בתשובה לערן בילינסקי, 14/06/07 23:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האם במילה "ספונטנית" אתה מתכוון, שהפלסטינאים חיו באוירת שלום ותחושה שהנה מתקדם לו תהליך לקראת שחרורם מכיבוש ישראל.ואז היתה ועידת קמפ דייויד שבה דחה ברק את תביעות ערפאת? אם לזה אתה מתכוון אז ודאי שהאינטיפדה לא היתה ספונטנית. לדעתי, הספונטניות של האינטיפדה, והידיעות המודיעיניות מאששות את זה, התבטאה בתחושות כעס ותסכול בציבור הפלסטינאי, שנתנו להנהגה שלהם להבין שתהיה התקוממות עם או בלי ההנהגה. ההנהגה ידעה שבלי לקחת אחריות על ההתקוממות, היא תהפוך ללא רלוונטית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהכוונה היא שהפלסטינאים תכננו מראש לפתוח במלחמה כוללת נגד ישראל אם לא ייענו לדרישותיהם, ולא נדחפו בכוח אל הרעיון ברגע ששרון שתה דם של ילדים מוסלמים בתוך מסגד אל-אקצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין למה הכוונה. מה שטענתי הוא שהבסיס עליו נבנתה התכנית לאינטיפדה -היה בסיס עממי ספונטני. ההנהגה הפלסטינאית, שתפקידה על פי הסכמי אוסלו היה לדאוג לשקט בשטחים, לא היתה מסוגלת לעשות את זה בנסיבות התפתחות היחסים עם ישראל. היא ניצבה בפני ברירה כואבת: לפעול כנגד עמה או לבטא את רצונותיו: רצונותיו באותה העת -שנת 2000 -היו אינטיפדה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |