בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 19/07/08 9:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מבחינת הנושא (האישה כסובייקט שגזלו למחבר) זה מזכיר קצת את ''בדרך לגימנסיה'', גם של רוטבליט. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודעת לגבי הדמיון, אבל בלי ספק מדובר כאן, כפי שאמרת, על האשה כ''סובייקט'', לא כ''אובייקט'' כפי שטען ירדן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם את חולקת עלי בעניין החוזרת (לא ברור לי מההודעה שלך אם את מתייחסת לזה או לגימנסיה), אני מנחש שאת צודקת, אבל אשמח לשמוע נימוקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, התייחסתי לעניין החוזרת. וקשה לי לתת נימוקים מתוך השיר עצמו. האמת היא שנימוקיי יותר סובייקטיביים... פשוט אורנה רוטבליט לא נראתה לי אישה שאפשר היה להתייחס אליה כאל אובייקט, ויענקל'ה רוטבליט היה שבור כל כך במותה שקשה לי להאמין שזה היה יחסו אליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא חשבתי שזה באמת היה יחסו אליה. אני חושב שזה מה שיצא לו, שיר שלא מבטא היטב את הרגשתו האמיתית. רשלנות פזמונאית (נסלחת, סערת רגשות וכו'; בכלל, פזמון גרוע זה לא כזה חטא). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. אבל ''בדרך לגימנסיה'' מאוד חביב בעיניי. שם הסיטואציה היא כזו שהנערה היא מלכתחילה במעמד של אובייקט ביחס לדובר, ואובייקט די בלתי-מושג. אי אפשר לצפות ממנו לראות בה משהו אחר. כשזה מגיע לבת-זוג, אני מצפה להתייחסות שונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד עתה לא ידעתי שהשיר נכתב לאשתו. תמיד חשבתי, על סמך הרושם שנותנות המלים, שהוא נכתב ל"ידידה" מן העבר (שחברים מספרים לו שחזרה בתשובה, והוא מתאבל על כך שהקשר המיני/רומנטי ביניהם כבר לא יתחדש). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא ידעתי שום דבר עובדתי, אבל לא העליתי בדעתי אפשרות כמו שאת מתארת: אם הם כל כך לא בקשר עד שהוא מופתע כשחברים מספרים לו וגו', אז חידוש הקשר המיני ממילא לא יכול להיות כל כך אקוטי בשבילו. אולי אם קוראים את הטקסט ללא המוזיקה אפשר לקרוא אותו קצת יותר קליל, אני לא בטוח. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |