|
שוב שמים מילים בפי. מתי כתבתי "יתפרץ"? כל הולך רגל שנמצא על מעבר חצייה בזמן שהאור אדום בהכרח התפרץ לכביש? הרי כל הדיון הזה אנשים לא מפסיקים לכתוב שהם מסתכלים על מצב הכביש לפני שהם חוצים. כל הולך רגל שנפגע על מעבר חצייה עשה זאת כיוון שהוא התפרץ לכביש?
"מעבר החצייה אינו מבטיח חצייה בטוחה: 30% מהולכי הרגל שנהרגו בעת חציית כביש, נהרגו במעבר חצייה. מבין הולכי הרגל שנפגעו, 58% נפגעו במעבר חצייה, מבין הילדים (עד גיל 14) 45% נפגעו במעבר חצייה, ומבין הקשישים (בני 65+) - 59%. כך עולה מנתונים שמפרסמת היום הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה." http://news.msn.co.il/news/Internal/Internal/200504/... ילדים עוד אפשר להאשים בהתפרצות לכביש (על אף שזה לא בהכרח נכון) אבל קשישים? לא חושבת שראיתי מימיי מחזה של קשיש "מתפרץ" לכביש.
אין ספק שגם על הולכי הרגל חלה חובת הזהירות, אבל: א. עובדה שאנחנו בכל זאת חוצים באדום (ראה סקר ותגובות) ב. בסופו של דבר, אם לא היה שוטר בסביבה, קשה עד בלתי אפשרי להוכיח או למדוד את "מידת הזהירות" שננקטה ע"י הולך הרגל.
כפי שאמרתי, החוק מחמיר יותר עם הנהגים מסיבות ברורות למדי (לי, לפחות). ככה זה וכו' (ראה תגובה קודמת). לגבי הוכחת צבע הרמזור, הנה פסק דין שבו שוטרת לא הצליחה להוכיח שהולך רגל החל לחצות באור אדום: http://www.horesh.biz/חציית%20הולך%20רגל%20כשאור%20ה...
ובאשר לחובת הזהירות של הנהגים, אין לי ספר תיאוריה לידי, אבל זכור לי שחובה להאט בקרבת מעבר חצייה (פעמים רבות יש גם תמרורי אזהרה בנושא) וחובה לאפשר להולכי רגל זכות קדימה במעבר חצייה וכשיש להם רמזור ירוק בו"ז יחד עם המכוניות. מובן שאין כאן הצדקה להולכי רגל לחצות באור אדום; אבל מנסיוני הרב כהולכת רגל, אני יכולה להעיד אישית שגם כשאני 100% בסדר, עדיין זכות קדימה שלי זה משהו שאני חייבת לקחת, כי אף אחד לא נותן, במדינה הזו. אם לא ירדתי למעבר החצייה והתחלתי לחצות, אני יכולה גם להתייבש על המדרכה לנצח בלי שאף אחד יטרח לעצור לי. מישהו כאן מופתע?
זאת ועוד: כמות הפעמים שבהן הייתי *על* מעבר חצייה, בזמן חצייה, ומכוניות עברו עליו (לפני, לא אחרי, כלומר, בנתיב השני בכביש שאותו אני עומדת לחצות) היא פשוט בלתי נסבלת. מדובר על מעברי חצייה עירוניים במקומות שבהם מהירות הנסיעה החוקית לא עולה על 50 קמ"ש (והמהירות האפשרית בפועל לפעמים פחות), במקומות בלי שום בעיה בשדה הראייה, במהלך היום, לא קשה להבחין בי (אני לא בן אדם קטן)... לנהגים שעשו זאת לא היתה שום סיבה לא לעצור, פרט לכך שהם פשוט לא רצו/טרחו לעשות זאת. אני גם לא מדברת על המקרה (החמור לכשלעצמו) שבו נהג עוצר במעבר חצייה, ואז הנהג שאחריו עוקף אותו. אני מדברת על מקרים שבהם התחלתי לחצות כשלא היה רכב קרוב, התקרב רכב שהיתה לו אפשרות לעצור, והוא פשוט חצה את מעבר החצייה לפני שאני אספיק להגיע להמשך שלו, לפעמים במהירות לא נמוכה במיוחד (וגם לא מדובר בכביש רחב במיוחד. לפעמים אפילו חד נתיבי). התחושה שלי היתה שאני מפריעה לו לשעוט בדרכו ומי אני שהעזתי בכלל לחצות את הכביש שלו. אני צריכה להגיד תודה שהוא לא דרס לי את כפות הרגליים.
במילים אחרות, גם בציפיות האפשריות נהגים רבים לא טורחים לעמוד, ומערכת האכיפה יודעת את זה. זה לא נותן להם שום תירוץ לאי עמידה בציפיות הקשות יותר. יכול להיות שמישהו אחר בכביש היה לא בסדר, אבל אם אתה היית בסדר יש לך סיכוי מסויים להצליח למנוע תאונה. בפועל זה לא המצב. נהגים לא שומרים מרחק, עוקפים באופן מסוכן, לא נותנים זכות קדימה, לא מאטים כשהם רואים הולך רגל. גם אם הולך הרגל עשה שיקול מוטעה ואולי אפילו עבר על החוק, נהיגה זהירה יכולה (וצריכה!) למנוע תאונה ברוב המקרים (ונלך על העיר, לצורך העניין).
בשורה התחתונה: כל הדיון הזה התפתח מגולש שטען שאם הוא עובר על החוק כשהוא חוצה את הכביש, ואם יקרה לו משהו זו בעיה שלו. אני מנסה להוכיח שזו רחוקה להיות רק הבעיה הפרטית שלו, כיוון שבפועל לא ניתן להוכיח שזו בהכרח אשמתו, ומערכת המשפט נוטה לשפוט לחומרת הנהגים. אז גם אם אתה היית לא בסדר, ומכונית פגעה בך, סיכוי לא רע שהנהג יכול היה להיות זהיר יותר ולא נקט שום אמצעי זהירות (כדי לעזור לו להימנע מתאונה) ובכל מקרה, סיכוי לא רע שהוא יצא אשם במשפט, ולא אתה.
|
|