בתשובה לש''ק ריש, 08/12/01 15:50
 |
|
 |
||
|
||||
 |
טוב, ניסחתי תשובה מופלאה, ואז החלטתי לעשות מעשה, ולצרף לינק לתגובה שכבר ענתה על אותה שאלה בדיוק. אממה? איך שמצאתי את התגובה המתאימה מהכתבה הנכונה, והעתקתי את הלינק הנכון (את זה אני עוד אגלה בהמשך..) נמחקה לי כל התגובה. אוף. בכל אופן, זה הלינק הראשון אי פעם שאני מצרפת, אז אני מקווה מאד שאני לא עושה שטויות: www.haayal.co.il/replay.php3?.id=14&rep=34353 זהו, אני מקווה שזה פועל...
|
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ועדיף: תגובה 34353 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(תודה לערן על שיפוץ הלינק) כתבת: "אני ישראלית, אני יהודיה, והשילוב של השניים- יוצר את מה שאני היום." אני מסכים לחלוטין. ויש לי עוד כמה מוקדי-זהות, לא רק ישראליות ויהדות. ספציפית, אני חושב שקריאת הטקסטים של יום כיפור מרחיקים אותנו מאוד מחשבון נפש מוסרי, ומעסיקים אותנו במאזן אימה עם סובבינו ועם אלוהים. אבל כללית, יש לי במרשם הפלילי הפרטי שלי יותר ביקורים בבית-כנסת מהממוצע באוכלוסיה המתקראת חילונית; עד שחדלתי מטעמי היגעלות מההפרדה בין נשים וגברים. מכל מקום אני מוצא בטקס עניין פולקלוריסטי כשתכניו נושאים חן בעיני – עניין לא נפוץ, אבל לא נדיר. אני וודאי שלא מחויב לו; והזהות שלי איננה כוללת התמסרות לאימה שהוא מכֻוָּן להטיל. לא הייתי שולל הליכה לתפילת כל נדרי בבית-כנסת רפורמי. אבל העובדה היא שלא הגעתי לתפילה כזו מעולם. אולי כי בשבילי עדיין כשאני מחפש "טקס דתי" (לכל מטרה שהיא), אני לא יכול אלא לחשוב על בית-הכנסת הקטן והמוזנח של סבא שלי (שהיה בילדותי עמוס קשישים, עד ששורותיהם הדלדלו והוא נסגר), ואין לי די צורך כיום להסתגל לחוויה דתית חלופית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ותוספת קטנה: אני מוצא בטקסים הדתיים עניין שאיננו רק פלוקלוריסטי, אלא גם תרבותי וזהותי. נסחפתי בהמעטה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |