בתשובה לאור, 11/12/01 1:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אדם רוצה לעוף. וכי איזה אדם רוצה לעוף? אין כאן השוואה לציפור, או השוואה למשהו מגביה עוף. אלא נראה, שהרצון הוא פנימי. האנושיות שבתוך האדם רוצה להגביה. וזאת גם המילה אדם. אדם מצד אחד כמו "אדמה לעליון". לאדם יש בטבעו משיכה מצד הנפש, להיות דומה למקור של הנפש. אבל - יש מעצור. הוא רק רוצה. אינו מוכן להשקיע מאמץ. אין לו תכלית מוגדרת. לכן נשאר יש לאדם אפשרויות להתרומם, אבל תלוי עד כמה אדם מוכן להתאמץ ולממש את היכולת שלו. ומה שכתוב החלק הראשון בצורת מדרגות. שהרי כל מילוי של מטרה מסויימת, באה על ידי שלבי ביניים. אי אפשר לקפוץ מיד למעלה העליונה. לכן כתובות המילים אחת אחרי השניה כמו מדרגות. והמדרגות עשויות מלמטה למעלה. שהרי כל מעלת האדם שמתחיל צעד אחד צעד ודוקא מלמטה למעלה.....לא להיפך. "אין כנפיו מעיפות אותו". הכנפיים אינם כאן ככלי לטיסה, אלא ככלי להתרוממות הנפש. אבל כמו שכבר התבאר למעלה, האדם שאינו חושק במלוא כחותיו להתרומם, אלא "רק" נשאר רוצה. מי שאינו מנצל את הכל כדי להתרומםף לא יעוף. לא יוכל להגיע למטרה. אבל, מחבר המילים לא נשאר בקביעה שאין הכנפיים מעיפות, אלא הוסיף עוד כמה מילים . כמה מילים על השערות. ולמה הוסיף המחבר עוד כמה מילים? נשאלת השאלה, האם הרצון גרם למשהו? האם הרצון להתרומם עשה איזה דבר ללב? זה מה שהמחבר כתב, רק, וממש רק. לא יותר ממה שנכתב. רק זה ממעט. רק השערות קלות. בלב, הרצון לא השאיר בכלל רושם, אלא על משהו חיצוני בלבד. קרוב לשכלו של האדם, אבל לא משהו עמוק, רק מבחוץ. רק שערותיו נעשו קלות. דבר שבהינף יד אפשר לשנות את צורתו. ולכן קלות, שבקלות משנה את צורתו. האם באמת המחבר, שינה את רצונו לחשק רב יותר? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי שמבנה הבית הראשון הוא מבנה של ירידה, אלא מבנה של התקדמות. בכל זאת, עברית קוראים מימן ושמאל. גם לפי שאר מבנה השיר, אפשר להבחין שהבית הראשון הוא מאין פנטזיה. גם צורת הבית, וגם התוכן, אדם רוצה לעוף. בעוד הבית השני מחזיר אותנו לקרקע. צורת הבית בשלוש השורות האחרונות אחידה. שתי מלעם כל שורה, מבנה רגיל. ורק שיערותיו קלות. יכול להיות שהשיערות הם סמל לראש או מח. ולא מבחינת קלות דעת, אלא מבחינת קלות שעוזר לדמיון להתרומם. ז''א המלה, קלות מחזירה את פנטזית התעופה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קלות רק שערותיו מעיפות אותו אין כנפיו לעוף רוצה אדם אני רואה שלא מתקבלים כאן ספייסים בתחילת שורה, אז פשוט תדמיינו את המבנה המדורג של הבית הראשון. הרעיון הבסיסי הוא שעל ידי הקריאה ההפוכה (מלמטה למעלה) אפשר להמחיש בצורה יותר טובה את המדרגות העולות מעלה ואת הנסיון להתרומם על ידם. לא כל כך אהבתי את השיר. יש איזושהי בנליות לקונית (או לקוניות בנלית, מה שתעדיפו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהמשך לדבריך, ניתן גם לראות את השיר אחרת. אם נשים את הדגש על "רוצה", הרי שמשמעות השיר מתהפכת לגמרי. האדם רוצה לעוף. כנפיו אינן מעיפות אותו כי אין לו כנפיים. כל שיש לו הוא שערות קלות. כלומר, שערות קלות עומדות במקביל לכנפיים, אולם אינן יכולות להעיף. לעוף יש כנפיים ולאדם יש "רק" שערות קלות. מכאן שהשיר מתאר למעשה מצב עגום. הציפור עפה בכנפיה וכל שיש לאדם המסכן הוא רק שערות קלות שאין בהן כדי להעיפו. מכאן אולי גם פריסתו הגרפית של הבית הפותח. כלומר תעופת המילים אשר הולכת ומתרסקת. לאחר ההתרסקות בסיום הבית מובא ההסבר לה: כנפיו אינן מעיפות אותו, רק שערותיו קלות, שזה הדבר הכי קרוב אולם, מה לעשות, אין די בשערות כדי לעוף. מכאן ניתן עוד להמשיך ולומר. מה צורך ראה הדובר בשיר לתאר את עניין השיער? הרי הרלוונטיות של עניין זה פחותה מזו של עניין הכנפיים לרצונו של האדם לעוף ולהתרסקותו בבית הראשון. הבאת עניין זה מטרתה כפולה. הראשונה היא מעין השתתפות בצער ואולי הבאת העניין שהביא את האדם לחשוב כי הוא מסוגל לעוף. אולי טעה האדם וחשב כי אם קלות שערותיו הרי יוכל לעוף. אולי זו מעין הערת מספר על התרשמותו מכשלון התעופה של האדם: הכי קרוב שהוא הגיע לתעופה זה בשערותיו הקלות. אך אולי יש פה עוד משהו. אולי הערת המספר הזו אין היא רק בגדר אמירה על המציאות המתוארת, כלומר תיאור של מצב כפי שמתואר עניין הכנפיים, אלא גם בגדר רמז לאותו עניין שהעליתי בהודעתי הקודמת: שערותיו קלות ולא גופו. אין משקל רב על ראשו (אולי בניגוד למשקל הנוצות הרבות על הציפור) ולכן עליו לנצל את ראשו לתעופה ולהמריא לא בגופו אלא בנפשו. כלומר, אולי הסיפא של השיר ניתן על ידי המספר שלנו כמעין רמז לדרך אחרת לעוף, רמז דו משמעי שהרי הוא גם בגדר חיקוי המציאות: שערותיו קלות בדיוק כפי שאין לו כנפיים וכפי שהוא רוצה לעוף. הערת רמז כזו, על תקן נבואה כמעט, עולה יפה עם טיבו של המספר/דובר בשיר. זה מתאר מצב כללי, כלל אנושי, מדבר על אדם בכלל ולא על מישהו ספציפי, הטון הוא פילוסופי, ממשיל משלים. מספר כזה, הצופה ב"אדם" ממרום מושבו הפילוסופי, האוניברסלי, העל זמני, יאה לו לסיים בנימה נבואית כזו, המשתמעת ולא מתפרשת. עלינו הקוראים הרוצים לעוף לנצל את העבדה ש"שערותינו קלות" ולהבין את הרמז. מן האמור לעיל עולה כי הטון של השיר מעורב. מחד הוא עגום מתאר את כישלון האדם. בסופו הוא מאיר את הפתיחה באור אירוני: האדם טועה לחשוב כי אם שערותיו קלות הרי גם יצליח לעוף אבל הוא מתרסק. ולבסוף הוא גם רומז על משהו, על עתיד, על אפשרות כלשהי כן לעוף. פה נכנס הקורא. עליו לעוף כדי להבין כיצד לעוף. מעניין לבחון את הבית הפותח לאור הדברים לעיל מבחינת שאלה מרתקת אשר רק לאחרונה נגלתה בפני והיא לדעתי אחת השאלות הגדולות בעולם הספרות: תפקידו של המחבר המובלע. המחבר המובלע, בקיצור רב, הוא אותה ישות נעלמה אשר נמצאת מעל המספר ושולטת בעולם היצירה. המספר הוא רק כלי להעברת מידע ושם מסתיים תפקידו. במקרה שלנו, המספר מתאר את מצב האדם בעולם: האדם רוצה לעוף. אולם המחבר המובלע מתחכם ופורש את רצון האדם לעוף בצורה גרפית שלמעשה מתארת אותו מתרסק וכך יוצר אירוניה כלפי הנאמר. המחבר המובלע פה שם לצחוק את האדם ולמעשה במידה מסויימת גם את המספר שלו. להרחבות ראה הודעתי בבמה (אני לא בטוח שהכתובת תעבור טוב אז ליתר ביטחון זה נמצא תחת ההודעה "תזוזות בנקודת התצפית - טוב או רע? בבמה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלל ראשון בתודעתי, האדם אינו חושב ברצינות על דברים שהם מעבר לו. האדם לא יחשוב להיות אריה, או להיות פיל. האדם יודע היטב שהוא אדם ואינו יכול להיות עם תוכנות החיה. זה רצון פאטלי, לההעצב מחמת דבר שלא נתון בכלל בידיו של אדם, הלוואי שהאדם יוכל לנצל ולבוא לידי ביטוי בתכונות שיש לו. כלל שני, יש כלים פנימיים לאדם, ויש כלים חיצוניים.הכלים הפנימיים הם משהו ברוח ולא משהו שניתן לכמת או למדוד בצורה פיזית. לכן כאשר מחבר השיר כתב:"אדם רוצה לעוף." לא היתה כאן כוונה כלל שהאדם מצטער על דבר שלא יוכל להתקיים לעולם. והכונה כאן לתכונת האדם בהשוואה לציפור ולא על היכולת להתרומם כמו המטוס. ונראה לי, שהרצון לעוף הוא האנושיות הרוצה להתרומם. וזה יש יכולת בידי האדם, תמיד תמיד...האדם מפסיק לרצות להתרומם רק כאשר הוא מאבד את התקוה. ואחד הדברים שמחבר השיר יודע, שיש מרחק רב, בין הרצון לבין החשק והביצוע. וראה נא, את ההבדל בין הבית הרשון שהוא מדבר על הרצון. יש בו פעולה של האדם. עשיה. ומה בבית השני? אין שום פעולה אין שום עשיה. זה בעצם מוות. לכן הבית הראשון, נמצא בתהליך של עליה או ירידה, שזה האדם . ולעומת זה, הבית השני הוא סטטי, מכיון שאין כאן שום פעולה של אדם. רק תיאור מצב סטטי. ולכן הוא יורד בקו ישר. אתה יודע מתי יוצא מהא.ק.ג. קו ישר?! ולדעתי אין כאן כישלון של האדם הכללי, אלא של מחבר השיר שאינו מצליח להשיג את המטרה של עצמו. כיצד הוא יכול לכתוב על אחרים שאינם מצליחים ? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |