמי דאו ממוצא מזרח אירופאי מסוים אכן קבלו בשולי קימונותינו כי גריסים בחמין עושים טשולנט שלם מהמתכון הקלאסי: תפו"ד, שעועית, בשר, עצמות מח, ביצים קשות, קישקע. עם חזרת ומלפפון חמוץ בצד. התפשרנו על שתי הוורסיות. צדיק דאו באמונתו באידיאל צבירת גזי חממה במערכת העיכול - יסעד וירבח! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פטיסונים! זה היה הענין, במכולת הרוסית רכשנו צנצנת פטיסונים כבושים בחומץ ומלח, ירק, שום ותבלינים. זה היה נסיון שהצליח, אבל לא המוכרת שחיפשה לשוא מילה בעברית ולא הטעם(המעולה) לא הצליחו לבאר, מה אנחנו אוכלים? זה נראה כמו פטריה בקוטר של 6-7 ס"מ, ואולי הכלאה עם כוכב ים, ירוק, מתנגד מעט לשיניים, ומתחרה בכל מלפפון חמוץ. עוד תגלית חדשה, קבאס בבקבוק משפחתי, נחמד מאד. חוץ מזה היה חומוס ביתי מאתמול וקבב פיגולים, (קנוי מוכן). בברכת נסעד וננבח! כה לחי! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חכם דאו אחד, פיטוסי סאן שמו, עפולה עילית, אחז בדיעה כי משקה הפיגולים הנהוג בקהילות יוצאי בריה''מ לשעבר - קבאס - די מעורר קבס ביתר שבטי ישראל ויפאן. אבל כמאמר קוהלת '' כל המשקאות הקלים הולכים אל הים בסופו של דבר (המפרסם)''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותו פיטוסי סאן המוכר יותר בשמו הקודם מישקה בוסניאק, נזרק ממנזרנו אחרי ששדד את כל הספירט הרפואי שהיה במרפאת המנזר, וזה בענין אנינותו ואמינותו, ועוד על מעלליו של אותו רצבידיסט בשבטי ישראל ויפן התמימים, אולי האייל היפני יוכל לספר. וכמאמר קהלת, ''שמח בחור בילדתך, ויטיבך לבך בימי בחורתך''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התעלפנו ברייב נוכח העליה בדופק וזה, אגב אורחא של הינדו-היסטוריונים מעוצבים כדבעי. משמעות הדאו איבדה אמינות הן מצד הפלטרון של הטור-דה-פראנס, וגם מהנצחון המרשים של הצפרדעון שאבאנאל בקטע הכי משמים קודם ל-ITT". מהמר 10 יורו שאוואנס לוקח את קטע המירוץ נגד השעון, כולל המסע הכרונולוגי בואכה החולצה הצהובה השתא לשדרה המרכזית בפאריז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הם יודעים לאכול שם הדאואיסטים הצרפתונים האלה. וגם על אופניים הם רוכבים לא רע. שלח לי את הכסף למערכת, תגיד שזה בשביל אנטילופה, הם כבר ידעו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעדיף את הדאדא על הגירסה הדדואיסטיט של האנרכיזם הממוסד מכיוון המזומנים של הכיסים הקפטילסטיים לגמרי. בינינו, מי לא יגור נוכח שפעת זרמת הכסף הגלום בחוזים העתידיים לעומת שערי הקומודיטיס? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת היה אצלנו כייס קפיטליסטי אחד, סופו שהשתקם והפך להיות קוסם להטוטן ועכשיו הוא עובד במשרד האוצר ומתבייש מכל החברים, גם לו קראו דאדא והוא היה די ממוסד, אתה מתכוון לאותו אחד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחרפתי, ובניגוד אגבי גם לדעת כל הפרשנים והמומחים, האוסטרלי שרכב 19 קטעים כמעט ללא קבוצה ופועלים שחורים, נכשל דווקא במקום בו אמור היה להביא את כישוריו לכדי יתרון ברור, והחולצה הצהובה. בקטע ה-20 היום מול השעון לא סיפקו רגלי קדאל אוואנס את הסחורה לאורך 53 ק"מ של מיאוץ יחידים - ITT. קרלוס סאסטרה ידע לשמור על העמדה ולזכות בטור. למרות שזה פחות הוא מאשר החולשה שהפגין אוואנס, פעם שניה ברציפות הסגן של בר-כוכבא. לוזר? שישאל את שמעון פרס. ברור כי חלק נכבד מנצחון הספרדי הקטן שייך לעוצמה ולדומיננטיות של קבוצת CSC בהנהגת ריס הדני האגדי. החלטתו לשחרר את קרלוס להתקפה על פסגת האלפ-ד'הוז בקטע ה-17 עשתה את כל ההבדל. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |