|
||||
|
||||
אוה לא. במשפטים לא מעטים מתחשבים בהתנצלות והבעת חרטה, ובאחרים לוקחים בחשבון את עובדת היעדרה. ודאי כשמדובר בעברות מין. ודאי וודאי כשאי-הרשעה פירושו מעין האשמה לגבי המתלוננת. וכאן אמנם יש "הרשעה", אבל לא בכל סעיפי האישום הרלוונטיים, אפילו לא ברובם. ולא נראה לי שדווקא ארגוני הנשים צריכים לשאת בנטל. ו"לולא *המתלוננות* כל זה לא היה קורה"? האם זו השפעת החום עלייך? לולא מעשיו של הנשיא כל זה לא היה קורה. ה"מתלוננות" לא היו מתלוננות. הוא היה ממשיך בתפקידו כי היה (אולי) ראוי לו. ו"הוא כבר נענש על מעשיו"? נו, באמת. מעניין מה חושב עכשיו חיים רמון, שאכל אותה לא פחות ממנו, על עברה שהיא בערך אלפית ומטה ממה שעשה קצב. |
|
||||
|
||||
אמרת בעצמך - מתחשבים בהתנצלות ובחרטה (או בהעדרן) לעניין העונש במידה וזה רלוונטי. אבל האם בית המשפט יכול לצוות על אדם להתנצל? ואם כן, האם יש בהתנצלות כזו ממש? אי ההרשעה במקרה הזה רחוקה מלהטיל אשם כלשהו על המתלוננות. לפחות זה הרושם שאני קיבלתי. ראשית, כיוון שיש הרשעה. נכון, לא בכל הסעיפים, אבל יש הרשעה. מעבר לכך, די ברור (לפחות לי) שעסקת הטיעון נובעת ממניעים משפטיים-טכניים ולא מטעמים מוסריים-מהותיים. אני לא חושבת שארגוני הנשים צריכים לשאת בנטל. אני חושבת שאם לציבור, כציבור, חשוב שקצב יתנצל, שיפעל בדרכים הראויות לכך. יש עוד דרכים לפעול ולהשפיע בלי שצריך שהמערכת המשפטית תהיה מעורבת בכך. קצת חבל לי שאנחנו שוכחים אותן ומטילים את כל האחריות על הפרקליטות. כנראה הניסוח שלי לא היה ברור מספיק - התכוונתי לכך שכל אחת מהמתלוננות יכולה להרגיש שהיא השפיעה על הדרך בה הפרשה התגלגלה. לא, חלילה, שלולא מעשיהן היינו זוכים בנשיא צח משלג, אלא שאם הן לא היו פועלות, הוא היה ממשיך לכהן בשנה האחרונה כאילו לא עשה דבר, ומסיים את כהונתו בשקט ובשלווה. ולעניין רמון אני חושבת שזו דוגמא מובהקת למשמעות הציבורית השונה בשני המעשים - רמון נענש על מעשיו, נערך דיון ציבורי שרואה בו אשם/לא אשם במידה כזו או אחרת והוא חוזר לחיים ציבוריים. במצב העניינים כפי שהוא כיום, קשה לי להאמין שקצב יחזור לחיים ציבוריים כלשהם. שלא יובן מכך שאני חושבת שה"עונש הציבורי" הוא מספיק או שעסקת הטיעון, כפי שהיא נראית בתקשורת, ראויה לדעתי. |
|
||||
|
||||
אני לא מבין מה קורה כאן. עד כה סברתי שעיסקת טיעון מתקבלת אם התביעה מרגישה שסיכוייה להשיג הרשעה בלי עיסקה כזאת נמוכים, או במקרים זניחים מבחינה ציבורית בהם התביעה חושבת שמוטב להקדיש את מאמצי הפרקליטות למקרים אחרים. במקרה שלפנינו נראה לי שאם התיק אינו עומד על רגליו בלי הודאה היה נכון לסגור אותו ולהתנצל יפה יפה בפני מר קצב, ואם התיק מוצק, היה צריך ללכת איתו למשפט בלי שום הנחות והקלות. אין שום ערך למין ''הודאה'' כזאת כשמצורף אליה הסבר שהיא נעשית רק כדי לחסוך סבל מהמשפחה. עצוב לי שהמערכת המשפטית נזקקת לטריקים שהיו נפוצים בגן הילדים שלי, בו היינו לוחשים ''בשין קוף ריש'' במצבים דומים. ההסבר היחיד שעולה על דעתי הוא שמזוז רצה לחסוך מעצמו ומהפרקליטות את הבושה של ויתור על סעיף האינוס בו הם נופפו בעבר ואשר כפי הנראה אינם יכולים להוכיח אותו. אם אני צודק, זאת בושה וחרפה. אם אני טועה, זאת גם כן בושה וחרפה (שלי). אגב, אני מניח שבדומה לבשארה גם קצב ימשיך להנות מכל הקצבאות שצבר. לפחות יהיה לו ממה לשלם פיצויים. |
|
||||
|
||||
צריך להפריד בין ראיות לבין ראיות קבילות. כלומר, העובדה שהפרקליטות מאמינה, לאור הראיות השונות, שהמעשים נעשו, עדיין לא מבטיחה שניתן יהיה להוכיח את הדברים ברף הנדרש בביהמ"ש. זה נובע, בין השאר, בגלל טעמים טכניים כמו התיישנות של ראיות מסויימות, ראיות שאי אפשר להשיג בכלל חסינויות שונות ומשונות וכו'.* ולכן על הרצף שבין "התיק לא עומד על רגליו" לבין "הרשעה ודאית" יש אי אילו נקודות ביניים. הואיל ובמשפטים פליליים אתה יכול לצאת או זכאי או אשם *ולא שום אפשרות אחרת*, אני יכולה להבין שיקולים לפיהם עדיף (גם לך וגם לתביעה,**) שתצא אשם בוודאות בחלק מהעבירות מאשר שאולי תצא זכאי בכולן. נראה לי שהמשמעות של ניהול תיק, במקרה הזה, שייסתיים בזיכוי של קצב (אפילו אם "זכאי מחמת הספק" כי, כאמור, האשמה היא עניין בינארי בפלילים) תהיה הרבה יותר קשה מבחינת התוצאות. וכל זה לא אומר שנראה לי שמדובר בעסקה די מחורבנת. * ושוב, לא מכירה את הפרטים ממקור ראשון, גם לא משני. רק מכלי התקשורת, ככה שמה שאני אומרת הוא תיאורטי, בעיקר. **כמייצגת של אינטרס הציבור |
|
||||
|
||||
לטעמי היה עדיף שקצב ייצא זכאי מחמת הספק על הפיאסקו שלפנינו. איך אפשר להסכין עם הודאה בעברות שהעונש עליהן הוא שבע שנים במסגרת עיסקה שמבטיחה אפס ימים בכלא? מצד שני, ברור שזיכוי קצב היה מסמן את סוף הקריירה של מזוז, כך שלגבי האחרון העיסקה באמת עדיפה על העמדה לדיןומכאן החשד שלי במניעיו. אני מקוה שבית המשפט יסרב להיענות לה (כמו שעשה, למשל, במקרה של ח"כ יאיר לוי מש"ס), ושזה יהיה סוף הקריירה הציבורית של מזוז ממילא. |
|
||||
|
||||
אני לא מאמינה שיהיה ממש ב*איזושהי* התנצלות של קצב, אדם רקוב מן היסוד, אבל לא ייתכן לתת לו לצאת בעסקת טיעון זולה כל כך בלי יהתמצלות כזו, שהיא המינימום המתבקש. הרי בלעדיה הוא (ופרקליטיו) בדיוק מכינים את הקרקע להסביר את מה שהתחילו להסביר כבר היום - ברור שהוא איננו אשם כלל. הוא הודה רק על מנת למנוע סבל ממשפחתו. וראי אפילו באתרנו זה - יש המאמינים לו. ובנוסף, איך מעז מזוז לומר שבהודאתו הנשיא לקח אחריות? איזו מין אחריות היא זו בלי התנצלות? ולא נראה לי שקצב היה חוזר לחיים הציבוריים בכל מקרה. הוא התפטר (אגב, הוא כבר הודיע על התפטרות? פספסתי את החדשות האלה) בדיוק שבועיים לפני תום כהונתו. אז איך, בנסיבות אלה, יכולות המתלוננות לחוש שמישהו בכלל מתייחס אליהן? הרי תחושתן היום היא ודאי של השפלה עמוקה וגימוד לגובה דשא ומטה. |
|
||||
|
||||
"אז זו הודאת שווא?" שאל ברוך קרא מערוץ 10 את פלדמן. התשובה: "לא, זו לא הודאת שווא, אבל...." |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |