|
||||
|
||||
היהדות היא דת מזרחית שדומה הרבה יותר לאסלאם מאשר לדת ההלניסטית המערבית. |
|
||||
|
||||
לא נכון-ולא רק לאור כל מה שקרה לנו, לשמחתנו, בימי בית שני! ואני מדבר כרגע רק על הביטויים הפיוטייים של הדת שלנו (אגב, לדעתי אנחנו תרבות ולא דת). לאסלאם יש ספר קדוש אחד, די אחיד בצורתו וברמתו-ולנו עשרים וארבעה ספרים קדושים, כל אחד מהם די שונה מחברו. אחד מהם (איוב), אפילו מציג את אלוהים כמהמר אכזרי המסרב להפסיד בהתערבות, וגם לא להסביר לקורבנו למה הוא מתעלל בו. ספר אחר (קוהלת), מצהיר הצהרה די הלניסטית בסופו: "שמח בחור בילדותך". מה זה אם לא פולחן הנעורים המערבי, אולי אפילו היווני? ובכלל, איפה בכל המזרח נשמע שאדם יילחם באלוהים או בשליחו, ינצח אותו, ועוד יסחט ממנו ברכה? ואיפה, בכל הספר הקדוש שלהם, יש לפחות פרק שלם שבו בן אדם מדבר אל ה"אדון" האכזר הוא שם למעלה?! איפה יש אצלם אמירה הדומה ל"שירו שיר חדש"? הרי אצלם, כל חדש באמת אסור (מלבד נשק חדש הרגית הכופרים...) ואני כבר לא רוצה להזכיר לך שוב הצהרות כמו "ניצחוני בניי", אמירה בלתי אפשרית מפיו של שום אל מזרחי (אגב, הערבים שלפני האסלאם האשו לעצמם לא רק לקלל את אלוהיהם, אלא גם לאכול אותם בשעת רעב...), ואפילו את העובדה שמותר לכתוב את האמת על כל האבות המייסדים, קדושים ככל שיהיו! |
|
||||
|
||||
"אלא גם לאכול אותם בשעת רעב.." למה בדיוק אתה מתכוון? |
|
||||
|
||||
היה להם אליל שהפסל שלו עשוי מממתקים. בשנת רעב קשה במיוחד, כשהוא לא נענה לתפילותיהם לתת להם גשם, הם פשוט אכלו את האליל... |
|
||||
|
||||
אתה יכול לפרט? קראתי קצת אודות האמונות הטרום איסלאמיות בערב, ולא נתקלתי ברעיון הגאוני הזה. |
|
||||
|
||||
הייתי תלמיד די גרוע במחלקה למזרחנות-אבל אני זוכר שד"ר דניאלה טלמון סיפרה לנו דבר כזה בדיוק. ובכלל, ממש תענוג לקרוא כמה הערבים לפני האסלאם היו אנושיים: זונות חופשי-חופשי, (אגב, לזונות הם קראו "בעלות הדגלים האדומים", מה שמסביר את שנאתם של הערבים לקומוניזם...) יין, הימורים, ובעיקר-יריד שנתי עם המון משוררים! (נכון, כבר אז היה אללה, אבל היו לו שלוש בנות; כל הפרשה של "פסוקי השטן" היא סביב הנסיון המוסלמי לבטל את פולחן הבנות של אללה) לעניננו: פעם אחת, המשורר הערבי הקדם-אסלאמי המפורסם ביותר בא לשאול את האליל אם לצאת למלחמה כדי לנקום על רצח אביו. האליל (באמצעות משחק חצים) ענה לו שלוש פעמים "לא עכשיו". השואל התרגז, וענה לו: (אני לא בטוח שמותר לכתוב את זה): "לך תמצוץ את הדגדגן של אמך! אלו אביך-שלך היה נרצח, היית עונה אחרת!" ויצא, והרג. כלומר, לא תמיד הם היו עבדותיים כל כך בנשמתם... |
|
||||
|
||||
צא ולמד, מה שדת מאורגנת יכולה לעשות. |
|
||||
|
||||
אבל אל דאגה, הדת היא מאורגנת רק מלמעלה... למטה, ברמת המאמין הפשוט, עדיין יש "עבודת אלילים" כלומר-יחסים פשוטים, אנושיים ובריאים בין האדם והאל (למשל, פולחן קברים ועצים, שריפת בשר פומבית "על כל גבעה גבוהה ותחת כל עץ רענן", ענידת סרטים ססגוניים)-וכל זה פתאום נשמע ונראה נורא יפה, כי זה אנושי ופשוט: אתה נותן טקסים, ומקבל פרנסה, ילדים, מזק אוויר גשום, זכייה בלוטו... רק רומנטיקנים מתבודדים ותמהונים כמוני (וכמוך, אני מקווה) מתעקשים לדבר עם אלוהים על מושגים נשגבים למיניהם... |
|
||||
|
||||
האמת היא שדי נשבר לי מהשיחות הנשגבות האלה, עוד מהזמנים של אוגוסטין הקדוש. |
|
||||
|
||||
מי אמר לך שאלוהים הוא פקיד במשרד הדתות? הוא רב-אמן! (משורר, צייר, או אולי במאי הוליוודי קלאסי. אבל היום, כנראה, הוא במאי של מערבונים איטלקיים-שבהם יש רק רע ומכוער בלי טוב...) |
|
||||
|
||||
עוד מילה אחת ואתה הופך לצפרדע. |
|
||||
|
||||
איזו חיה חמודה! גם חיה בבוץ וגם לא מפסיקה לשיר כל הלילה! חשבת פעם ש"תקווה" נגמר ב"קווה"?... לא לחינם פרעה ספג מכת צפרדעים-הוא ניסה להשתיק לנצח מאות אלפי ילדים(וגם לדאוג שהם לנצח לא ילמדו לקפוץ ולשחות), אז אלוהים דאג שגם בחדרי משכבו לא יהיה לו רגע של שתיקה! אגב, פתאום הבנתי למה הצרפתים פלשו למצרים.... |
|
||||
|
||||
כאתאיסט ורשע גמור, אני לא מתעקש לדבר, לא עם אלוהים, לא עם אלילים ולא עם פיות קטנטנות. מטקסים אני סולד וחושש, כמו מדתות מאורגנות. |
|
||||
|
||||
והאל האמיתי (כלומר, הפיוטי) אוהב דווקא את הרשעים. דבר אחד בטוח. ''כת חנפים (ותפילה היא חנופה מאורגנת, לצערי...) לא מקבלת את פני השכינה''. רק את פני השכנה המגעילה, כי הם חנפים, לכן הם מקוויםן לקבל ממנה משהו בחנופה... |
|
||||
|
||||
מי זה "המשורר הערבי הקדם-אסלאמי המפורסם ביותר", ובכלל, מאיפה כל הבובע מייסעס האלה? |
|
||||
|
||||
מדובר על אמר אלקיס, ''נסיך המשוררים'', שהתפרסם דווקא באהבתו ליין ולנשים. הפעם היחידה שהוא התנזר משניהם היתה בעת מסע הנקמה שלו על רצח אביו. הסיפור על השאלה שהוא הפנה לאליל מצוי בכל ספרי ההסטוריה הערביים הקלאסיים (למשל, ''כתאכ אלאראני'') |
|
||||
|
||||
יהודה הלוי משה אבן עזרא אברהם אבן עזרא שלמה אבן גבירול דונש בן לברט יצחק אבן גיאת לוי אבן אלתבאן יוסף אבן צדיק יצחק אבן מר שאול שמואל הנגיד יצרו בתקופת תור הזהב תחת שלטון מוסלמי סובלני בניגוד לשלטון הנוצרי, ובהשפעת משוררים ופילוסופים מוסלמיים? |
|
||||
|
||||
יהודה הלוי דווקא נטש את ספרד המוסלמית בערוב ימיו, ואל תשכח את המוראבטון ואת המווחדון. אל תשכח, כמו כן, מה עשתה ספרד המוסלמית לפילוסוף הגדול שחלה, אבן-רושד. (ומה המוסלמים של ימינו מתכוונים לעשות לבמאי יוסוף שאהין, שהנציח בסרטו את סבלותיו של אבן רושד). מכל השמות שציינת-וקראתי את כתבי כולם, לפחות כדי לקבל את התאר שלי-רק יהודה הלוי ובעיקר שלמה אבן גבירול הצליחו, לדעתי, לעמוד במבחן הזמן. שמואל הנגיד, לדעתי, זכור בעיקר כמקור ההשראה (הנהדר!) ל"מת אב ומת אלול" של נתן יונתן. אגב, חשבת לרגע שהשיר של נתן יונתן יכול להיקרא כ"קיצור תולדותיה של תרבות המערב"? או לפחות "קיצור תולדותיה של השאיפה ל הנשגב" (שסופה ב"עם כל הדבש והנחש והאישה)? אם תרצה, אוכל להסביר לך בפירוט במכתב הבא. |
|
||||
|
||||
גדולי הפילוסופים היהודיים בימה"ב: רב סעדיה גאון (רס"ג), מחבר הספר אמונות ודעות. רבי יהודה הלוי (ריה"ל), מחבר הספר הכוזרי. רבי משה בן מימון, (רמב"ם), מחבר הספר מורה נבוכים. רבי שלמה אבן גבירול, מחבר הספר מקור חיים. רבי בחיי אבן פקודה, מחבר הספר חובות הלבבות. רבי אברהם בר חייא, מחבר הספרים הגיון הנפש ו"מגילת המגילה". רבי יוסף אבן צדיק, מחבר "ספר העולם הקטן". רבי אברהם אבן עזרא, בפירושו לתורה. רבי אברהם אבן דאוד, מחבר ספר "הקבלה" וספר "אמונה רמה". רבי חסדאי קרשקש, מחבר הספר אור ה'. רבי יוסף אלבו, מחבר ספר העקרים. רבי יצחק עראמה, מחבר הספר "עקידת יצחק", ע"פ סדר פרשיות התורה. רבי לוי בן גרשום, מחבר הספר "מלחמות ה"' ופירוש לתורה. כולם הושפעו בצורה זו או אחרת מפילוספים מוסלמים! |
|
||||
|
||||
''תור הזהב'' במקומו מונח, אבל אל תשכח שתוך כדי ''תור הזהב'' היו שמד ורדיפות, ומי שסיים את תור הזהב היו המוסלמים עצמם. לא הנוצרים. |
|
||||
|
||||
והזהב הוא ממילא רק חומר גלם לרופאי שיניים. חומר הגלם המועדף עליי בתעשיית התכשיים הוא כסף... |
|
||||
|
||||
סבורתני שלא ירדתי לסוף דעתו של מר. |
|
||||
|
||||
שלטון מוסלמי כל כך סובלני, עד שבימי בנו של שמואל הנגיד, יוסף הנגיד, המוסלמים היו כל כך סובלניים לוזיר יהודי, שהם צלבו אותו, וטבחו ב-4,000 מיהודי גרנדה. |
|
||||
|
||||
המקרה הזה היה חד פעמי בתקופה, במקום ובחברה שהיו סובלנים כלפי היהודים. עצם העובדה שיהודי יכול לשמש כוזיר (ולא כמקרה בודד ויוצא דופן) מעידה על כך. |
|
||||
|
||||
כי החברה הגרמנית בתחילת המאה ה-20 היתה מאוד סובלנית ליהודים. והא ראיה - הדרגות הגבוהות אליהן הגיעו יהודים. |
|
||||
|
||||
בגרמניה היתה אמנם אנטישמיות חריפה והיבדלות חברתית מהיהודים אבל כמעט שלא היו בה פגיעות בנפש ביהודים והשואה היא תוצר של נסיבות היסטוריות מסוימות (ולא הכרח המציאות כפי שלימדה אותנו ההשקפה הציונית). |
|
||||
|
||||
גם טבח גרנדה הוא תוצר של נסיבות היסטוריות מסויימות. כל דבר בהיסטוריה הוא ''תוצר של נסיבות היסטוריות מסויימות''. |
|
||||
|
||||
לא היו פגיעות בנפש, חוץ מהשואה? נו, על זה נאמר- It never rains but it pours עכשיו צריך להחליט מה עדיף, טפטוף מתמשך או מבול. |
|
||||
|
||||
לעומת הפרעות במזרח אירופה, מצבם של יהודי גרמניה היה מצוין בנוסף ליכולות ההתקדמות המקצועיות ומשקלם התרבותי. הנטייה לראות את הדברים מהסוף (כביכול הכל הוביל לשואה) היא הבנה לא נכונה של ההיסטוריה וטיעון לא נכון של הציונות. |
|
||||
|
||||
מצב היהודים היה טוב ברמה הרשמית, אבל הגרמנים הסתכלו מלמעלה למטה על יהודים, בעיקר על האוסט יודן העניים. וכשהרדיפות במזרח אירופה הגיעו לשיא, והאוסט יודן התחילו להגיע במספרים גדולים מדי, דאגו אחיהם יהודי הגרמניה להעביר אותם במהירות מהגבול המזרחי לערי הנמל, שימשיכו מהר לארץ אחרת, ולא יקלקלו לגרמנים בני דת משה גרמניה את הרושם הטוב שהם דאגו ליצור בעיני אלה שלא נקראו גרמנים בני דת ישו, אלא סתם גרמנים. ועל זה אומרים, ילד מאומץ תמיד צריך להתנהג יפה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |