|
ההסבר הזה לא מניח את דעתי אבל גם לא נראה לי שיש טעם לדון בעניין. רק אזכיר כי מה שקובע בסופו של דבר הוא לא הסבר או כוונה שאתם יכולים לספק אלא מה שהקורא תופס במהלך הקריאה. מההסברים שאתם מציגים, אם יורשה לי להעיר, נראה כאילו אתה מחשבים משמעויות ואסוציאציות כמי שעורך קניות: את זה נקנה לשם כך, וזה ישמש למטרה ההיא, וזה מטרתו כזו, והכול יחיד ישמש את המטרה הכללית. אבל מה שיש בסופו של דבר הוא קורא ומה שהוא מבין, וזה ששמתם בסל לא אומר שזה התקבל בצד השני. מעניין השימוש המוחלט שאתם עושים בביטויים כמו "מוסיפה את אסוציאציית התכריכים" או "במרחב האסוציאטיבי לשורה זו בשיר מקבלים" או "מטפורה מורכבת המביעה את ההזדהות" - כאילו אמרתם "מכחול וצהוב יוצא ירוק". אם הקורא לא חש באסוציאציה או רואה מה המטפורה מביעה אין פה יותר מאשר תכנון וכוונה. אתם משתמשים בפעלים האלה כאילו אין שום ספק בכלל שזה עובר, כאילו זה בטוח כמו לכתוב "שמש" ולדעת שהקורא קורא "שמש." זה רחוק מאוד מדרגה כזו של ביטחון. זה שהדבר מצריך ניתוח כבר מטיל ספק בכך שהענין עובר וזה שאתם מוצאים את הפירוש בניתוח שלכם לא אומר שהוא יעלה בניתוח של הקורא - הרי לכם יש גישה למידע שאין לקורא. בעניין זה, אם יורשה לי לומר בעדינות, כתיבה או עריכה בזוג אינה עוזרת כלל: זה מחזק את הבנתו של זה, ולא הכותב ולא הקורא יכול לייצג קורא חיצוני. אתם בטוחים מאוד, בטוחים מדי בכוחה של כתיבתכם להעביר את המסר שלה ואפילו את הפירוש המילולי הפשוט וכך אתם מבטיחים את כישלונה.
|
|