בתשובה לירדן ניר, 07/11/01 21:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ואני תוהה האם גילי בר-הלל התלבטה לפני שבחרה "ינשוף" עבור ה-owl של הארי פוטר, או שזו ברירת המחדל שנבחרה כלאחר יד. בסרט יש לו דווקא לילית. בר-הלל כמובן לא יכלה לדעת מראש מה יהיה בסרט, אבל נראה לי שבלי קשר היה טעם לבחור "לילית", בגין ההקשרים שיש למלה במקורות היהודיים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מה יודע הארי פוטר על המקורות היהודיים??? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא יודע כלום. מצד שני, הוא לא יודע על ''ינשוף'' יותר ממה שהוא יודע על ''לילית''. לקורא העברי זה עשוי להעשיר טיפה את החוויה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עשוי להעשיר את החוויה, אבל גם די לבלבל. לו תרגמתי את הארי היקר בעצמי, גם אני הייתי בוחרת ''ינשוף''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הייתי מעדיפה תנשמת | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. למה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושבת שלילית זה ערטילאי מדי. רוצה לומר - סיכוי סביר שהייתי קוראת את התרגום ולא מצליחה לראות בעיני רוחי את הציפור המדוברת. מבחינת ההקשר היהודי, אני לא רואה את הקשר בין לילית "שלנו" לציפור-דוורית של הארי. ינשוף ותנשמת מוכרים מספיק לקורא המקומי. אז למה ינשוף ולא תנשמת? קודם כל, ינשוף הוא זכר ותנשמת נקבה והציפור של הארי היא נקבה. מעבר לכך, ינשוף מתקשר אצלי עם חוכמה והשכלה1 לעומת תנשמת שהאסוציאציות שלי ממנה הן בעיקר של שקט ומסתורין. 1כנראה תוצאה של קריאה חוזרת ונשנית של פו הדוב והינשוף ההוא מרכבת ההפתעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זה נשמע משכנע.:) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הינשוף מציפיטפוט הופיע גם ברכבת ההפתעות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, הוא לא היה מרכבת ההפתעות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב זכרוני לא אופ-טופיק - ברכבת אהבתי את נחשון, הדוד טוביה וכמובן בזיק ויויו לא סבלתי את שתי הדמויות האלו עם הגב הכחול והאדום, משהו שם עצבן אותי במיוחד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא זוכר אם אהבתי אותן או לא, אבל אני בהחלט זוכר שהן היו עם גב אפור בהיר ואפור כהה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההורים שלך חיכו הרבה עם הטלוויזיה הצבעונית, אה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקיבוץ (סוג של הורים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאפי שאפו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במבט לאחור הם פחות נוראים ממה שזכרתי - מה שמשאיר את דוט מערוץ המזרח התיכון כדמות המצוירת המעצבנת בהיסטוריה. זאת הדמות היחידה שזיפזפתי בילדותי, כשחיכיתי לסופר-בוק או הבית המעופף ויותר מאוחר לפרגיל-רוק או לספיירל-זון. אח, הנוסטלגיה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Jot, the friendly dot. מאוד נוצרי: http://www.youtube.com/watch?v=qMurvA2aiIc | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשאר מעצבן | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני איתך, רק שאף פעם לא חיכיתי לסדרות הנוצריות המעצבנות, רק לסדרות של ג'ים הנסון ולספיידרמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה בהן משהו חביב, משיר הפתיחה הקליט, דרך הדמויות החביבות ועד לסיפורים שאת חלקם הכרתי משיעורי תנ''כ ואת חלקם לא. להגנתי גם הייתי צעיר מאוד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, במחשבה שנייה אולי תנשמת עדיף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב זכרוני היא דווקא בחרה תנשמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שאתה צודק, ונפלתי קורבן לאי-הבנה. שאפו לגילי בר-הילל על הבחירה הנבונה! | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |