|
||||
|
||||
משעשע. בדיעבד, נראה לי שעדיף לאכול את המזון המקומי בכל מקום, ולא להתעקש על אלמנטים ''שלנו'' שלא נמצאים שם. רוב התפריטים המסורתיים בארצות השונות הם מזינים וטובים בפני עצמם, ובנוסף מותאמים לאקלים המקומי ולמה שטרי בכל עונה. ההתעקשות (גם שלי) לחפש ולהזמין סלט ירקות מאנשים שהמומחיות שלהם היא סוגים שונים של גולש, נקראת בצורתה הקיצונית ''תסמונת השקשוקה בהודו''. |
|
||||
|
||||
זהו, שבעקרון גם אני תומכת בגישה הזו, רק ש(א)געגועים לחסה וגבינה זה משהו שקשה להתמודד איתו ו(ב)יש מדינות עליהן קשה לומר שהתפריטים המקומיים ''מזינים וטובים'' שלא לדבר על (ג) - לפעמים הקיבה שלנו פשוט לא רגילה למזון המוכר, ואז את מוצאת את עצמך בודקת מקרוב את השירותים המסורתיים במשך שבועיים וחצי מתישים. |
|
||||
|
||||
גם אני בגישה הזו. הצרה מתחילה כשאת צמחונית, ובארץ בה את מטיילת מתעקשים להכניס בשר לכל דבר, והדברים היחידים הלא-בשריים שמגישים במסעדות הם ממליגה (איכס) וטוסט מטוגן. ואת לא יכולה לבשל בעצמך. אחרי כמה ימים כאלה את מתחילה להיות מתוסכלת. מאוד. תגובה 407133 |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |