|
||||
|
||||
מעיון בקישור, נראה שפצצות גרעיניות שנופלות ללא כוונה [בטעות, או כתוצאת תקלה] דווקא מתנהגות כמו פצצות "רגילות". מסופר על מקרים לא מעטים של תקלות ואף לא מקרה אחד של פיצוץ גרעיני [ואני לא מתייחס לאפשרות של זיהום רדיואקטיבי, אלא רק לפעולת הפיצוץ הגרעיני]. נדמה לי שזה לא מקרה...לא מזמן ניסו הצפון קוריאנים להפעיל בניסוי פצצה גרעינית ויצא להם בקושי פיצוץ "רגיל". העסק כנראה לא ממש פשוט. |
|
||||
|
||||
"לא פשוט" זה לשון המעטה. פיצוץ גרעיני הוא עניין מסובך מאוד ודי קשה לגרום לפצצה גרעינית לפעול שלא באמצעות מנגנון ההפעלה שלה. למעשה, דרך יעילה לנטרל אחת (אם אתה ג'יימס בונד ויש לך 30 שניות לנושא) זה להצמיד לה מטען נפץ קטן ולפוצץ אותו. כמעט בטוח שתצליח לגרום לנזק בלתי הפיך למנגנון ההפעלה שלה. |
|
||||
|
||||
מצד שני, בצורה הזאת, כנראה שתזכה לנשום קצת מהחומר הרדיואקטיבי שיתפזר באוויר, אז אם יש לך דרך אחרת, היא כנראה תהיה עדיפה. |
|
||||
|
||||
אולי אני טועה, אבל אני לא חושב שדלק גרעיני לפצצות הוא חומר מספיק רדיואקטיבי כדי להיות מסוכן כלשעצמו. |
|
||||
|
||||
אם מדובר על פלוטוניום, אתה באמת לא רוצה לנשום אותו. |
|
||||
|
||||
אה. אז קודם-כל לבדוק בתווית הקטנה אם זה פלוטוניום או אורניום. אם זה אורניום אפשר לפוצץ, ואם זה פלוטוניום -- לנטרל בעדינות, או פשוט לזרוק לשמש. |
|
||||
|
||||
למה לך לזרוק לשמש, אם אפשר לזרוק לחור שחור. |
|
||||
|
||||
את הפלוטוניום שלי אני תמיד זורק לשמש. זה פח המיחזור האזורי שלנו. Reduce, Reuse, Recycle - זוהי הסיסא שלי. |
|
||||
|
||||
התכוונתי לאיית את זה ''סיסמא'', אבל כן. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
"לא האיות הנכון בעברית" זאת הצהרה מרחיקת לכת. העובדה שהאקדמיה ללשון העברית מעדיפה לסיים בה"א את המילים העבריות שמקורן ארמי (דוגמא, גירסא וכד') לא יכולה להפוך בהנף קולמוס 2000 שנות כתיבה לכתיבה שגויה. |
|
||||
|
||||
מה שהיה היה, ואף אחד לא מתייחס אליו כשגוי. יש במקרא גם כל מיני צורות יחודיות, וההתייחסות למקורות היא לעולם לא כאל משהו "שגוי", אבל זו לא כתיבה נורמטיבית, ודאי שלא בימינו. בכל מקרה, 2000 שנות כתיבה לא יצרו את הכתיב המלא. החוקים לכתיב מלא הם של האקדמיה, והם קובעים שלא תבוא יו"ד אחרי חיריק אם הוא לפני שווא נח. |
|
||||
|
||||
תודה, לא הכרתי את הכלל שאת מדברת עליו. את בטוחה שמדובר ב*כל* מקרה בו החיריק הוא לְפָני שווא נח, ולא רק במקרים בהם הצרוף חיריק שווא נח בא בְּמָקום הצרוף שווא נע תנועה גדולה? |
|
||||
|
||||
אתה צודק, יש חריגים, אבל הם לא קשורים למקרה שציינת. מתוך אתר האקדמיה: "אבל יו"ד לא תיכתב לפני אות המנוקדת בשווא נח, כגון שמלה, מכתב, דמיון (=דִּמְיוֹן), חוץ ממילים שבצורת היסוד שלהן נכתבת יו"ד (בכתיב חסר הניקוד), למשל: זיכרונות (צורת היסוד: זיכרון), ניסיוני (הניסיון שלי או שם התואר; צורת היסוד - ניסיון)." |
|
||||
|
||||
בענייני איות אני לא תמיד מתלהב מהכרעות האקדמיה ולפעמים אני מעדיף את נוחות הקריאה על פניהן. במקרה הזה הפריע לי גם שבלי י' המלה נראית די דומה לקללה נפוצה. לגבי ה-א' בסוף, לגבי המלה הזו (להבדיל, נניח, מ-"כורסה") זה כתיב מקובל גם היום כמעט כמו הכתיב ב-ה' (חיפוש בגוגל: "סיסמה" - 5,350,000 תוצאות, "סיסמא" - 4,710,000 תוצאות, "ססמה" - 148,000 תוצאות, "ססמא" - 70,500). |
|
||||
|
||||
הסטטיסטיקה של גוגל היא בעיני לא תירוץ לכתוב באופן שאני יודעת שהוא לא נכון (לא נכון עבורי, מאחר שקיבלתי על עצמי את תקני האקדמיה). אני משוכנעת שחיפוש הביטוי המשוקץ ''במידה ו'' תניב כמות אסטרונומית של תוצאות, ועדיין יצטרכו לכוון אלי אקדח לפני שאוציא אותו מפה או מהמקלדת (בשימוש כמילת תנאי במשפט, לא בהתייחסות אליו כמו במקרה הזה). |
|
||||
|
||||
"משוקץ"? איך מגיעים למצב שבו שגיאה לשונית הופכת ל"משוקצת"? |
|
||||
|
||||
איש איש ורגשותיו הוא. |
|
||||
|
||||
משקצים אותה. |
|
||||
|
||||
להזכירכם, אם היחיד = ססמא אזי הרבים = ססמאות. אם היחיד = ססמה, הרבים = ססמות...איך זה מצלצל? אגב, הסרתי את ה"יוד"-ים כדי לא להסתבך בשיקוצים, למרות שזה נראה לי כתיב חסר [מדי] |
|
||||
|
||||
זה לא נכון. החלטת האקדמיה: "שמות שהתגלגלו לעברית מן הארמית והמשמשים בצורת נקבה, כגון דוגמה, נכתבים בה"א בסופם. דוגמות נוספות: סדנה, טבלה, פסקה, עסקה, קופסה, גרסה. הוא הדין בשמות כגון שאלתה, משכנתה, אסמכתה, אתנחתה, בדותה. יוצא מן הכלל כתיב המילה סבתא." אין בדף הנ"ל התייחסות לצורת הריבוי, אבל זכור לי שקראתי במקום אחר ששתי צורות הריבוי נותרו נכונות באותה המידה (וגם עצם העובדה שאין לכך התייחסות בסעיף מעידה על כך שאין שינוי). |
|
||||
|
||||
אז לכתוב ''ססמא'' זו לא טעות, אלא סתם אי-ציות לכללי ההאחדה של האקדמיה (שכנראה מנסה להתרחק מן הארמית). אני מעדיפה גם כן ''ססמא'' ו''ססמאות'', ובטח ''אסמכתא''. |
|
||||
|
||||
אין יותר מדי מה "להתרחק", כל שפה עומדת בפני עצמה. כללי האקדמיה (לפחות במקרה הזה) נראים לי הגיוניים: העברית משתמשת בסיומת ה"א לנקבה, הארמית באל"ף, ולרוב במעבר בין שפות מקובל לעשות התאמה של צורת הכתיבה. אני אימצתי את כללי האקדמיה בנושא, ואם מבקשים ממני לעשות עריכה לשונית אני משנה בהתאם, אבל כמו תמיד, אין לי אפשרות (וגם לא רצון) לכפות את זה על אחרים. שכל אחד יעשה מה שהוא מבין, ועדיף שזו תהיה החלטה מתוך בחירה, ולא מתוך חוסר ידע. |
|
||||
|
||||
לגמרי מתוך בחירה. |
|
||||
|
||||
בטח חיפשת את זה http://www.safa-ivrit.org/dikduk/aend.php ובלי קשר, משכנתה? ואחרי זה הם רוצים שיתיחסו אליהם ברצינות? |
|
||||
|
||||
אני מכירה את האתר כבר שנים, דווקא את העמוד הזה לא קראתי (מה שקראתי לגבי צורת הריבוי היה בספר, לא באינטרנט), אבל זה בהחלט מראה מקום מצויין ויופי של אתר באופן כללי, מומלץ בחום. |
|
||||
|
||||
אם אתה בטווח שתנשום מהחומר, כנראה שתפגע גם מחומר הנפץ. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |