בתשובה לניק ניים, 17/07/08 7:53
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם המחשבה היא רציונליזציה בדעבד של החוויה - המציאות, הרי שהמחשבה היא בדרגה שניה ל''גרעין''. לא ''אני חושב משמע אני קיים''. אלה ''אני קיים''. או ''קיום''. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל כך בטוח איך זה קשור למה שכתבתי אז נוסיף כמה מילים. בעיניי, לאדם בין שאר הדברים, מחשבות, רגשות, תחושות (הפרדה פיקטיבית). כל אלה נמצאים, חלק מהמציאות. מילים מקשרות בין בני אדם. מילים גם הן נמצאות אולם בדרגת האינטראקציה (ברמת היחיד, מילים הן הקישור בין התרבותי לפרטי - בהישענות מסויימת על מיד) שגם היא נמצאת (על שאינו נמצא במוחלט לא ניתן לדבר או לחשוב. אם ניתן, הרי שהוא יחסי). מחשבה רפלקסיבית ומחשבה ראיפיקטיבית- נאמר שאדם כועס. מחשבה רפלקסיבית תאמר, מדוע אני כועס? תשובה אפשרית - כי דבר מה לא עלה כרצוני. ומדוע אצפה שדברים יעלו תמיד כרצוני? האם רצוני הוא כלל המציאות? לא. אעשה כמיטב יכולתי להשגת רצוני מבלי להיפגע בצורה כזו (בהנחה ואיננו "אוהבים לכעוס"). במסגרת חשיבה כזו אפשר להגיע להשככת הכעס. מחשבה ראיפיקטיבית. כאן אין שאלה מדוע אני כועס. אני כועס כי רצוני עליו להיעשות וכרגע זה לא קורה. הכעס רותם אמצעים קוגניטביים כמו אלימות סימבולית או פיזית כלפי חוץ או פנים כדי להגיע לשיכוך דרך תוצאה חיצונית. אין כאן גרעין ראשון ודרגה שניה וכו'. אפשר ודאי לדרג פוטנציאלי ואקטואלי כמו שאריסטו עושה, אך בוודאי שהן הפוטנציאלי והן האקטואלי נמצאים ברמה כל שהיא, ובקיצור נמצאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אין הבדל בין המציאות הסוביקטיבית לזו האובייקטיבית? הן המחשבות/רגשות *שלך* אינם בגדר מציאות לצופה מהצד, מעשיך הם המציאות עבורו, הסבר לצופה את מעשיך, אתה תשתמש במילים, הן מציאותיות אך בעלות יכולת מוגבלת לנסח את מחשבותיך, גם המחשבות הן במציאות (הסובייקטיבית בלבד), והן רציונליזציה של ?(כאן חסרות לי מילים, פנימיות, האני האמיתי, ועוד מהמלל הניו- אייג'י מפספסות את המטרה, לכן אני משתמש במילה "גרעין"). נראה לי שאני מסתבך בנסיון להסביר במילים את הלא ניתן להגדרה במחשבה. ושוב, מדברי ההודי: "מדיטציה זה לא מה שאתה חושב". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שאתה מסתבך, גם אני מסתבך. משמעות היא אומנם דבר משותף עם בסיס תרבותי "כבד", אבל היא גם דבר פרטי. בפילוסופיה הסינית (מקונפוציאניזם דרך מוהיזם עד טאואיזם) עד כמה שאני קראתי לא נוהגים לדבר על מציאותי ולא מציאותי, סובייקטיבי, אובייקטיבי, יש שהוא אמת, לא יש שהוא שקר. כדי לתאר את החסר הזה שהוא השקר או הטעות מדברים על כנות והתאמה. אדם טועה כאשר המציאות האישית שלו אינה תואמת את זו המקובלת, ואין זאת אומרת שהמציאות הסובייקטיבית שלו אינה קיימת, אלא שהיא קיימת בעיקר בשבילו, וכנראה שאינה תומכת ביכולת החיים שלו (למשל האנורקטי שהוא תמיד שמן מידי בעיני עצמו). אדם משקר כאשר הוא מציג דברים כפי שהוא רוצה שאחרים יחשבו שהם, ולא כפי שהוא חושב שהם. גם כאן מדובר ביש שהוא יחסי, שהרי השקר מבוסס על היתכנות (כמו שאומרת המימרה, בכל שקר יש גרעין של אמת). בכל מקרה, הפרט הוא חלק זעיר מאוד מהיש. הזכרון שלו חלקי ומתעתע, והדימיון שלו (ואתייחס אליו כמוכוונות לעתיד בלבד) חסר ודאות. בז'ואנג צי, ב7 הפרקים הפנימיים מוצג איזשהו משל על החלקיות הזו (הצפרדע בתוך הבאר... אישית אני מחבב את תרגומה של נינה קוריאה לאנגלית והפרשנות שהוסיפה... http://thezenfrog.wordpress.com/chuang-tzu/). ועם זאת, הפרט, זכרונותיו, דמיונותיו ושגיונותיו הוא בהחלט חלק מהיש, גם אם לא ברור לנו הקשר הכללי. אפשר לפרש כך גם את הקשר בין האמירות הסוקרטיות "דע את עצמך", ו"הדבר היחיד שסוקרטס יודע טוב מכולם הוא שהוא אינו יודע דבר". שכן אם אנו יודעים את הרגע, הרי שאנו יודעים את עצמנו כאן ועכשיו. לא בעתיד, לא בעבר, ולא במקום אחר. למעט ודאות שקטה זו איננו יודעים דבר. ודאות זו, שהיא ודאות של חוסר ידיעה, נראית לי יותר כהבנה. שכן התוכן של ההבנה תלוי נסיבות, אבל ההבנה מאחדת את כלל התוכן ממידע לידע. כאן הסובייקט והאובייקט קורסים זה על זה והופכים לאחדות. המושג אלוהים בדתות המונותיאסטיות, הכל יודע, כל יכול וטוב ומיטיב, עבורו הסובייקט הוא ענין אובייקטיבי, אם מנסים להיות עקביים. מי שרואה עצמו כפנתיאיסט בוודאי רואה את הישים החלקיים כמשתתפים בשלם (לפחות כך זה נראה לי עקבי), אך הקושי פה הוא הנקודה המוסרית. שהרי טוב עומד ביחס לרע, ואם הכל טוב, הרי שהטוב חסר משמעות, ואם רק חלק טוב, אז נשאל מדוע הוא טוב, ומנין בא הרע. חוסר עקביות זו נפתרת לטעמי בגרסה שהצגתי טרם הכנסת המושג אלוהים, שכן אין טענה של מוסריות. במקרה זה אלוהים הוא גם הצופה/כלל הצופים/כלל נקודות התצפית (פנאנתאיזם), ולמי שמתעקש על הפרדה בין סובייקט ואובייקט הבעיה נשארת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נחמד שהבאת מסוקרטס, כשחשבתי על תגובתי הראשנה עלו בדעתי מייצגי המחשבה המזרחית בתרבות המערב, שפינוזה, סוקרטס וזנון. אין לי מה להוסיף, תודה ולהתראות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |