 |
|
 |
||
|
||||
 |
נתבונן במערכת החינוך מנקודת מבט טכנולוגית. מערכת החינוך היא שירות. אם מערכת החינוך היתה שירות באינטרנט, הייתי אומר שהתלמידים הם הclients והמורים הם הservers. בית הספר הוא סוג של חוות שרתים, וכל מה שקורה במערכת החינוך זה משחק מרובה משתתפים (MMO). אומרים שמערכת החינוך לא מתפקדת טוב. זה ברור אם מבינים כמה הארכיטקטורה שלה דפוקה. הבעיה החמורה ביותר במשחק שלנו היא שכל העומס נופל על השרתים. הנחת היסוד המקובלת היא שכדי ללמוד התלמיד צריך מורה, ורצוי מורה פרטי ככל האפשר. כלומר השאיפה היא שמספר המורים יהיה גדול ככל האפשר ביחס למספר התלמידים, והתלמידים ישהו בבית הספר זמן ארוך ככל האפשר. אם נתרגם את המצב הקטסטרופלי הזה לעברית פשוטה - למשחק המחשב שלנו יש בעית scalability מובנית. כל מי שמתכנן MMO מנסה להקטין את מספר השרתים ככל האפשר מפני ששרתים עולים כסף. לכן ברור שהמנוע הפיסיקלי של המשחק ירוץ במקביל על כל הclients, וכך גם כל זוללי המשאבים האחרים. בצורה כזאת כאשר נוספים שחקנים נוספים, כל אחד מהם מביא איתו את המחשב שלו, שעוזר לשאת בנטל. בהתאמה למה שהיינו עושים בארכיטקטורה של משחק המחשב, הכיוון הנכון למערכת החינוך הוא להעביר את מרכז הכובד של הלמידה מבית הספר לבית, ולמנף את המורים ככל האפשר ע"י שימוש בתלמידים ובהוריהם כ"עוזרי הוראה". המשאבים צריכים להיות מושקעים בפיתוח רשתות חברתיות ללמידה, תשתית מיחשוב ללמידה מהבית ואוטומציה של ההוראה, ולא להגדלת שכר המורים, בוודאי כל עוד מספרם גדול כל כך. חלק מהדנים בבעיות מערכת החינוך שכחו שמערכת החינוך קמה לטובת התלמידים ולא למען המורים. ההוראה הפרונטלית היא טכנולוגיה ולא דת. כדאי לבחון ברצינות חלופות יעילות יותר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ניתול מבריק אם אתה מניח שאינו עוסק באנשים. בית הספר הוא לא רק מכשיר להעברת נתונים ואכסונם, אם נידרש לטרמינולוגיה של עולם המחשבים. יש את המגע האנושי שבין התלמידים ויש את המפגש הפרונטלי שבין התלמידים למורה. אם המורה הוא כריזמטי ומעניין, המגע הפרונטלי בינו ובין התלמידים הוא ללא תחליף. הבעיה של מערכת החינוך איננה בעודף מורים אלא באיכות מורים. מדי פעם מנסה משרד החינוך "להעלות" את רמת המורים על ידי הקפדה גדולה יותר שיהיה להם תואר ראשון/שני/ד"ר ותעודת הוראה. הקשר בין יכולת התקשורת/ כריזמה של המורה עם תלמידיו והתארים הניזכרים הוא מיקרי לחלוטין. כל אחד מהנוכחים כאן באייל ראה את זה גם באוניברסיטה אצל אי אלו דוקטורים ופרופסורים מלומדים שהם מורים מחרידים. היות שמערכת החיים שלנו בנויה על כסף, הסיכוי היחיד להבריא את מערכת החינוך במשך 10-15 שנה, היא להחליף את רוב המורים. את הדבר הזה ניתן לעשות באמצעים הבאים: א. מבחנה קבלה לבית הספר שבודקים את התאמתו של המורה מבחינת הכריזמה ויכות התיקשור עם התלמידים. ב. העלאת גובה שכר המורה ביחס לחברה הישראלית למצב בו נמצא המורה במדינות אירופה. ג. דמוקרטיזציה של בית הספר. לימוד הדמוקרטיה באמצעות התנסות בה ולא הכנת התלמיד לתפקידו כעובד/חייל ממושמע. תכני הלימוד ישונו בהתאם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת קצת תמימות והתעלמות מהמציאות ומהדינמיקה שלה, לחשוב שהבעיה של מערכת החינוך איננה בעודף המורים אלא באיכותם. ה*משכורת* של המורים *כן* קשורה בעודף. כל זמן שיש כל כך הרבה מורים, השכר לא יגיע לרמה סבירה. מורים רבים נשארים במערכת במין "משרות-אויר", מין ישראבלוף, כלומר - הם שם לא משום שהם באמת דרושים אלא משום שהמשבר במשק יהיה עוד יותר קשה אפילו מן המשבר הנוכחי אם יפוטרו. רבים כבר פוטרו אך עוד עבודה רבה נחוצה בתחום זה, וכל עוד הם שם נמשכת בעיה נוספת, כמובן: הם מורידים את האיכות, מה שבתורו שוב מחמיר את בעיית השכר. מעגל קסמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את המאמר של שלו. הוא מציע לבצע רפורמה מבנית במערכת החינוך. מה פירוש :"רפורמה מיבנית"? הקטנת מיספר המורים במערכת -פיטורי 20.000 מורים כשלב ראשון ואז מניחים שהמערכת תתייעל בעזרת המחסור הזמני. זו תפיסת שוק קלאסית המניחה שאם ייבצר מחסור, יעלה הביקוש והמחירים-שכר- יעלה. חשבתי שיצאנו כבר מהמקומות הללו. שמעתי בזמנו את הרעיונות הללו מחיים פלץ ממשרד האוצר לגבי משרד הבריאות- שוק משוכלל של ביקוש והיצע. זה איננו עובד! בית ספר או בריאות אינם מוצר פשוט בשוק כי זה אנשים. שוק עובד אולי עם מוצרים אך לא עם אנשים. השיטה צריכה להיות אחרת והסברתי אותה. צריך להתחיל בזחילה כלפי מעלה של דרישות כישורים ממורה עם עליה בשכר. במילה "כישורים" אינני מתכוון לתוספת תארים. יחד עם זה לעודד פרישה של מורים לפנסיה מוקדמת, בעיקר המורים הבינוניים ומטה. בקשר למורים הצעירים, להפעיל עליהם לחץ פנים בית-סיפרי להחליף מקצוע. בהצעתו של שלו אין כל התייחסות לאיכותו של המורה. מובלעת בתפיסתו ההנחה שהשוק כבר ידאג לעליה באיכות. האנשים שמתאימים להיות מורים מעולים- בעלי כריזמה עם יכולת ליתקשר עם אנשים, מתאימים לעוד הרבה תחומים, הם יגיעו להוראה כשרמות השכר יוכפלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בקשר למורים הצעירים, להפעיל עליהם לחץ פנים בית-סיפרי להחליף מקצוע". למה זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה למורים צעירים שאינם טובים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"..כל אחד מהנוכחים כאן באייל ראה את זה גם באוניברסיטה.." נתוני הקבלה לאייל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהי התכוונה לרמוז לך שלא כל האיילים למדו/לומדים באוניברסיטה. במקום "תנאי קבלה" נפלט לה "נתוני קבלה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואפילו אלו שלמדו באוניברסיטה עדיין לא למדו לנסח עצמם כראוי. יש לי תחושה שחלק לא מבוטל מהדוברים כאן הם מרצים באוניברסיטה, בהווה או בעבר. נהנים מהשביתה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אלו שלא למדו להתנסח "כראוי" (?) - *תוכן* דבריהם הוא לעיתים קרובות מעניין ויש מה ללמוד מהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכוונה הייתה כראוי לאתר זה (בטון מעט עוקצני) ומה שאמרת נכון, מפתיע אותי כמה מהות של אדם עולה על פני השטח רק ממילים שהוא כותב, אפילו לא בכתב ידו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא הוא לא פה היום. מצד שני השביתה לא מורידה במאומה מהעומס על המרצים (ארבע השעות בשבוע שנחסכו מנוצלות בד''כ לעוד עבודת מחקר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עובד כחוקר ("סגל בכיר") באחת האוניברסיטאות בארץ. מאז שלמדתי מהעיתון שאני עובד שש שעות בשבוע, שעשעתי את עצמי במעקב אחרי שעות העבודה הריאליות שלי. בשבוע ממוצע מאז תחילת השביתה (היו שלושה כאלה, והרביעי עומד להסתיים), לימדתי ארבע שעות (במקום שמונה שהייתי מלמד אלמלא השביתה); בשתיים מהן לימדתי כרגיל (אם אתם לא תספרו, גם אני לא אספר), ובשתיים התנדבתי לשעשע תלמידים בתוכנית מיוחדת. השעתיים הראשונות לא הצריכו הכנה (השקעתי בקורס הזה כמה עשרות שעות לפני שנתיים). האחרונות דרשו שעתיים של קריאה (אם לא מביאים בחשבון את זמן ההתלבטות איזה נושא משעשע יותר (היו ארבע אפשרויות)). עוד שעה נוצלה להנחיית המתרגלים שעובדים איתי על הקורסים שאני לא מלמד (הם לא שובתים). השתתפתי בששה סמינרי-מחקר (כ-9 שעות, ביחד); שניים מהם אני מארגן; אחד סודי. אחד דורש הכנה (כשלוש שעות בשבוע), ובשאר אני בעיקר לומד. יש לי כמה סטודנטים לתארים מתקדמים, שאיתם אני נפגש בקביעות (כזו או אחרת); בערך שלוש שעות, ביחד. עוד שעתיים (בערך) ביליתי סביב המבחנות, לבד, בנסיון להתגבר על מעקש שהטריד אחד מהם (ואת המנחה שלו). עם סטודנטים שגילו (למרות השביתה) שהם מעדיפים ללמוד קורס A במקום קורס B, אחרת הם לא יוכלו ללמוד קורס C, ובכלל, הם (חושבים שהם) למדו חצי מהחומר בשנה שעברה בקורס D - איתם ביליתי כשעתיים בשבוע. כיבוי שריפות: עוד שעה (הגעה למסקנה שכל השריפות פורצות בחדר המזכירות: דקה ורבע). שיחות עם סטודנטים לתארים מתקדמים שתעו אל החדר שלי, עמיתים, אורחים או מבקרים - כארבע שעות. משתי שיחות כאלה אולי ייצא משהו. עבודה על הצעות מחקר ובקשות למענקים - שעתיים (בממוצע), לרבות ביורוקרטיה. קריאת עבודת תזה, כתיבת דו"ח והשתתפות בועדת בוחנים: עוד שעתיים (בממוצע). שיפוט עבודות מחו"ל - כארבע שעות. כמעט שום דבר ממה שעשיתי בשלושים ושמונה השעות האלה אינו מעניין את הועדה שתדון (אולי) יום אחד בקידום שלי. אז בנוסף להן, הייתי צריך גם לעבוד. בערך שלוש שעות ביום; שש ביום טוב. עכשיו בדיקה: אני מחסר את זמן ההגעה שלי אל המשרד מזמן היציאה ממנו, מכפיל בחמש, מחסר את המספרים הנכונים, ומוסיף משהו לכבוד סוף השבוע. הסך-הכל מסתדר להפליא. הזמן שאני עובד בבית לא נחשב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור חוקר בכיר, חלק גדול מהקידום שלך תלוי בהצלחת הניסויים שאתה ותלמידך מתכננים (ובד"כ הם מבצעים). לכן נדמה לי שאתה ממעיט בערכה של עבודתך לקידומך (במיוחד בקשות למענקים, שיפוט [שבתורו עוזר לך להכניס מאמרים שלך], הצעות מחקר ושיחות עם תלמידים). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |