בתשובה להאייל הכותב, 05/04/08 21:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אין הרבה הנאה באכילת לחם בן שבוע. (כמעט) באותה מידה של הגיון אפשר היה לטעון ששנת השמיטה לא פוגעת בצרכנים, שכן הם יכולים היו להצטייד במלאי ירקות שיספיק להם לשנה לפני שנת השמיטה, מפונקים שכמותם. אם אכן ה"הנאה" שלך היא מכך שנאסרת לחלוטין מכירת חמץ בפסח, הרי שהיא פוגעת בהנאה של אחרים. לעומת זאת, מכירת חמץ בפסח לא פוגעת ב"הנאה" המקורית שעליה דיברת (אכילת חמץ לאחר שבוע של התנזרות), אלא אם תסביר אחרת. לגבי התחבורה הציבורית: אם אתה חושב שזכותך לפתוח חלון לרחוב ראשי בת"א ועדיין ליהנות משקט עולה על זכותם של אנשים להגיע ממקום למקום בתחבורה ציבורית, אז כנראה שאתה מכיר רק בזכויותיך ולא בזכויות אחרים, ומעבר לכך עניין השבת לא רלוונטי (שכן גם ביום חול יש לאסור על תחבורה ציבורית, או תחבורה בכלל ליד ביתך). אם, לעומת זאת, אתה חושב אחרת, אז למה בשבת זה שונה. ודבר נוסף: המרכאות בפסקה האחרונה מיותרות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ניסית להמנע מלחם במשך שבוע שלם? שנת השמיטה נועדה כדי לתת לאדמה לנוח. נניח לרגע שהאדמה זקוקה למנוחה הזו כדי שבשאר השנים תניב תוצר טוב יותר מאשר אילו לא נחה. שם הגיוני לשמוט(?) בכל שנה חלקה אחרת, כך שעדיין ניתן לספק תנובה אך גם לתת לאדמה לנוח. לא יודע אם ניתן לסמוך על יהודים בכך, שכן תמיד ימצאו דרך לעקוף את המצווה, כפי ש"מוכרים" את האדמה לנוכרים כדי לקיים את המצווה לכאורה. אני לא גר ברחוב ראשי בתל אביב, אלא בשכונה צדדית למדי. לא חושב שזה עולה על זכותם, גם אני הייתי שמח לפעמים לתחבורה ציבורית גם בסופ"ש, כל עוד (1) לא היה מטרד של רעש וזיהום אויר מהאוטובוסים כפי שיש במהלך השבוע, ו-(2) לא היה ניצול של הנהגים לעבודה מעבר לכמות ימים סבירה (ואל תגיד לי שאין ניצול של אלה העובדים בתפקידים בהם חלק מהעבודה היא בשבת, אפילו עכשיו נהגים נוסעים בטרת צאת השבת כדי להביא את האוטובוס למסוף) למה בשבת זה שונה? מהסיבה הפשוטה שחייבים יום שבו כולם ינוחו ביחד, אחרת זה לא אפקטיבי ומפספס את המטרה. זכותי לרשום מרכאות בתגובה שלי, והכפייה המילולית (בלי מרכאות הפעם) שלך אינה מקובלת עליי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפעם האחרונה שמישהו שאל אותי את זה, השאלה הבאה שלו היתה אם אני רוצה לבוא לעשות אצלם שבת. זאת גם השאלה הבאה שלך? בכל מקרה, לענות על שאלה בשאלה היא אמנם מנהג יהודי עתיק, וכידוע מסורת צריך לכבד, אך בכל זאת הייתי רוצה שתענה לי כיצד חנויות המוכרות חמץ בפסח מונעות ממך שלא לצרוך חמץ במשך שבוע. את שנת השמיטה הבאתי רק כדוגמא, אני לא רואה טעם לדון בכך, בעיקר כשאתה העלית בעצמך את הפתרון (חלקה אחרת בכל שנה). למיטב ידיעתי אין כרגע לאגד אוטובוסים שלא מרעישים כלל וגם לא מזהמים את האוויר (אגב, מה הקשר לזיהום אוויר? לזהם את האוויר ביום חול זה בסדר, אך בשבת לא?), ואולי צריך להשתפר בעניין - אבל עד שיהיה פתרון אחר - זו האלטרנטיבה היחידה, ועכשיו השאלה היא אם לאפשר לאנשים לנסוע (באוטובוסים המרעישים), או לא לאפשר להם לנסוע כלל. לזכויות הנהגים צריך לדאוג, בלי שום קשר לדת (למרות שאני לא מבין למה אתה רואה בהסעת האוטובוס לפני צאת השבת ניצול - בניגוד לעבודה מעבר לכמות ימים סבירה, שהיא אכן ניצול). אבל אם לזכויות הנהגים אתה דואג - למה להסתמך על חוקים בני אלפי שנים, שאינם מתאימים לזמננו? שכר מינימום, פנסיה, ביטוח לאומי, איסור אפלייה - כל אלו ועוד אינם קיימים בדת היהודית. צריך לדאוג כמובן שהחוקים ייאכפו ושלא יהיה ניצול, אבל זאת ללא קשר. אני לא מסכים איתך ש"חייבים יום שבו כולם ינוחו יחד, אחרת זה מפספס את המטרה". למה חייבים ומי חייב? אם לכל אחד יהיו ימי מנוחה שונים, גם יהיו לי פחות פקקים בדרך לעבודה וגם יהיה לי פחות עומס באתרי הבילוי ביום החופשי שלי. אני לא אומר שזה פתרון עדיף (יש לו חסרונות), אבל זה בוודאי לא חד משמעי. גם אם מחליטים שיהיה יום מנוחה אחד לכולם, דווקא צריך לעבות את התחבורה הציבורית (לאתרי בילוי) ביום הזה, כדי לאפשר לאנשים ליהנות ממנו באמת. המתכונת, מבחינת תחבורה ציבורית, צריכה להיות דומה ליום העצמאות (שהוא בדיוק הדוגמא ליום חופשי באמת, שמותר לנסוע בו גם לפי חוקי הדת). אני מרכין ראש ומסיר את הכובע בפני זכותך הקדושה לרשום מה שאתה רוצה בתגובתך. לא הייתי מעלה על דעתי לפנות לעורכי האייל כדי שיסירו את תגובתך. תנוח דעתך - שערה משערות זכותך לא תיפגע. עם זאת, אני שומר לעצמי את הזכות (כבר ראינו שאתה מודע מאד לזכויותיך והרבה פחות לזכויותיהם של אחרים, אז דע לך שגם לאחרים יש זכויות) להביע את דעתי על תגובתך, לעיתים בצורה עוקצנית. אני משתדל לא לעבור את הגבול (למרות שזכותי וגו'), ואני חושב שלא עברתי אותו. לשאלתך - לא ניסיתי להימנע מלחם למשך שבוע. מעולם גם לא התנסיתי בדיאטה על טהרת העוף המכובס למשך 111 שעות. איך זה קשור לדיוננו - אלוהים יודע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לידיעתך, ואת זה אני אומרת כנכדה לחקלאי מחונן, לא צריך לתת לאדמה שנה מנוחה אלא לגוון את סוגי הגידולים שמגדלים עליה ולשנות אותם אחת לתקופה בצורה מושכלת ומתוכננת בשביל שהיא לא תהפוך למדבר ולעקרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא דיבר על לחם בן שבוע, אלא על לחם ממאפייה ששבתה לשבוע (וחזרה לפעול). אגב, שמועה אומרת שיש מקפיאים שבהם לחם ופיתות נשמרים גם יותר משבוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא רצה שאנחנו נאכל לחם בן שבוע (לחם שנקנה לפני פסח). לחם מופשר זה פיכס (וזה כבר בלי קשר לדת או לויכוח הזה). עצם הרעיון של השוואת לחם או עוגה מופשרים לכאלו טריים הוא שיקוץ בעיני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחם מופשר בתנור (לא במיקרו) זה סביר. ואפשר גם לאפות בבית, אתה יודע (לא בהכרח ללוש חצי שעה. יש מתכונים מהירים ונהדרים ללא שמרים). כאן מתבקשת כמובן השאלה, האם אופטימיזציה של הנאתך מלחם שנאפה זה עתה מצדיקה מכירת חמץ בפומבי בפסח, אבל אני מעדיפה לחלק מתכונים במקום זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שכתבתי - ההערה לגבי פיכסיותו של הלחם המופשר לא קשורה לדיון הזה, ונראה לי ש-''אופטימיזציה של הנאתך מלחם שנאפה זה עתה'' בהחלט לא ''מצדיקה מכירת חמץ בפומבי בפסח'' (חירות בסיסית, לעומת זאת, בהחלט מצדיקה מכירת חמץ בפומבי בפסח). רק התרעמתי על ההקבלה בין לחם מופשר ללחם טרי. גם לחם שנאפה בבית, עם כל הכבוד לתנורים הביתיים, לא משתווה ללחם שנאפה במאפייה (אלא אם כן יש לך תנור לבנים ראוי לשמו). ועל אף אהבתי ללחם ביתי (ובהחלט יש לי כמה מתכונים) אני עדיין מעדיף לרוב לחם ממאפייה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
*לאפות בבית*? נו באמת, את מזכירה לי את מאיר פורוש שענה לשאלה בקשר לפגיעה בזכויות הנגרמת מחוק החזיר, בייחוד לאוכלוסיות עולות מחבר העמים ומנהגי האכילה המקובלים עליהן: "הם יכולים לנסוע לעילבון". מעניין למה הוא לא אמר שהם יכולים לנסוע לניו-יורק. אפשר לא רק לאפות בבית, אפשר גם לזרוע שדה, לגדל בו את ים השיבולים שמסביב, לקצור, לדוש, לטחון, לבנות תנור לבנים ולאפות. אם דירת שני החדרים בפתח תקווה לא מספיקה לכל הפעולות האלה, אפשר לעבור למושב חקלאי, ואם הקרקע יקרה מדי - אפשר להשתקע באירלנד. מה לכל זה ולדמוקרטיה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תירגע עם השיבולים. לא דיברתי על דמוקרטיה, בסך הכל הגבתי לטענת ''לא טעים לי להוציא לחם מהפריזר''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואגב, גם אותה טענה היא לא ממש אבן דרך דמוקרטית. כפי שרמזתי ב תגובה 475324 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה להרגע. הלחם מעשה-בית האחרון שנתקלתי בו היה כל כך כבד שהיתה דרושה משאית כדי לשנע אותו מהמטבח לפינת האוכל, שלא לדבר על השעות הנוספות ששתי פרוסות ממנו העבידו בפרך את מערכת העיכול. לחם נוסף שנאפה בבית, שנים לפני כן, הוצא זה עתה מן התנור והיה גאוות אופיו (האשה והבעל ביחד, האפייה היה כנראה הדבק המלכד שלהם) - והוא היה רטוב! ממש רטוב! למה להתעלל ככה באורחים? אז תעברו לדבר על דמוקרטיה! בשביל מה אני כאן?! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קונים מכונה לאפיית לחם ונפתרת הבעיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' קונים מכשיר טלפון, לא חשוב מאיזה דור, ועושים הזמנה מלחם ארז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
' לפחות בחוה''מ. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |