בתשובה לא. דה בוטון, 14/02/08 16:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מתנדב להסביר את המסביר. ובמקרה אני מסכים איתכם שיתרון/חסרון בתהליכים לאורך זמן לא יכולים להיבחן נקודתית. אי אפשר (אין טעם) לשאול במה הועילה לי ארוחת הבוקר של היום, (אישתי מרחיקת לכת ואומרת שכל ארוחה בעצם מזיקה לי). יחד עם זאת אני בטוח שגם אתה תמשיך לאכול - כי אתה לא בוחן את היתרון באופן נקודתי או בדיד. --- נדמה לי שהיה אחד שערבב בדיקה נקודתית לתהליך רציף ומצא שהאצן המהיר אכילס לא יכול להשיג צב, או משהו כזה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אוקי, אני חושב שהבנתי. בוא נמשיך עם האנלוגיה אם לא אוכל בכלל, אני מניח שתופעות הלוואי יגיעו תוך מספר קטן של ימים - אם לא נחסל בכירי מחבלים, האם תהיה לזה השפעה? החמאס התחזק משנת 2004 בגלל החיסולים? למרות החיסולים? ללא קשר לחיסולים? (אני חושב שהתשובה היא בעיני המתבונן) אם הכוונה אינה להחליש את אויבנו, האם לחיסולים יש מטרות נוספות? הרתעה? (אולי), נקמה? (בטוח) אני אישית לא מתנגד למדיניות החיסולים בזמן לוחמה אבל גם לא להפסקתם כחלק מהפסקת אש כוללת (חיוני בעיניי בראייה בטווח הארוך) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להמשיך באנלוגיה אבל אסור לשכוח שזו אנלוגיה. טווח הזמן של הטיפול בגוף שלך קטן הרבה (נראה סופי) לעומת טווח הזמן של מאבקים לאומיים. ככה ש"מספר קטן של ימים" אנחנו ממשילים לעשרות, אולי מאות, שנים. הבעיה היא שיצורים כמונו, שחיים רק עשרות שנים, מתקשים לעשות שיקולי עלות/תועלת בטווחים שהם ארוכים בהרבה מחייהם. כאן מדובר במאבק לאומי (לא פרטי). אתה יכול להגיד שאין בזה טעם בכלל ואז כל השיקולים הם ברמת הפרט - בין ארוחת בוקר אחת לחיים של בנאדם אחד. במיקרה כזה, ייתכן שחיסול של מחבל פה מחבל שם זה ביזבוז זמן. אבל אם אתה מאמין במאבק לאומי (או נשחף לתוכו), צריך לעשות את המאזן לא בכל "מספר קטן של ימים" אלא בכל "מספר קטן של דורות". ולראות אם אתה מנצח (במקרה שלנו זה מתקרב לשלום) או מפסיד. אני חושב שב60 שנה של חיסולים התקדמנו. אבל דבר איתי בעוד 600. כלומר, כמו שאתה לא שואל מה השפעת ארוחה אחת על החיים שלך אלא מה יקרה להם אם תפסיק לגמרי לאכול, כך עליך לשאול, לא מה יקרה אם תוותר על חיסול אחד, אלא מה יקרה (למאבק הלאומי) אם תפסיק לפגוע באוייבך. יש שאומרים שאם נפסיק להכות את אויבינו הם יפסיקו לכות בנו. לצערי אני חושב שהם טועים. אני חושב שכאשר אומה מפסיקה *לגמרי* להכות את אויביה, קורה לה מה שקורה לבנאדם שמפסיק *לגמרי* לאכול. בגלל זה עליה למזער את מספר האויבים שלה בשתי שיטות: (א) לעשות ככל האפשר כדי להשלים איתם. (ב) כשאי אפשר להשלים איתם, עליה להרוג אותם. --- אגב, הפסקת אש זה לא ראייה לטווח רחוק - זה כמו דיאטה. אם לא נזהרים אז משמינים שוב, ואפילו יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''התשובה היא בעיני המתבונן'' - אז אולי הגיע הזמן למנות רמטכ''ל פוסט-מודרניסטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, לפני כמה חודשים היה ראיון במוסף הארץ עם איזה קצין בכיר בדימוס שלפני כמה שנים לימד במכללה לבטחון לאומי, והכניס לצה"ל תורת לחימה פוסט-מודרניסטית (ממש כך!) שיושמה במבצע "חומת מגן" (ממש כך!!), ובראיון שפך קיתונות של גידופים בוטים על רוב הפיקוד הבכיר של צה"ל בתקופת מלחמת לבנון השנייה וסביבותיה. על קריאת הראיון עצמו ויתרתי, אבל הכותרות היו באמת מאוד משעשעות, וגם המכתבים למערכת בשבוע שאחר-כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה ויתרת על קריאת הראיון עם שמעון נווה? "ראשי צה"ל הם אפסים מוחלטים" "איך תורגמו הדברים הלכה למעשה? הנה, בקיצורים קלים, ציטוט מתוך דברים שאמר אביב כוכבי בראיון שהעניק לחוקר האדריכלות איל ויצמן (שמקדיש לנוה פרק בספרו החדש "Hollow Land"): "המרחב שאתה מסתכל עליו, החדר הזה שאתה מסתכל עליו הוא פרשנות שלך. ואתה יכול למתוח את גבולות הפרשנות - לא באופן בלתי מוגבל - כי בסוף זה פיזיקה, יש שם בתים, יש שם סמטאות. השאלה היא איך אתה מפרש את הסמטה. האם הסמטה היא מקום, כמו שכל מתכנן ערים כמו שכל ארכיטקט חושב, שהולכים דרכו. או שהסמטה היא מקום שאסור ללכת דרכו... הפרשנות של האויב היא הפרשנות הקלאסית של המרחב, ואני לא רוצה לציית לפרשנות הזאת, כי אני לא רוצה ליפול לתוך המלכודת שלו. אני רוצה להפתיע אותו. אני צריך להגיח ממקום לא צפוי. לכן בחרנו את השיטה של לעבור דרך קירות, ממש כמו תולעת שמכרסמת ומגיחה מפעם לפעם". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדיבורים על המרחב מזכירים לי (אבל רק קצת!) את http://www.ted.com/index.php/talks/view/id/121 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התפיסות של אביב כוכבי הועמדו בניסיון במלחמת לבנון השניה ובאינטיפדה השניה. במילחמת לבנון השניה על ידי אחד מתלמידיו הבכירים -גל הירש. כל תוספת מיותרת. מה שעולה מהמאמר הוא שהתפיסות שלו מתאימות אולי ליחידות עלית של מחסלים נוסח של ניקיטה, אך לא לצבא של מדינה. המילחמה בשבילו היא עיסוק ככל עיסוק אחר ואפילו אתגר אינטלקטואלי מלהיב. האדם עושה רושם של ד''ר סטריינג'לאב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש נהניתי לקרוא את הקשקשן. תודה על הקישור. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |