בתשובה לא. דה בוטון, 11/01/08 16:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זו תפיסה מעניינת שחשבתי עליה לאחרונה. עכשיו, כשאני קורא את טולסטוי, כל פעם שאני מזהה "טעות" אני מנסה לתקן את עצמי ולנסות להבין מה ההיגיון מאחורי זה; לעומת זאת, בדברים מודרניים נוטים להצביע על "טעויות" . זה אומר שאנחנו בעצם קוראים יצירות ספרותיות כמו כתבים דתיים: יש איזשהו "מסר" סמוי ואם אתה לא מוצא אותו "האשמה" נעוצה בך. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא הייתי עושה הכללה גורפת, אבל בתחומים שהידע וההבנה שלי בהם אינה גבוהה, כמו שירה ומוזיקה קלאסית, אני מניח שהמחבר 'זכאי עד שיוכח אחרת'. כמובן שאם חכמים ומבינים ממני יחשבו כמוני, אשנה את דעתי. לעומת זאת, אם תראה לי תכנית עסקית לא תהיה לי בעיה להגיד שהיא זבל טהור כבר אחרי קריאה אחת |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שלא פשוט להחליף פה שם | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, לא לזאת הכוונה. לא "הדמות הזאת והזאת לא היתה ריאליסטית בעיניי". וגם לא לטעויות עובדתיות שיכולות להופיע בספר (למרות שבמקרה של מלחמה ושלום האמור, נניח, אפשר לומר שהוא טועה בכוונה כדי להדגיש את חוסר האפשרות להבין את ההיסטוריה, או משהו בסגנון. אני אתן דוגמא אידיוטית כי הראש שלי כבוי כרגע: נניח בשיר היפה של רחל: צריחות שצרחתי נואשת כואבת בשעות מצוקה ואובדן היו למחרוזת מילים מלבבת לספר שירי הלבן נניח שהיה כתוב שם "שחור". אז אף אחד לא היה אומר שזאת בחירה אמנותית שגוייה מצד המשוררת, אלא מסבירים בידענות שבעצם הטוהר של ספר השירה הושחת ע"י הקוראים, או שהיכולת של המשורר לחרוז חרוזים נפגעה בגלל הרגשות האמורים, או משהו כזה. דוגמא גרועה אבל הכוונה ברורה: לפעמים ביקורת ספרותית ממש דומה ל"התפלפלות" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מדובר בשיר שאנו מעריכים באופן כללי, של משורר שאנו מעריכים באופן כללי, זו הנחת עבודה סבירה (ולא מודעת, לרוב) שהמשורר לא בחר במילים כלאחר יד, אלא שקל בכובד ראש כל מילה וכנראה היה בטוח למדי בעצמו שזו המילה הכי טובה לשים שם, מבחינת האפקט הרצוי לו (וכך בסוגי אמנות אחרים - מן הסתם בפרוזה הדגש יהיה על מוטיב עלילתי, תיאור טבע כלשהו, וכו'). אני מניח שיכול להיות מישהו שיש לו כשרון מתאים, והוא יפתח תחביב מעניין, לנבור בשיריהם של משוררים קאנוניים (או, כאתגר גדול יותר, לנבור בשירים קאנוניים כשלעצמם) ולמצוא שם מקומות שאפשר לשפר. עבור רובנו, שעיסוק כזה יראה לנו לא ראוי ולא ביכולתנו, לא נותר אלא ''להצדיק את הדין''. אני חושב שאם תיתקל בשיר אלמוני, שאין לך דעה קדומה חיובית עליו, ואפילו אם הוא מזמנם של הקלאסיקונים, אז כן תקרא אותו באופן ביקורתי כמו שאתה קורא משוררים באייל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שאני מאוד מתקשה לנסח את עצמי. חשוב להבדיל בין טעויות ''טכניות'' כמו בזבוז מילים בשירה או דיווחים במקום סיפור בפרוזה, ואפילו בין טעויות שנוגעות לתפיסה האמנותית (נניח, ביקורת על הרעיונות המובעים ביצירה) או ביקורת ספרותית סתם לבין זה. ההבדלה הזאת בין שירים לא קאנוננים לבין שירים ''צעירים'' זו סתם תופעה פסיכולוגית ואני מדבר על נטייה של ביקורת ספרותית באופן כללי. המבקר לעולם לא מרשה לעצמו לשחק את תפקיד העורך, ודווקא ההקבלה כאן בין טקסט ספרותי לדתי היא העיקר. פרשניים מסורתיים מצאו סתירה והתפלפלו, אבל חוקרים מודרניים אומרים בפה מלא שפשוט יש טעות. לעומת זאת מבקרי ספרות עדיין מתייחסים לטקסט כ''קדוש''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, שבטוח, שיש גם מקרי ביניים עמומים למדי. יום אחד, במסגרת ראיון עם צייר ותיק ביותר, התבוננתי על ערימת ציורים/רישומים פרי עבודתו, כשאני מעבירה אותם אליו בהמשך. באחד הציורים הופיעה ברקע רצפת משבצות בשחור ולבן, אבל להפתעתי היה שם חלק שבו כל המשבצות היו לבנות. תהיתי אם לנסות למצוא בעצמי את כוונת היוצר או לשאול אותו על כך, אבל לפני שהצלחתי להחליט הוא הסתכל על הציור שהיה עוד בידיי שאמר, "באמת, תראי, יש כאן משבצות ששכחתי למלא..." - ומיד לקח עיפרון והשלים את החסר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |