בתשובה לצבי חזנוב, 19/05/08 14:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נראה לי שאתה (כמעט כמו כל מי שמשתמש בצירוף ''יהודי-נוצרי'') לא ממש מכיר את התרבות האסלאמית ההיסטורית. במשך כאלף שנה היה יותר נעים להיות משורר בתרבות האסלאמית מאשר בתרבות הנוצרית. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"בכל וואדי הם משוטטים, ותמיד מדברים על מה שאינם עושים" (תיאורם של המשוררים בקוראן, ב"סורת המשוררים"). "מוטב לאדם שגופו יתמלא במוגלה מאשר שמוחו יתמלא בשירה" (אמירה המיוחסת למחמד). המשורר המזרחי כמעט-תמיד היה מלכך פנכה ממלכתי (או מתבודד במערה, אבל פה באמת יש רק דוגמה אחת המעידה על הכלל). במאתיים השנה האחרונות, הוא פשוט חקיין (די עלוב) של אבותיו הדגולים מהמאה העשירית. וזאת משום ש"אסלאם" פירושו "הכנעה", האל הוא "אדון", האדם הוא "עבד" (שים לב שבקוראן אללה מדבר לעתים קרובות ב"אנחנו מלכותי", לעומת ה"אני", האנושי יותר, של הברית הישנה והחדשה); יש "נביא אחרון", המנסה לחסל את כל שאר הנביאים, והוא כמובן אלוף העולם בצחות-לשון (ואלו אצלנו המנהיג הוא גם מגמגם וגם אומר במפורש "הלוואי וכל בני ישראל נביאים"). אתה מעלה על הדעת משורר מוסלמי העורך מסע פרטי-בהחלט בעולם הבא-ומכניס לגיהינום את כל גדולי הרוח והחומר של זמנו!? אתה מתאר לך שמשורר מוסלמי יאשים את אללה בבגידה?! או יתבע ממנו לשחרר את המוסלמים מהאסלאם שלהם?! ככה זה, כשאסור לשאול לא רק למה, אלא גם "איך זה ייתכן". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אומר במפורש "הלוואי וכל בני ישראל נביאים" איפה בדיוק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במדבר פרק י"א: כז וַיָּרָץ הַנַּעַר, וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר: אֶלְדָּד וּמֵידָד, מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה. כח וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו--וַיֹּאמַר: אֲדֹנִי מֹשֶׁה, כְּלָאֵם. כט וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה, הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי; וּמִי יִתֵּן כָּל-עַם יְהוָה, נְבִיאִים--כִּי-יִתֵּן יְהוָה אֶת-רוּחוֹ, עֲלֵיהֶם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אז המילה "הלוואי" לא נאמרה ב*מפורש*. זה מה שסיקרן אותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על איזה מתבודד במערה אתה מדבר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבו עלא אלמערי. אלמערי זה כינויו, לכבוד מקום-מגוריו המועדף (כל קדשר לדיוגנס איננו מקרי בכלל) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואלף השנה הללו עברו ואינן. כמה נעים להיות שם משורר *עכשיו*? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, הצירוף של "נעים להיות" עם "משורר" הוא באמת דבר והיפוכו. במובן החומרי זה בטח לא היהמ נעים אף פעם (אלא אם הסכמת, כאמור, להיות מלכך פנכה ממלכתי ולקבל עדר גמלים על כל שורת-חנופה). התכוונתי רק לזאת, שמכיוון שהאל היהודי-נוצרי, כלומר המערבי, הוא רב-אמן, הרי שהוא אוהב אמנים אחרים, כלומר הוא מחפש יריבים ראויים. ונסיים בשירה: "לא השמש, פיזרה זהב בשערך/ לא השמש/ עיטרה עינך בצבע ים/ מבטי הוא, כי שילחתיהו//" מה זה אם לא העלאת המשורר לדרגת בורא עולמות!? הרי הוא זה שמעניק לנמענת את היופי האמיתי שלה. סליחה, הוא מעניק לה משהו חשוב יותר מיופי-הוא הופך אותה לבת אלמוות! היא הרי רוצה ממנו שיהיה סתם גבר, "הן מחר יבוא הסתיו", אבל הוא רוצה להיות דווקא יורם פיוטי: השלכת כבר מולכת-אני עוד מאוהב". בנגוד לאופנה, ולדעת "הרוב", המגביל את האהבה לאביב בלבד, הוא מתעקש לנצח את כוחות הטבע. אז מה זה אם לא כוח אלוהי?! ואיפה זה ייתכן אם לא בתרבות שבה מותר להתחרות באלוהים!? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |