|
||||
|
||||
מילון ויינרייך שלי גורס ש"יי-" הוא הכתיב הראשי, וב"אי-" הוא מפנה ל"יי-". דווקא נראה לי ש"יי-" הוא תעתיק ישיר יותר מה-"ju" הגרמני, ורוב המילים שבאופן חד-משמעי מתחילות ב"אי" הן אלו שבגרמנית מתחילות ב-i או ב-ü. |
|
||||
|
||||
יש להיח שאכן ''יינגלע'' הוא הכתיב התקני, כמו ששמה של השפה הוא ''יידיש'', אלא שכמו שבדיבור מכנים את השפה ''אידיש'' (ובעברית אידית), כך גם הילד בתעתיק דיבור הוא אינגלה (כן, בה''א בסוף, כמו בייגלה). |
|
||||
|
||||
הכתיב וההגייה "אידיש" (הגייה? מי עוד הוגה בכלל א', באיזושהי מילה?) הם תועבה. ולמרות שזה לא קריטריון מכריע בדברים האלה, נחמד לגלות שווֹקס גוּגלי מסכים. אידית? זה כבר שעטנז: למה לא ללכת בעקבות עוזי אורנן, שרואה גם ב"יידיש" תועבה (על משקל "אינגליש"), ולומר "יהודית"? |
|
||||
|
||||
יידיש זה קיצור של יידישע טאייטש (judische deutch) - גרמנית יהודית, בגרמנית (או יידיש). |
|
||||
|
||||
נו, אז הם בודאי צודקים :-) (ומה שנאמר לי נאמר לפני שנים רבות ואולי לא מתוך מומחיות אלא מתוך המנהג, או מסיבות אחרות כלשהן) |
|
||||
|
||||
קרוב מבוגר שלי אומר שזה התחיל פשוט מעניינים של נוחיות. אפשר להגיד משפט פנייה עם אינגלה, אבל קשה להגיד בדיבור שוטף ''אה אינגל'' בלי לעשות הפסקה בין שתי המילים, כך שאם מדברים באופן טבעי זה בין כה יוצא ונשמע כמו ''אה יינגל'', אז יש כאלה שגם כותבים ככה. |
|
||||
|
||||
יותר סביר לדעתי שזה פשוט בעקבות המקור הגרמני (ובמקור הגרמני ההסבר של הקרוב שלך לא תופס, כי שם ''איין יונג''). |
|
||||
|
||||
לא יודעת, ההסבר של קרוב שלי הגיוני בעיני ולא רק בגלל שהוא קרוב שלי אלא בגלל שכללית אני חושבת שחיי היום יום קובעים את הדיבור ולא ניתוחים מהסוג שאתה עושה או שאפילו ניתוחים שעושה שמלומד שכותב מילון, עם כל הכבוד. וזה נכון לגבי היידיש יותר מאשר לשפות אחרות, כי היידיש התחילה, אם אני ל טועה, כשפה של העם הפשוט, ורק בשלב מאוחר התחילו לכתוב בה ונוצרה ספרות ותרבות. אני אנסה להסביר לך למה אני מתכוונת. כשאיזה יהודי היה עומד בחנות שלו באיזה שטעטל במאה התשע עשרה ומנסה למכור לבחור צעיר סדינים בהנחה, יותר סדינים ממה שהבחור התכוון לקנות, הוא היה אומר לו כדאי לך, כי כשייוולד לכם אה-יינגל אתם תצטרכו יותר סדינים. ולא נראה לי שהוא ועוד אלף יהודים כמוהו בסיטואציה כזאת חשבו על הגרמנים באותו רגע. ואותו יהודי בדיוק, כשהוא היה נח את מנוחת הצהריים שלו והילדים למטה היו עושים לו רעש, הוא היה אומר להם אינגלך לכו מכאן. אינגלך ולא יינגלך, כי לא נשמע לי כל כך שמישהו יתחיל מילה ראשונה במשפט ב''יי'', עם חיריק, בלי שום מילה שהיתה לפני כן. אם תגיד את זה לעצמך בקול רם, אני חושבת שתרגיש למה אני מתכוונת. אז כשהוא היה אומר אינגלך לכו מכאן, הוא לא היה אומר להם אינגלך לכו... רגע רגע עוד אל תלכו, תנו לי קודם לחשוב איך הגרמנים היו אומרים את המילה הזאת ביחיד לפני כמה מאות שנים, עוד לפני שהמציאו את היידיש. הוא פשוט היה מדבר וזהו. וככה, כשהרבה אנשים דיברו בצורה שנוחה להם, זה מה שקבע את הדיבור וגם בטח השפיע בסופו של דבר על הכתיבה אצל אנשים פשוטים, לא דוקא באקדמיה אבל אצל אנשים פשוטים ורגילים. |
|
||||
|
||||
החילוף בין יו"ד חרוקה לאל"ף חרוקה הוא חילוף די שגור בשפה המדוברת, הן ביידיש והן בעברית (ולא רק האשכנזית). כך אצל כל יצחק הכותב את כינויו "איציק", וכל ישראל המתקרא "איסי" (או "איזי"). יש גם פתגם עברי עתיק שהוא אביה הקדמון של האימרה ש"כל הסינים נראים אותו דבר"1, והוא "לכל היוונים אותם פנים". ביידיש הפכו היוונים של ימי בית שני לאיבאנים של מזרח אירופה2. ___ 1 מה שכמובן ממש לא נכון. 2 אלעס איבונים העבס די זעלבע פונים (במגבלות (חוסר) שליטתי ביידיש) |
|
||||
|
||||
איך טראכט אז "איבונים" שרייבט מען "איבאנים" וייל "א" (מיט א קמץ) איז O אויף יידיש, און "העבס", מיין איך, זאל זיין "האבן". "פנים" איז אויף העברעיש און זאל האבן העברעישער אויסלייג: "פנים." און פאר וואס "אלעס" או נישט "אלע"? איך ווייס ניט. דערבאר: "אלע איבאנים האבן די זעלבע פנים." אבער איך בין ניט זיכער. מיין יידיש איז ניט אזוי גוט. |
|
||||
|
||||
דיינע יידיש איז ניט אזוי גוט? |
|
||||
|
||||
נישט. א סך טעויות. א שווערע שפראך, זייער שווער. אפשר מיין יידיש זעט אויס גוט אבער עס איז נישט. אבער פאר וואס "דיינע יידיש"? איך טראכט אז "דיינע" איז פאר מערצאל, למשל, "דיינע קינדער". אבער מען קען קיין מאל וויסן מיט יידיש. |
|
||||
|
||||
זהו, כאן איבדתי אותך. היידיש שלמדתי במכולת אצלנו בשכונה בילדותי1 לא מספיקה כדי להבין מה אתה אומר. __ 1צורך קיומי. על האזיאתים שלא שלטו במאמע לושן נגזר להמתין עד שעות סגירת המכולת כדי לקבל איין שווארצע ברויד אונד צען אייעס. |
|
||||
|
||||
מנחש על סמך ידע חלקי בגרמנית: "שפה קשה, מאוד קשה. אולי היידיש שלי נראית /לך/ טובה, אבל היא לא. אבל למה 'היידיש[ים] שלך'? אני חושב [אני חושב שהוא חושב] ש'דיינע' זה לרבים. למשל 'הילדים שלך'. אבל אף פעם אי-אפשר לדעת עם יידיש." |
|
||||
|
||||
אני אפילו לא בטוח למה כל אחד מאיתנו מתכוון כשאנחנו מדברים על הגיית "יי" לעומת "אי". א' עיצורית של ממש, כמו ששומעים אצל ערבים (ולאחרונה שמתי לב בהתפעלות להגייתה המופתית מפי זוהר ארגוב) קשה לי להאמין שמישהו בחלקים אלו של העולם אמר, כמו שהיא די נעלמה מהגייתם של רוב הישראלים. עכשיו השאלה היא עד כמה מדגישים את החצי-עיצור Y, לעומת סתם להגות תנועת I בלי עיצור - בהבחנה הזו באמת מאוד סביר שהקשר המשפט משחק, כפי שאת אומרת. כל זה לא נראה לי שקשור לכתיב: כתיב הוא בכל מקרה משהו של מלומדים; הם יבחרו כתיב אחיד למלה, ומאוד סביר שילכו לפי תעתיק שיטתי מגרמנית. בכל מקרה, ברור שאף אחד לא חושב "תנו לי קודם לחשוב איך הגרמנים היו אומרים את המילה הזו". שפות זה עניין של הרגל, אבל הרגל שמתגלגל מדור לדור ושבו שפה נולדת משפה. הרי אין חולק על כך שהיידיש נולדה מהגרמנית. למה בכלל אומרים "יינגלה"/"אינגלה" ולא "כדרלעומר" או כל צירוף הברות אחר, אם לא בגלל הגרמנית? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |