 |
|
 |
||
|
||||
 |
המתנגד הגדול לאוסלו, שרון, מחליט היום בלילה שהוא עדיין מחויב להסכמי אוסלו וזה בכלל ערפאת שלא מקיים אותם. אבל מצד שני הוא אומר שעבורו ערפאת לא קיים. אז מה, אם עראפאת יתחיל לקיים את הסכמי אוסלו היא יתגלה מחדש כמו חתול צ'סשייר או שאז שרון יזכר שבעצם הוא עצמו נגד אוסלו? ועוד אני לא מבין. אם, על פי החלטת הממשלה, אין שינוי באיכות פעולות התגובה אז איך ילחמו ממש ממש בטרור? ואם יודעים איך להלחם ממש ממש בטרור, אז מה, יש איזה מינימום מסוים של אזרחים הרוגים, לפני שאפשר לצאת חזק נגד הטרור? ושאלונת, אם יפסיקו מעכשיו את הפגישות הבטחוניות עם הפלסטינים, בשביל מה היה בהם צורך עד עכשיו? זה לא שאני מזלזל או מלגלג על שרון, להיפך. אבל אם הוא ידע מה לעשות אתמול בבוקר, למה הוא חיכה עד שקו 189 יותקף בערב? ואם רק היו נפצעים שם שני אנשים באופן קל אז לא היתה אפילו ישיבת ממשלה? שי, ערן? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כמו אצל קודמו בתפקיד, רק מבחן התוצאה קובע. בעצם אצל שניהם גם זה לא קובע כלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן שאיזה שהוא קש שבר את גב הגמל. אגב עם ערפת לא קיים כמו שכתוב בעיתונים אז עם מי ידברו החל מעכשיו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה קל: החבר תת-מקלע ידבר עם החבר פרבלום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שרון ידבר בעיקר עם עצמו ועוד שאלה מי יהיה לא רלוונטי אחרי עראפת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתי יכול יהיה אדם לדעת שאכן הגיעה השעה והפוליטיקאים של ישראל הבינו/נאלצו להילחם באמת את מלחמת החירות של ישראל ? סימן אחד יכול להיות, שכאשר תקרא שביתו של מרוואן ברגותי ניתפס יחד עם אישתו וילדיו, לאישה ולילדים, *לא שלום*. כאשר ייעשה שימוש בבני משפחה ללחץ על מבוקשים, יכול יהיה אדם לדעת שמתכוונים באמת לחיות. ברור כשמש, לפחות לחלק מאיתנו, שתורם של אמצעים **יעילים מאוד** אילו עוד יגיע. כל השאלה כמה דם עוד נשלם. מי עוד לא יזכה להגיע ליום הזה. בימים שמחבלים יידעו שעורפם לא רק חשוף אלה מוכה ללא רחמים, כאשר כל מעגל הקרובים ייעלם/ישמש ככלי לחץ יעיל - ההתקוממות הטירורסטית תיעלם. כאשר מחבל ידע שאחרי פיגוע תחוסל משפחתו (רצוי המורחבת) נגלה כמה שהידים הוסגרו על ידי אחיהם, ובכלל כמה ישארו לאחר שהמשמעות תעבור ליהיות סוף משפחתו. צה"ל לא חייב לעשות זאת בעצמו, תמיד אפשר להכריז על מליצייה חמושה של קרובי נפגעי טירור הפועלת במחתרת. עד אז, כל השאר אילו ניסיונות למשוך זמן. למה? אין לדעת. מכה על עיראק בקרוב שבעטייה שווה, אולי, המתנת הדמים הזאת, מכה על לבנון וסוריה (אם כי מי שצופה באפגניסטאן, מוטב שיידע "שהברית הצפונית" במקרה הזה תהיה צה"ל, אבל אין לזלזל בגיבוי ובעיקר בנחישות האמריקנית שתפיח חיים בפוליטיקאים הרופסים של ישראל), ואולי זוהי משיכת זמן עקב חוסר מנהיגות טוטלית בישראל, או שמה שרידי דרך המחשבה ה"פרסית" (מלשון "פרס" -שר הכניעה הישראלי). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |