בתשובה לש. פוגל, 13/12/01 16:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש להעמיד דברים על דיוקם: המטיל רפש (למשל באלה שבחרו לבנות חייהם במקום אחר) לעיתים רחוקות עושה זאת מטעמים אידאולוגיים (פאשיזם, מרקסיזם או שאר איזמים). שהרי אנשים בעלי נטייה קונסטרוקטיבית, הינם בראש וראשונה בעלי גישה ענינית הקשורה בביצוע מקצועם באופן מיומן, עיסוק נבון ומושכל בבעיות מצביות ופתירתם, בניית קן משפחתי חם ודאגה אחראית לילדיהם ולקשורים איתם. מיהם אלה הנוברים, חזור ונבור מנהמת מנפשם הגמדית בנעשה אצל אחרים שאת דמם הם שופכים ("יורדים" ושאר ירקות)? מיהם הנזקקים לשלול את הזולת, במקום לעשות את עניניהם כהלכה והיטב? האם אנו רואים אצלם מיומנות ותבונה אנושית בונה כלשהי, האם ניתן למצוא מצויינות בעשייה אצל אנשים כאלה? התשובה ברורה. מדובר בדרך כלל ברצף החל מלא יוצלחות מובהקת ועד בינוניות זריזה. העלוב בעשייתו נזקק לרוב לרטוריקה של ליבוי יצרים, גם כדי לתת לנפשו העלובה איזה טעם של משטמה כתחליף לעשייה חכמה יוצרת ובונה והכרוך בה. סביר שחבלנות ושפיכת דם זאת אינה נעצרת אצל היורדים או כאלה הנמצאים הרחק מניביהם וטלפיהם, אלא מופעלת גם כלפי הקרובים להם, שכנים, אנשים בסביבתם וכד'. מטיפי גבוהה גבוהה צדקתניים אלה הם בראש וראשונה חבלנים ממדרגה ראשונה כלפי עשייה בונה בסביבתם ובארצם. במדה שיש כאן אידאולוגיה הרי שזו אינה המניע לשפיכת הדם. אך היא נרתמת היטב בשליחות יצרי גדמנותו האישית של עלוב הנפש. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מיהם, בנוסף, אלה הנוברים/מפשפשים אצל הזולת לשפוך את דמו? נו טוב, לא רק אלה שציינתי. יש גם בעלי עניין זריזים. כאלה המשתמטים מתשלום חוב ענק, בבחרם כתחליף זול להפליא להפוך את איש חובם למושא פורענותם. יש שפשוט אינם אוהבים לבצע את האקט הפשוט של הכנסת ידם לכיסם, שליפת ארנקם, ותשלום עבור מה שלקחו/בזזו. גמול עבור עבודה, בפרט בעלת ערך - יש אכן המשתמטים בפעולה "ממזרית" מאחריות כזו. לדבר כזה יש לחנך, שכן אינו אינסטינקטיבי, ממש כשם שיש לחנך לקינוח העכוז (toilet training). אכן, מה פשוט מלשפוך את דמו של הנגזל? מה גם שבארצנו יש שיעריכו זאת "כתרגיל לא רגיל". הפלגיאריסט האקדמי הופך למטיף צדקתני. בעיות במערכת החינוך והאקדמייה כבר אמרו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, יש ביצות מדמנה רבות של דברים מסמרי סיער בתעובם במדינתנו הצעירה. חלקם - יש נסיון לכסותם בלהט הרטוריקה הצדקתנית. לדוגמה, זכורה לכל הרטוריקה הנשגבת של בן-שבת כלפי מורים שנתפסו בקניית עבודות (האיש אכן לא עסק ב"זוטות": הוא קנה תארים שלמים לעצמו. רגע, גם לא קנה, אלא קיבל "חופשי חופשי" כשוחד) לעומתם יש כאן גם אנשים יוצאים מגדר הרגיל. מלחמה (והייתי מוסיף, גם הבנייה בעת שלום) לא יכולה להתבצע רק על ידי גנרלים. יש שיאמרו "יפה השתיקה וחביב הטיוח", ואחרים, אולי אחראים יותר, יגידו שאין כאור השמש לצמצום הרקבון. זאת ממש כשם שתכנים עכורים המודחקים ומטואטאים הלאה מסדר היום המודע/הכרתי, לא רק שאינם נעלמים, אלא גורמים נזקים לאדם עצמו וביחוד לסביבתו - ביתר שאת, באין מפריע, ובאופן כפייתי למדי, לא נשלט, ווברובו אוטומטי. אילו היה כאן שלום, האם לא היינו זה את זה חיים אוכלים? הרוצה שלום, יכון למלחמה בתעוב ובסיאוב. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |