בתשובה להעלמה עפרונית, 27/04/08 19:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
:-) זה היה בדיוק הסייד-אפקט שחשתי בהקשר ההשתוללות האנרגטית הזאת. [ולמען הסר ספק - אני מת על המופע הלאומי-אורי. אחלה דבר. גם יפה לעין וגם לוחץ על בלוטת הגאווה כקולקטיב] |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יותר מסביר שאלו לדים, כך שצריכת הזרם צריכה להיות הרבה יותר קטנה. אם אני זוכר נכון LED שנותן אור אקוולנטי ל100W ממנורה רגילה צורך משהו כמו 13 או 18 וואט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה להרוס תאוריה יפה עם עובדות מכוערות ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' למה לא לציין שמאז תחילת הפרויקט נמכר עיקר הרעיון במסווה של סיוע לנוער במצוקה? כאילו מה? נניח ששכר מנכ"ל עמותת עלם היה נמוך באלפיים שקלים לחודש בלבד. נניח שמר ציון גבאי, מנכ"ל עמותת עלם, היה משתכר קצת פחות ממה שהוקצב לו בדיוני ההנהלה. האם הייתה נפגעת משמעותית הפעילות הוולנטרית של העמותה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נובמת. זה סתם פרדוקס הערמה. ואם הוא היה מאבד רק שקל ממשכורתו? רק שקל! זה עוד שקל לנערים במצוקה! וככה עוד אחד ועוד אחד, עד שנגיע לשכר מינימום לכל מי שעובד באיזשהו מלכ"ר, לא משנה איזה. השאלה שצריך לשאול היא אם הוא מקבל שכר דומה לשכר מנהלים שמנהלים ארגונים בהקף תקציבי דומה וסיבוכיות דומה. אם כן, אז באמת שאתה לא צריך לבוא בטענות. סקרן אותי האמת, והעפתי מבט בדו"חות הכספיים שלהם (1) ועלות השכר שם עומדת על כ60% מתוך עלויות הנהלה וכלליות, מה שבגדול נראה תקין. יש לך נתונים ספציפיים על שכר מנהלים גבוה? או שאתה סתם נהנה לזרוק השמצות מרומזות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' לטעמי, התאגדויות וולנטריות צריכות להתנהל וולנטרית ולהעסיק רק מתנדבים במידת האפשר. אחרת, כפי שמתפרסם מעת לעת, המנהלים-בכירים לוקחים לעצמם שכר גבוה בלי שום קשר ליכולות אישיות או לדרישות התפקיד. למשל השערוריות הכספיות שהתגלו בשנים האחרונות סביב משכורות והוצאות בכירי מד''א, ויצ''ו, האגודה למלחמה בסרטן, ועוד רבים ורעים קטנים יותר ומפורסמים פחות. אפילו בזק''א החרדית נפל דבר. איפה שמתגלגל כסף 'ללא אבא' יימצא מישהו שיגלגל אותו לכיסיו הפרטיים באופן חוקי ומסודר ותקין. אני משער כי שכרו של מר ציון גבאי, מנכ''ל עמותת עלם, לא נופל בהרבה משכר מנכ''ל חב' ממשלתית בינונית עם מאות עובדים והיקף פעילות גדול פי מאה מונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם ההנחה שלך היא שאותה הדלקת מנורות מהווה משאת נפש שצריך לזייף דו"חות למענה? מדוע בעצם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' אני מניח תמיד חשדנות בסיסית כלפי מסעי יח"צנות למיניהם. לא חושב שמדובר בזיופי דו"חות כספיים חלילה, אלא בעקיפת עובדות פחות נוחות לגוף המתרים מבחינת קמפיין גיוס הכספים מהציבור. אם החישוב שהבאתי למעלה נכון, ועלות תצרוכת החשמל אכן כזאת, הרי שהעמותה לא תזדרז לספר ברבים על כך. כפי שעלם לא ממש צועקת בראש חוצות כי בבעלותה קפה/מסעדה 'לילית' בת"א, עם השקעה מצטברת של כ-5 מיליון ש"ח, והפסד שנתי שוטף (ממומן מתרומות, כמובן) של כמיליון ש"ח נוספים. ממה שאני מבין בתעשיית השנור - העיקר הוא לשרוד. כמו באבולוציה. לצורך זה חשוב לייצר גימיקים מושכי צומי ע"מ להתבלט ולהתחרות ביתר בע"ח(העמותות) על המקורות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי לילית - מה פירוש "על"ם לא צועקת בראש חוצות"? העובדה שהיא מחזיקה במסעדה היא עובדה ידועה שפורסמה בזמנו בכל אמצעי התקשורת (וגם עתה מאוזכרת כמעט בכל ביקורת מסעדות שפורסמה על המסעדה, אם תחפש בגוגל1). רק שהמסעדה לא נקנתה בכסף על ידי העמותה אלא נמסרה לה כמתנה ע"י הבעלים/מנהלת הקודמת שלה. העובדה שהמסעדה מתנהלת כעסק מפסיד לא מעלה ולא מורידה - מטרתה (עד כמה שהבנתי אני) אינה לגלגל כספים אלא להכשיר את בני הנוער העובדים בה ל"עבודה של גדולים" בשוק זה. יש כמה וכמה מסעדות שאינן רווחיות, והשאלה כמה הן ממשיכות לפעול היא שאלה של עומק כיסי הבעלים. 1 במקרה ערכתי חיפוש כזה לאחרונה, כשהייתי צריכה לאמת פרטים על "לילית" במסגרת טקסט הקשור לעבודתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' >>>"העובדה שהמסעדה מתנהלת כעסק מפסיד לא מעלה ולא מורידה - מטרתה (עד כמה שהבנתי אני) אינה לגלגל כספים אלא להכשיר את בני הנוער העובדים בה ל"עבודה של גדולים" בשוק זה. יש כמה וכמה מסעדות שאינן רווחיות, והשאלה כמה הן ממשיכות לפעול היא שאלה של עומק כיסי הבעלים." זו בדיוק השפה המלכ"רית האהובה על עמותות. לא חשוב כמה אנו מפסידים בפעילות עסקית שאיננה כלל במנדאט שלנו, העיקר שכוונתנו חיובית לעזור לנוער (כמה נערים? למשך איזו תקופה? מה התוצאות? מה האלטרנטיבות להוצאה הכספית הכבדה?) *במצוקה*. על בסיס רעיון זה כדאי אולי להציע לעלם לרכוש (בחינם. מכונס הנכסים) מאפיה כושלת, מוסך מפסיד, מושב חקלאי בפשיטת רגל, הבנק למסחר, חב' חפציבה, אולי אפילו את ביר-סטרנס. הכל כדי להכשיר בני נוער לעבודות של גדולים בשווקים הספציפיים. יעלה כמה שיעלה בהפסד שנתי ומצטבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא. יש להפריד את שני המשפטים בפסקה שלי שציטטת. האחד - מדגיש את זה שהמסעדה היא פרויקט שיקומי (אלה זוללי כסף) ולא עסק שבא להזרים כספים לעמותה. השני (שאולי היה צריך להיות הערת שוליים) - מכניס לפרופורציה את היות המסעדה עסק מפסיד, שכן *בשוק בו פועל עסק זה*, מסעדה שלא מרוויחה אינה בהכרח בגדר שערורייה. השאלות שלך - כמה נערים? למשך איזו תקופה? מה התוצאות? מה האלטרנטיבה? - הן שאלות במקומן. ייתכן שיש עליהן תשובה בדו"ח העמותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' אם יש רגע בו מודגשת הטרגדיה של הכחדת השו"חיסטים מאפרי מרעה האיילים - זה המקרה. במובן הכי צרוף שאפשר במיקרו-כלכלה - התנהגות פירמה. ונעזוב עכשיו את הזיות המאקרו בתיאוריית השו"ח על היעדר רגולציה והתערבות ממשלתית. לפי המלצתך הלכתי לבקר את הדוד. מסתבר שעמותת על"ם גאה להכשיר כל שנה כ-15 נערים/נערות במסגרת פעילות מסעדת לילית. תג המחיר - כמיליון ש"ח הפסדים. בחישוב גס 66 אלף לגולגולת. לא זאת בלבד שעמותת שנור מתחצפת לפעול ולהתחרות במסגרת המגזר העסקי, כספי תרומות הם שמממנים ביזנס כושל לאורך שנים. מילא אם היה מדובר במטבח לנצרכים - נגיד בית תמחוי לנוער כדוגמת 'מאיר השמן' מבת-ים - במסעדת *יוקרה* עסקינן. אפילו השיקו לאחרונה שירות קייטרינג בהשקעה (נוספת) של מאות אלפי ש"ח. פשוט עיוות כלכלי מטורף. או טירוף מערכות הזוי לגמרי למרות היותו קיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את ההערה הראשונה שלך (לא הפסיק, אחריה). דבריי על מסעדות מפסידות אינם לקוחים מעולם העמותות והאידיאלים או הפעילות הנדבנית אלא מעולם המסעדות - שהן פירמות לכל דבר ועניין. ותאמין לי, הם מבוססים. יש עסקים רבים בעולם המסעדות ובתי הקפה שממשיכים לפעול חודשים ושנים למרות שהם מפסידים. זה לא קשור לשום שו"ח או רגולציה - זו החלטה אישית של הבעלים (לרוב מתוך תקווה לרווח עתידי, אבל לא תמיד). 66 אלף שקל לשנה לאדם הם כ-5,500 שקל לחודש. נראה לי סביר אם מסתכלים על סכום זה כעל מלגת לימודים הכוללת הכשרה מעשית ומעודכנת ומכינה להשתלבות עתידית בשוק זה. ודאי טוב יותר מההכשרות הנלעגות והמיושנות של משרד העבודה למקצועות כמו ספרות ומסגרות. למען הפרוטוקול, אני מסכימה שפרויקט הדלקת הנורות מעל עזריאלי אינו נחוץ ואף מטופש מעט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' הפיסקה הראשונה עסקה בשו"חיזם. מהצד הטוב של המושג - כלכלת הפירמה. וכן, יש עסקים המצויים תדיר באיזור האדום של הדו"חות הכספיים. בד"כ משיקולי תכנון מס. לא תמצאי אח ורע פרטי למסעדת לילית, עם הפסד שנתי קבוע של כמיליון ש"ח. הדרכת 15 נערים בשנה במקצועות ההסעדה לא נמשכת בהכרח לאורך שנה. מלצר/ית, פיקולו, מארח/ת, שוטף/ת כלים, או עוזר טבח, נזקקים לפרק זמן קצת יותר קצר. יומיים למשל. חוצמזה, מעסיקים ישמחו לקלוט צעירים על בסיס סטאג' באפס משכורת או מעט מעבר לכך. את הכסף הנחסך תוכל העמותה להשקיע בדמי כיס חודשיים בגודל משכורת חיילי סדיר ל-300 ילדים מנותקים (מעט יותר מאותם 15 מיתולוגיים). אבל זה לא מספיק סקסי לסייע ישירות לבני נוער במצוקה. אין די רייטינג. מסעדת יוקרה, לעומת זאת, שהעילה לכאורה לקיומה היא הכשרת בני נוער לעבודה, זה אחלה אייטם. כמובן שעל"ם לא תדגיש בפירסומיה את העובדה כי 'לילית' מדממת כרונית בכל יום שהיא פתוחה 4000 ש"ח מכספי משלם התרומות. (מזל שהיא כשרה וסגורה שבתות וחגים) וכדאי לחזור שוב לרעיון רכישת עסקים כושלים נוספים לאור המדיניות הנוכחית. 'פולגת' למשל. כך יצילו 300 עובדים מפוטרים ובני משפחותיהם (כולל בטח גם כמה בני נוער) ממצוקת האבטלה. במקביל ניתן להכשיר מאות צעירים במקצועות הטקסטיל, ואף לתרום לתעשיה, ליצוא ולתמ"ג. התורמים מחו"ל ימותו על המצגת מקרית-גת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעסיקים כבר עכשיו קולטים מלצרים על בסיס סטאז' במשכורת השואפת לאפס... למה שישמחו לקלוט צעירים עם רקע עברייני? מה זה "כספי משלם התרומות"? מושג אבסורדי. אלה לא כספי משלם המיסים, זוכר? (למרות שיש תמיכה כלשהי, לא גבוהה, של משרד החינוך). איפה המאבק השו"חיסטי על זכותו של אדם לשלם למטרות הנראות לו? אתה חושב שהתורמים לעמותה לא קראו את הדו"ח שקראת? החליטו לתרום - זכותם (השו"חית המקודשת). אין כאן שום אחיזת עיניים. לגבי הטקסטיל - בדיחה נחמדה. הכשרת צעירים במקצוע הטקסטיל, אחד הענפים האחרונים שדורש בהכרח עבודה ידנית מפרכת1 ואינו מתגמל, היא מעודכנת ומושכלת בערך כמו הכשרתם לקטיף תפוזי ארצנו והובלתם לנמל. 1 כן, למרות כל מכונות התפירה והעיצוב הממוחשבות, בטקסטיל עדיין צריך לתפור כל קישוט לכל זוג תחתונים באופן ידני, למקם את האפליקציה על החולצה באופן ידני, לקפל כל חולצה ביד, ולעטוף בנפרד בצלופן. יחס העבודה-תועלת הנמוך והתחרות מצד מתפרות זולות בחו"ל הם בדיוק הסיבה שנסגרים מפעלי טקסטיל בארץ (פולגת פשוט לא עבר לירדן או לסין, כפי שעברו אחרים, ראה דלתא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פולגת, למיטב הבנתי, לא עסקה בתפירת תחתונים, ייצור חולצות (אם או בלי אפליקציות), קיפולן ועטיפתן. פולגת ייצרה בדי צמר לתעשיית החליפות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דבריי לגבי העבודה הידנית התייחסו לתעשיית הטקסטיל באופן כללי (לכן הם מופיעים בהערת שוליים). אני לא יודעת מספיק על ייצור בדי צמר, אבל כמדומני שגם שם קיים הפער בין הידע הטכנולוגי הקיים בתחומי התכנון והעיצוב (של בדים, גזרות ובגדים), לבין ההכרח בעבודה ידנית מפרכת ולא יעילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' לא התכוונתי דווקא למלצרים או לברמנים ואחרים, העובדים בפרונט של האירוח במוסדות ההסעדה. הם מתבססים על תשרים במגע ישיר עם הלקוחות. מאחורי הקלעים ובמטבח מועסקים אנשים בשכר. במקום לשלם לערבים מהשטחים/עובדים זרים, ישמחו הבעלים לקחת צעירים שוחרי לימוד מקצוע לחיים (במשכורת רעב. ממילא החוצפנים הקטנים זוללים כאילו אין מחר לפירות הים). 'כספי משלם התרומות' בניגוד לכסף פרטי מועדים לביזבוזים ולעיוות כלכלי. האייל התורם האנונימי (נגיד 10 ש"ח להדלקת נורה) לא מתעמק בפרטי דו"ח העמותה. ואם מדובר בשו"חיסט אידיאולוגי הוא לא יתרום כלל. זה עומד בסתירה לעקרונותיו. לגבי טקסטיל - אבא של חבר ילדות עבד כמנהל בכיר בפולגת. בזמן שזו היתה התשלובת התעשייתית הפרטית הגדולה במדינה (כ-8000 עובדים בעשרה מפעלים שונים, רובם בקרית גת). התכנון, המיכון והאוטומטיזציה - כמעט היי-טק בשנים ההן - הביאו למהפיכה רבתי בענף. בדומה למה שעשתה סאיטקס בענף הדפוס - המעבר מתקופת הברונזה של השימוש בעופרת לצילום והדפסה דיגיטליים. כך נוצרו מקצועות חדשים לחלוטין בתחום הטקסטיל (העילי. לא ייצור טריקו וגרביים). חוצמזה, תנסי פעם לבלות שעה באולם המרכזי של פולגת. חוויה מתקנת. במיוחד בלי אוזניות מגן. מאה ויותר נולי אריגה מפלצתיים, כל אחד ברוחב 2 מטר ודופק בדציבלים קורעי עור-התוף כל כמה שניות. ביחד זה נשמע כמו הגיהנום הווקאלי בהתגלמותו. שלא לדבר על מחלות הריאה והסרטנים למיניהם תוצאת שאיפת אויר מזוהם בחלקיקי אבק חוטים ואריגים הנפלטים כל העת מהנולים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהסוף להתחלה: נו, זה מה שאני אומרת - עם כל הצער והכאב על מפעלים שנסגרו, טקסטיל אינו ולא צריך להיות אחד מענפי העתיד של ישראל. נראית לי מוזרה הדאגה שלך לאייל התורם האנונימי. אתה מפספס נקודה חשובה - במסעדה של על"ם הנערים לא (רק) שוטפים כלים. הם מכינים את המנות, מבשלים, מעצבים ומוציאים אותם 1, מגישים ללקוחות, מארחים וכולי. בקצרה, שלל מקצועות הסעדה והארחה מגוון הרבה יותר מזה שזוכה לו העובד השחור הממוצע במסעדה. בנוסף, קיים עניין האוטונומיה, הגאווה האישית/קבוצתית/מקצועית שאני מניחה שמטופחת במסעדה כמו לילית, תחושת הסולידריות ואולי אף ההיכרות המוקדמת בין העובדים וכולי. זה שונה לגמרי מנער עם עבר מפוקפק שמוצנח ביחידות לתוך מטבח של מסעדה, על תקן "מעמד מיוחד" (ועוד במשכורת רעב..). בקצרה, קל להראות שבתנאים אחרים אפשר להשקיע פחות ולשלם פחות לנערי על"ם השואפים להכשרה מקצועית. אלא שעמותה לא אמורה להתייחס לאוכלוסיות להן היא דואגת כאל עובדים בעסק שחייב להתייעל. נהפוך הוא, אם יש מקום שבו ראוי וצריך ליישם את עקרון התגובה המיתולוגית ההיא של יהונתן אורן2 על אי-יעילות מכוונת במשרדי ממשלה, המקום הזה הוא עמותה מעין על"ם. 1 ב"קרב סכינים" קוראים לזה צילחות. 2 ארכיבאי! ארכיבאי! בוא רגע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' כל עניין הטקסטיל הועלה כבדיחה בועטת בצלעות עמותת על"ם וחברת הבת - מסעדת 'לילית'. עם גירעון היסטרי של מיליון ש"ח לשנה. באותה מידה יכולתי לתאר רכישת תיאטרון בובות או מפעל צינורות השקיה. עם ערך מוסף חיובי כלשהו לנוער במצוקה. __________________ באחת מההודעות שלי למעלה הזכרתי את 'המטבח של מאיר השמן' בבת ים. האיש פונה בדיוק לאותו פלח שוק באוכלוסיית הנוער במצוקה. מאכיל כ-50 מהם מידי יום ארוחת צהריים חמה (פלוס מנות ארוזות להורים. פלוס מאות סנדוויצ'ים לארוחת 10 בבצפרים). כל הפעילות ההתנדבותית הזאת עולה 300 ש"ח ליום. הכסף מגויס מסדנאות בישול שמעבירים טובי השפים בישראל בהתנדבות. הכל וולנטרי. בלי מנכ"לים וטפסים. ההיפך הגמור מהתנהלות פה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע אתה מניח שבענף אחר הם כן יהפכו לעסק רווחי? מאיר השמן מבשל ומאכיל אותם? זו אופרה אחרת לגמרי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, מאיר השמן הוא דוגמא קלאסית של "לתת דגים במקום חכות". ואם טובי השפים מעבירים סדנאות בהתנדבות, זה אותו סדר גודל כספי של תרומה לעמותה, לא? (מחירה של סדנא אצל שף בכיר יכול להגיע למאות רבות או אלפי שקלים). רק שבדוגמא של מסעדת לילית הנערים לפחות עושים משהו, לומדים משהו, ולא רק מואכלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' אנחנו חוזרים כמה משבצות למעלה. מיליון ש"ח בחלוקה ל-15 נערים שעוברים הכשרה בלילית כל שנה, זו הוצאה של כ-7 ריבוא לנפש. השקעה אדירה במתן חכות עשויות זהב ומשובצות יהלומים. לא המנדאט ולא התפקיד של על"ם. כן השחתת ממון רב מתרומות על מיזם יח"צני בעיקרו ובזבזני להחריד. לעומת עמותה זאת, 'המטבח של מאיר השמן' מבת ים, מתנהל על בסיס התנדבותי בלבד. בלי משכורות לאנ"ש, ללא משרדים ורכבים, בהיעדר תקציב פרסום, רו"ח ועו"ד. נטו. מפעל הזנה של איש אחד בשיתוף רצון טוב וסיוע מצד א/נשים מסורים אחרים. כל יום ו' מגיע שף מוכר/ת אחר/ת להעביר סדנת בישול לנרשמים. גם בהתנדבות, כמובן. המשתתפים בסדנא משלמים 150 ש"ח לגולגולת, המשמשים למימון קניות מוצרי המזון והוצאות התפעול, מעבר לתרומות הייעודיות הסדירות. אגב, גם ילדים מבתים מבוססים מוזמנים לאכול צהריים במקום. תמורת 10 ש"ח בלבד (הילדים המופנים דרך הסוציאלית בבצפר משלמים שקל לארוחה. מאות הסנדוויצ'ים המחולקים מידי יום לארוחת 10 הם בחינם. כל אחד יתי ויאכל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שדיברנו על 66 אלף ש"ח ( תגובה 476986 ). שוב, לא מובן לי איך קשור מאיר השמן לנושא הזה. הוא מנהל מפעל הזנה. לילית אינה מפעל הזנה אלא מקום לרכוש בו מקצוע וניסיון מעשי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' ריבוא=10000. 60 ריבוא יצאו ממצרים להשתזף במדבר סיני (למרות התרעות גורמי הבטחון הפרעוניים). מאיר השמן קשור לפעילות סיוע לילדים ולנוער במצוקת תזונה. על"ם בשמה המלא היא - עמותה למען נוער במצוקה. ההבדלים המהותיים בין שני הגופים אינם בתחום הכוונות הטובות אלא במעשים בפועל. וכפי שכבר הוזכר בתגובות קודמות כאן גם ביעילות ובצניעות ובהתנדבות מלאה, לעומת ראוותנות ושפיכת כספי תרומות על מיזמי יח"צנות ריקים מתוכן (בימים האחרונים מוצפים הערוצים המסחריים בטלוויזיה במתקפת קליפים פרסומיים מטעם העמותה. גם רשתות הרדיו. כאילו מדובר בהשקת מעדן חלב או ביטוח ישיר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, היסחפות נעימה לך. אין לי מה להוסיף כרגע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מזכיר לי משהו מוזר שגיליתי לאחרונה על יציאת מצרים. לפי התנ"ך יצאו ממצרים בני ישראל. לפי שמות פרק י"ד פרעה רדף אחריהם "וַיִּקַּח, שֵׁשׁ-מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר, וְכֹל, רֶכֶב מִצְרָיִם; וְשָׁלִשִׁם, עַל-כֻּלּוֹ" המספר לא ברור לי אבל עם מדובר על 600 כפול שלוש הרי שלבני ישראל הייתה עדיפות מספרית של פי שלוש מאות. הסר בקפידה נשים, זקנים ידלים וחולים ועדיין ישאר יחס של פי עשרים. נראה שבני ישראל יכלו לזרוק את המצרים לים בעצמם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לך מה להסיר: "כְּשֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים, לְבַד מִטָּף". נו טוב, תוריד קצת זקנים, חולים ופיסחים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כְּשֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים. נניח 5% פיסחים, זה 285,000 ראש. מכאן תתחיל להוריד את הזקנים, החולים והמתחזים, מה נשאר לך? לפי הפרופורציות של גדעון (300 מתוך 32,000) בקושי 2700 לוחמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשנת 853- שלמנאסר השלישי לחם נגד 12 מלכים בינהם אחאב מלך ישראל שנתן 2000 מרכבות 10.000 רגליים. הדד עזר מלך ארם-1200 מרכבות 1200 פרשים, 20.000 רגליים. מלך מצריים אלף רגליים. ועוד. סך הכל :3940 מרכבות, 1900 פרשים,53.000 רגליים. שים לב ליחס בין סוגי הכוחות. הפרשים= רכב בחור= הקדקדים. אחריהם ,כל רכב מצריים, בטח הרבה, ושלישים=מפקדים. את החירי-בירי לא סופרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדוגמה שלך יחס מרכבה\ לוחם הוא בערך אחד לעשר, מה שעדיין מותיר יתרון יחסי מרשים לבני ישראל. אני לא חושב שיש עניין בשאלה האם בני ישראל יכלו לנצח את המצרים לבד או לא. אם אנחנו מקבלים את הטקסט המקראי אני חושב צריך לקבל יחד עימו את זה שהפתרון עם חציית הים היה יותר מועיל (והרבה יותר מרשים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אנחנו מקבלים את הרעיון המקראי הייתימעדיף את נס קפיצת הדרך.(לפיזיקאים.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית אי אפשר לשהוות מלחמה בעם למלחמה בעבדים נמלטים. מיעוט קטן של לוחמים מצויידים יכול לעשות ככל העולה על רוחו לרוב גדול של עבדים. מעבר לכך, היחסים משתנים בהתאם למדינה ולתקופה המדוייקת. נראה לי שצריך להתרשם יותר מכל רכב מצרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שבעצם מדובר בעימות בין המקומיים המדוכאים להיקסוס הפולשים. קריעת הים, כמכת החושך, מתאימים בתאורם ובתזמונם לגל הצונאמי של התפרצות הר הגעש בסנטוריני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צונאמי? כל הסיפור הזה התרחש בעצם בתאילנד? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הרבה פרקים אחר כך העבדים האלה נלחמו בעמלק. ביחס מספרי גדול מספיק העבדים יכולים להשמיד גם יחידת חי''ר מודרנית. לא חסרים מקרים בהם אדם חמוש ירה באזרחים והלך לו לא רע עד למעצור בנשק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הרבה פרקים, אך בין הפרקים הללו יש הרבה שנים. (וחוץ מזה: אתה באמת מחפש עקביות בין סיפורי התורה?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נסיוני הדל, כמו גם אינספור מקרים בהיסטוריה הצבאית, מוכיחים שאתה טועה, לאוכלוסיה של עבדים (וברוב המקרים גם לסתם אוכלוסיה רגילה) אין את היכולת *המנטלית* לרוץ לתוך מוות בטוח. כשיחידת חי"ר מודרנית מורידה את השורה הראשונה, כולם עושים אחורה פנה ובורחים (תוך כדי רמיסת אחד את השני), למרות שבריצה קדימה לשורה החמישית יהיה סיכוי להגיע אל הלוחמים. הדוגמא האחרונה שלך ממחישה את הנקודה שלי, האדם לא מותקף בד"כ עד שנגמרת התחמושת או יש מעצור (ע"ע גולדשטיין למשל), ליחידה שלמה אין מעצור (וגם התחמושת לא אמורה להיגמר, ומשהיא נגמרה הם מימלא סיימו את תפקידם בקרב הזה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שאם צד אחד לא מתגונן, הסיפור נגמר. סביר מאד שעבדים יהיו צד כזה. מצד שני, הם היו, מילולית, עם הגב לים מה שמגדיל את הסיכוי להתנגדות. כאשר מדובר בתקופת מצרים הרי שהתחמושת (חרב) לעולם לא נגמרת, יתרון חשוב. מצד שני, לעייפות יש הרבה יותר משקל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האירנים ארגנו יחידות של גיוס המוני, שלאחר קצת אמון ועם הרבה מוטיבציה דתית, שטפו עמדות הגנה עירקיות. למרות שהגלים הראשונים הושמדו כולם, הם המשיכו להסתער עד שלעירקים נגמרה התחמושת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור היכן כאן האמת והיכן התעמולה. השורה התחתונה הרי היתה תבוסה איראנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חושב שגלים של מתגייסים מתים מובילים לניצחון ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התבוסה האירנית היתה ב 88. מדובר על מתקפת הנגד בשנים 81-82 כאשר האירנים סילקו את העירקים מהשטחים שכבשו באירן. לאחר מכן העירקים שיפרו את מערכי ההגנה שלהם, והיתה מלחמת חפירות למשך כמה שנים. עד שהעירקים שיפרו גם את יכולת המתקפה שלהם והביסו את האירנים. לאירנים היה חסר שריון (וגם מה שהיה להם היה לא פעיל עקב מחסור בחלקי חילוף) ולכן לא היתה להם ברירה אלא לתקוף בגלי אדם. גם בעיות פולטיות עם הצבא הסדיר, שלו קצינים מתקופת השאה, גרמו להעדפת הפעלת יחידות משמרות המהפיכה. הבנויות על כוח אדם בעל אינדוקטרינציה דתית. בין 80 (המתקפה העירקית הראשונה) ו 88 (המתקפה העירקית הסופית) היו לאירנים די הרבה ניצחונות, כולל כיבוש חלק מעירק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול קצת לפרט על השתלשלות העניינים במלחמה זו? בזכרוני ישנה השתלשלות קצת שונה, אבל המידע שלי הוא כולו מן העיתונות ולא ממש אמין. עד כמה שאני זוכר, סאדאם חוסיין תקף את איראן הבלתי מוכנה שהיתה בנקודת שפל של עוצמת צבאה (בעיצומו של תהליך ריאורגניזציה של הצבא שנבע מכך שהקצונה המקצועית היתה מרכז תמיכה בשאח, בעיצומו של משבר חלפים בגלל האמברגו האמריקאי). היתה תקופה התחלתית של הצלחות וכיבושים קלים, אבל ברגע שהאיראנים הצליחו להתארגן המתקפה נהדפה והאיראנים עברו למתקפה בשטח עירק, כאשר איזור הלחימה העיקרי היה בשאט-אל ערב מדרום לבצרה (חצי האי פאו עולה בזכרון). שם הלחימה קפאה למלחמת חפירות בסגנון מלה"ע הראשונה כאשר היזמה נעה מצד לצד ללא תנועות גדולות של החזית. ההאיראנים נהנו מיתרון בכח האדם אבל העירקים היו מבוצרים טוב יותר. מתקופה זו זכורים המתקפות של מגוייסי המשמרות המהפכניים שדברתם עליהם ומן הצד השני שימוש בגז בהתקפות עירקיות לכיבוש שטחם בחזרה. מלחמה ממושכת זו הסתיימה בנצחון עיראקי יחסי, כאשר האיראנים נדחקו בחזרה כמעט מכל השטח שכבשו. הפאזה האחרונה של המלחמה היתה מתקפה דו-צדדית של סקאדים על בגדד וטהרן. בסופו של דבר, חודשיים של מטר כבד של סקאדים על שכונות העוני בטהרן אילץ את חומייני לחתום על הפסקת אש שהחזירה את הגבולות למצבם לפני המלחמה. אני חושב שחלק גדול ממתנדבי המשמרות המהפכניים שהסתערו ב"חזה חשוף" על הביצורים העירקיים היו צעירים וגם ילדים. זו לפחות היתה התמונה התקשורתית. אם זה נכון, גלי המתאבדים הללו נבעו מהתפוצצות האוכלוסיה של איראן יותר מאשר מן הפאנאטיות הדתית שלה. איראן היתה אחת המדינות הראשונות שהגיעו למצב בו מחצית מתושביה היו בני פחות מ-18. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממליץ על הספר מלחמת אירן עירק של אנתוני א' קורדסמן ואברהם ר' וגנר. בעיקרון אתה צודק. היתה מתקפה עירקית ראשונית, היא שקעה בביצות בדרום חוזיסטן (האזור הערבי באירן). האירנים, שהטנקים והמטוסים שלהם היו לא תקינים עקב מחסור בטכנאים וחלקי חילוף, תקפו בגלי אדם כדי לסלק את העירקים מארצם. היה להם שילוב של להט דתי ולאומני ונכונות להקרבה. הכוחות האירנים היו מורכבים משלושה גורמים: הצבא הסדיר שהחזיק ברוב הנשק הכבד ותפקידו הצטמצמו לסיוע באש ע"י ארטילריה וטנקים(בעיקר עקב אי רצון המולות להעניק לו תפקידים גדולים יותר, אבל גם עקב היכולת הטכנית והטקטית הנמוכה) המשמרות המהפכנים שהיו כוחות חי"ר בעיקרם (בחזית, היו להם גם יחידות בטחון פנים) שעסקו ברוב ההתקפות. בנוסף לכך היו אנשי הצבא העממי שגויסו לתקופות זמן קצרות לפני מתקפות. עברו אימון חפוז ויצאו לחזית להוות את הגלים הראשונים. האירנים תקפו בלילה, תוך הסתננות לקוי העירקים. הם בד"כ השיגו השגים מוגבלים. אבל עקב חוסר בנידות וסיוע לוגיסטי לא היו מסוגלים להשיג הבקעה. הלחימה התנהלה בשלוש חזיתות: באזור הכורדי בצפון, במרכז בציר הישיר לבגדד ובדרום באזור בצרה. ב 81 82 האירנים הדפו את העירקים חזרה לעירק. לאחר מכן הם המשיכו להנחית התקפות גדולות בעיקר בדרום, כדי לכבוש או לכתר את בצרה (איזור שיעי), אבל זכו להישגים גם בצפון הכורדי. באופן כללי למרות יתרון גודל האוכלוסיה, לא היה לאירנים יתרון מספרי בחזית. רק לפני מתקפות גדולות הם גיסו הרבה אנשים לפרקי זמן קצובים והצליחו ליצור עדיפות מקומית. בשנים הראשונות גם לא דובר על ילדים. העירקים שיפרו את יכולת ההגנה שלהם עם הרבה שטחים מוצפים, סוללות עפר, מוקשים, טנקים ותותחי נ"מ מחופרים ובעיקר המון ארטילריה. הם הצליחו למנוע מהאירנים לכבוש את בצרה אבל לא ממש הצליחו לתקוף נגד בגלל שילוב של חוסר כשרון ופוליטזציה בפיקוד,שטח ביצתי לא נוח לשריון וחוסר תאום קרקע אויר. לאחר מכן המלחמה התדרדרה למלחמת חפירות במשך כמה שנים כאשר האירנים תוקפים מדי פעם והעירקים רק מגנים על הקרקע. העירקים עברו לתקוף באויר, ופתחו במלחמת המכליות שיעודה לשתק את יצאו הנפט האירני (הנפט העירקי זרם בצינורות דרך טורקיה וסעודיה). האירנים הגיבו בתקיפת מכליות שטענו נפט במדינות המפרץ התומכות בעירק (בעיקר כווית) והסתבכו בסופו של דבר עם האמרקאים. לאחר כמה שנים שיפרו העירקים את יכולת המתקפה הקרקעית שלהם ע"י שיפורים בפיקוד בציוד ובאימונים, בעיקר ביחידות העילית של משמר הרפובליקה. הם גם פיתחו יכולת חזקה ללחימה כימית שנגדה האירנים התקשו להתגונן. ב 86 האירנים כבשו את פאו שהיתה גזרה מוזנחת בקו העירקי. והצליחו להדוף את מתקפות הנגד העירקיות. זו היתה ההצלחה הגדולה האחרונה שלהם. ב 87 התחיל העם באירן להתעיף מהמלחמה עקב שילוב של אבדות איומות, קשים כלכלים, מלחמת טילים ופחד מפני התקפות כימיות. כאשר העירקים עברו לבסוף למתקפה ב88 הם התמוטתו והעירקים כבשו מחדש את החלקים בעירק שהאירנים תפסו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך הניעה התפוצצות האוכלוסין את גלי המתאבדים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עניין די עדין. בעקרון, תופעת המתאבדים אופיינית היום לחברות איסלמיות ולחברה ההודית. אפשר ליחס זאת לסיבות מנטליות/גנטיות/תאולוגיות. האפשרות שאני נוטה לה קושרת בין הנטייה ללוחמה התאבדותית לבין עודף עצום במספר הצעירים ע"פ אפשרויות התעסוקה והפיתוח. אם רוצים לתפוס את ההבדל צריך לשם התיחסות לחשוב על היחס הישראלי לנפגעי אימונים ותאונות בצה"ל ולשבויים. צא וחשוב כיצד היתה החברה הישראלית מגיבה אילו נשלחו ילדיה לחסום ולהציף בגופותיהם עמדות מבוצרות. יש גם סברה המקשרת בין כמות הנפגעים האסטרונומית בחפירות מלה"ע ה-I לבין שיא בגידול האוכלוסיה באירופה שנבע משיפורים בתזונה, טיפול רפואי והגיינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגידול באבידות במלחמת העולם הראשונה היה עקב הגידול בעוצמת האש של הארטילריה והכנסת המקלעים, בלי התאמת הטקטיקה למציאות החדשה. הגידול באוכלוסיה איפשר את ספיגת האבידות האלו למשך שנים. מלחמת אירן עירק מראה שמתקפה בטקטיקה של גלי אדם היא סבירה כול עוד היא מוגבלת לגזרה צרה, משיגה הפתעה, משתמשת בלילה\ערפל כדי לקצר טוחים אל האויב, ממשיכים בה עד שמקלעי האויב נתקעים ולארטילריה שלו אוזלת התחמושת ולכוח שנשאר יש מספיק עוצמה להתחפר ולהדוף התקפת נגד. עבור משטרים שהיחס לחי אדם בהם הוא לא מערבי טקטיקה כזו יכולה להיות משתלמת (מבחינת יחס עלות\תועלת) יותר מנסיון להבקיע אותה חזית בטנקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זו בלבד ש"איפשר את ספיגת האבידות האלו למשך שנים" אלא יצר מצב בו מדינות דמוקרטיות (כולל במובן מסויים גרמניה) היו מוכנות לאפשר את המשך פעילותן ולהזין את מטחנות הבשר בדמותן של המתקפות חסרות התוצאות על הקוים בפלנדריה. לשם השוואה צריך להביא את קריסתה של רוסיה התת-מפותחת. פוליטית מה שקרה הוא שההנהגה הפוליטית בבריטניה ויותר מכך בצרפת וגרמניה איבדה את השליטה על הגה השלטון לטובת הגנרלים והפילדמרשלים במטות הצבא. השאלה שצריכה להישאל היא כיצד הסכימו האזרחים להמשך המצב הזה במשך שנים ארוכות? לדעתי השאלה רלאבנטית גם לאיראן שאמנם אינה דמוקרטית אך לדעת הקהל בה יש השפעה ניכרת (למשל בהחלטה על הפסקת האש). אאל"ט גם התקפות הילדים האיראניים הופסקו שם די מהר, בגלל התגובה הציבורית יש לשער ולא מסיבות צבאיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יחידות של מתאבדים קיימות מזה זמן רב בהרבה, אין ספק שאפשר ללמד חיילים לצעוד למוות בטוח. גם המעבר מאזרח לחייל יכול להיות קצר מאוד. יותר מזה, באוכלוסיות מסויימות, כל האוכלוסיה היא עם מנטליות מתאימה ותאבק בתוקף. הדבר לא נכון לגבי רוב האוכלוסיות, ובד''כ לא נכון לגבי עבדים, קל וחומר כאלו שהם בני עבדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק לכן - "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, מַה-תִּצְעַק אֵלָי; דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְיִסָּעוּ". בקיצור, תפסיק להתבכיין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. תגובה 144396 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, תודה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' נורת ה-LED האחרונה שרכשתי עלתה לי 52 ש"ח. בהנחה שנדרשות נורות פחות עוצמתיות לצורך יצירת דגל האורות נראה לי סביר מחיר עלות של כ-30 ש"ח לנורה. כלומר, העמותה נצרכה להשקעה מוקדמת של כ-18 מיליון ש"ח(1) בטרם גייסה שקל אחד כתרומה מהמבצע. שזה בערך סך כל תקציב הפעולות בשנה בה החל ביצוע הרעיון (2004/5?). יותר סביר שרכשו בהתחלה נורות ליבון פשוטות (2 בשקל) גם משום העובדה שמחירי האנרגיה אז היו נמוכים משמעותית ומרכיב תצרוכת החשמל לא עמד בראש סדר היום כדהיום. כך שהרעיון שלך על שימוש בנורות LED הוא אכן חסכני בהווה אבל בלתי מעשי מבחינת העבר. (1) גם אף בנק נורמלי לא ייתן הלוואה על סמך תקבולי שנור עתידיים לשלוש שנים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |