בתשובה לאדם קלין אורון, 26/03/08 9:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה שרוב הצבא ככה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה נורא לא רק בגלל בזבוז הזמן, אלא בגלל העובדה שאף אחד מלמעלה לא מכוון את זה: החיילים של הדור הקודם עושים את זה לדור הנוכחי, כי הם מצליחים לשכנע את עצמם שהשטויות שהם פולטים הן אמת. אשכרה לקח לי שנה וחצי להבין איך שטפו לנו את המוח שם - עד אז חשבתי שזה רק אני, ושבעצם היתה המון עבודה וסתם לא ידעתי איפה לחפש אותה. מאוחר יותר הייתי בצבא בתפקידים שבהם לא עשיתי כלום ולאף אחד לא היה אכפת, וגם בתפקידים שבהם עשיתי די הרבה אבל מבלי לשגע את עצמי - אבל חצי השנה הראשונה הזו חקוקה אצלי כניסוי המוצלח ביותר, והאכזרי ביותר, בפסיכולוגיה חברתית שבו נטלתי חלק מימי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזכרת לי את הימים הראשונים שלי בצבא. במדור די מעניין בקריה, קיבלתי הסבר מלומד על כמה העבודה שלנו חשובה ואינטנסיבית וחיונית לתפקודו של הצבא קצת יותר מזו של כל הלוחמים האלה שסתם מתרוצצים רוב הזמן. ואכן, מהר מאוד ראיתי אנשים שנשארים במשרד עד אמצע הלילה, הרבה פעמים אפילו ישנים בו כדי להרוויח עוד שעת עבודה בבוקר. רק שאז פרצה מלחמת המפרץ הראשונה. יחד עם כל חיילי הבסיסים העורפיים קיבלנו הנחיה חד משמעית לצאת כך שנגיע הביתה לפני החושך והסקאדים. בכפוף להנחיה הזו התקצר יום העבודה פלאים, והעבודה, עד כמה שיכולתי להבחין לא נפגעה כהוא זה. חודשיים אחר כך בערך, עם סיום המלחמה חזרה אותה תחושת שליחות לפעם בכולם ויום העבודה נעשה שוב אינסופי, ושוב חזרנו להיות סיירת מטכ''ל של הג'ובניקים או איזה קשקוש הזוי באותה מידה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |