|
||||
|
||||
ונניח לרגע שהמחקר תקף, האם זה משנה את העמדה שלך לגבי עונש מוות? |
|
||||
|
||||
מובן שלא. הרי זאת בדיוק הנקודה, ובגלל זה אני חושב שהמחקר רק מוכיח את הטענה שלי. |
|
||||
|
||||
"מוכיח"? מעניין. לפחות אדם אחד המתנגד לעונש המוות מסיבות מוסריות, לא חושב ש"מובן שלא"1. לא רק זה, הוא אף אומר שמתנגדי עונש המוות "haven't given adequate consideration" לאפשרות שחיי חפים מפשע ניצלים ע"י עונש המוות. לדעתי, אם זה היה "מובן שלא", המחקר לא היה מעורר התנגדות בקרב מתנגדי עונש המוות (במאמר). האם ייתכן שזה לא "מובן שלא?", אלא רק בעיניך? אני חושב שהמאמר מראה שהעמדה שלך קיצונית. אם כי לא הייתי אומר שהוא "מוכיח" את זה. אני מסכים עם האלמוני: יש פה ניסוי מחשבתי. הקורא יכול להתלבט האם המידע על כך שחפים מפשע ינצלו רלוונטי (כמו שאני והאדם שאני מצטט מציעים) ולכל הפחות צריך להתחשב בו; או שאולי צריך לפסול את השיקולים האלו על הסף (כפי שאתה מציע - לשיטתך, גם אם אנחנו יודעים בוודאות מלאה שחייהם של 100,000 חפים מפשע ינצלו אם נוציא רוצח מסויים להורג, זה לא רלוונטי - תקן אותי אם אני טועה). ---- 1 על השאלה, האם זה שחיי חפים מפשע ניצלים כתוצאה מהוצאה להורג של רוצחים, האם זה ישנה את דעתו בעניין עונש המוות. ציטוט: The studies' conclusions drew a philosophical response from a well-known liberal law professor, University of Chicago's Cass Sunstein. A critic of the death penalty, in 2005 he co-authored a paper titled "Is capital punishment morally required?"
"If it's the case that executing murderers prevents the execution of innocents by murderers, then the moral evaluation is not simple," he told The Associated Press. "Abolitionists or others, like me, who are skeptical about the death penalty haven't given adequate consideration to the possibility that innocent life is saved by the death penalty." |
|
||||
|
||||
מצטער, אני מדבר בשמי, לא בשם מתנגדי עונש המוות לדורותיהם. כשאמרתי ''מוכיח'' התכוונתי לטענה שלי באשר לנימוקים תועלתנים בדיונים מוסריים, ולא לדעה שלי בקשר לעונש המוות. |
|
||||
|
||||
אם אתה טוען שאין מקום לנימוקים תועלתנים בדיון מוסרי, איך אתה מציע לדון בדילמות מוסריות? בוא ניקח דילמה בסיסית מאוד. נניח שאני נהג אמבולנס. קיבלתי בקשר 3 קריאות על התקף לב - שתיים מתל גנים איחוד, ואחת מתל גנים מאוחד. שני הישובים נמצאים במרחק שווה ממני (10 דק' נסיעה) אך בכיוונים מנוגדים. לאן לסוע? |
|
||||
|
||||
אזהרת מדרון חלקלק: מועצת חכמי האייל קובעת שדיון בשאלה זאת עלול להוביל לדילמת הקרונית. המתדיינים עושים זאת על אחריותם בלבד, ולא תהיה להם עילה לתביעות נזיקין משום סוג. |
|
||||
|
||||
איך אני מציע לדון בדילמות מוסריות? קודם כל, כדאי שנחליט מתי דילמה תקרא דילמה מוסרית, ובעיקר מתי לא. אם אני צריך להחליט אם לסוע דרך כביש החוף או דרך כביש גהה, אז יש לי דילמה, היא יכולה להיות קשה, היא יכולה להיות מעניינת, היא יכולה להיות מאתגרת, היא יכולה להיות מאד מאד מאד חשובה. יכול להיות שיש לך ילד גוסס במושב האחורי, ויש לדילמה שלך השלכות מוסריות. אבל, הדילמה הזו היא *לא* דילמה מוסרית. דילמה מוסרית היא דילמה בה אנחנו צריכים להחליט בין טוב לרע. ז"א, דילמה בה יש לנו שתי אפשרויות, אחת טובה ואחת רעה, ואנחנו צריכים להחליט ביניהן. נכון שזה נראה פשוט, אבל כמו שאני מקווה שאתה יודע, זה לא תמיד ככה. לפעמים, הטוב הוא בעצם רע במיעוטו, לפעמים הרע הוא בעצם גם רק טוב מופחת, לפעמים הרע הוא בעצם טוב מסוג אחר מהטוב, וההפך. לפעמים הרע הוא ברירת המחדל והטוב דורש מעשה. לפעמים הטוב עלול להזיק ולפעמים הרע יכול להועיל (בכלל, מאז חורבן בית המקדש אלוהים מחלק כדורי בדולח רק למפקדים באמ"ן ובלבניסטים, אז לרוב אנחנו לא באמת יודעים מה יועיל ומה יזיק). מה שאני מציע זה שבדילמות מוסריות נזהה מהו הטוב ומהו הרע ונקבל את ההכרעה לבצע את הטוב (או, במידה ויצר הרע ישלט עלינו, לפחות נהיה כנים עם עצמנו ונכיר בזה שבחרנו ברע). מה שאני עוד מציע זה שלאחר שבחרנו בטוב, נהיה כנים מספיק עם עצמנו ונבהיר שבחרנו בטוב בגלל שהוא טוב (ולא בגלל שהוא מועיל כביכול). מה שאני מציע זה שלא נשקר לעצמנו, ונבין שדילמה בין הטוב והמועיל לרע והמזיק היא לא דילמה בכלל. יותר מזה, מה שאני מציע הוא להפסיק להאמין שהטוב מועיל או שהרע מזיק, זה שקר שכולנו מודעים לו, ושלמעשה גורם לנו לפעמים לבצע פעמים רבות את הרע (לא בגלל יצר הרע, אלא בגלל אמונה שאנחנו עושים את הטוב). |
|
||||
|
||||
עכשיו אני ממש לא מבין מה "הוכחת" ומהי בדיוק אותה הוכחה מסתורית. בהתחלה גילית רק את השורה האחרונה של ההוכחה "מ.ש.ל", עכשיו אתה מגלה את השורה הראשונה: נושא ההוכחה. יש מצב שאתה מספר מה קורה באמצע? מה שכן: קל לראות הוא שהעמדה שלך מאד קיצונית. היא קיצונית כי אתה פוסל באופן גורף סוג רחב מאד של טיעונים. אפילו מהטמה גנדי היה מתלבט אם לאשר הוצאה להורג כדי לחסוך חיים של 100,000 אנשים. אפילו גנדי שלנו היה מתלבט אם לבטל הוצאה להורג במקרה שזה היה חוסך חיים של 100,000 חפים מפשע. אבל לא אתה 1. לשיטתך, זה לא רלוונטי. --- 1 ביקשתי שתתקן אותי אם אני טועה. לא תיקנת. |
|
||||
|
||||
מה הוכחתי? הוכחתי שאדם אינטליגנטי יכול למצוא הוכחה תועלתנית לכך שהרע מועיל ולהסיק מזה שהרע טוב... אני לא חושב שהעמדה שלי קיצונית. עמדה יכולה להיות קיצונית כשהי נמצאת על ציר כלשהו. ההתנגדות או התמיכה בעונש מוות היא בינארית, אין כאן ציר, או שאתה מתנגד או שאתה תומך. האשליה של הציר נוצרת בגלל שיש בין המתנגדים והתומכים אנשים שמקבלים את ההכרעות שלהם באופן תועלתני (אבל, כמו שהסברתי, הם בעצם נמצאים על ציר אחר לגמרי). בקשר לשאלה שלך, לא עניתי בגלל ששתי שהתשובה שלי תהיה משעממת מובנת מעליה וטרחנית. אבל, בכל זאת, אני אנסה לענות לך בשאלה. האם היית הורג ילד חף מפשע אם זה היה מציל את חייהם של 100 חפים מפשע? 1,000? 10,000? 100,000? 1,000,000? אני מניח שקיים M מסויים שעבורו היית עונה לי כן. אני מניח שקיים N עבורו אני, אתה וגנדי היינו מקבלים החלטה חיובית. עכשיו, הרגנו (אני ואתה) את הילד, הצלנו את ה-2N אנשים (אתה N ואני N) ואנחנו הולכים לדבר עם אמא שלו. אני הייתי מתנצל ואומר לה "הרגתי את הבן שלך בגלל שאלמלא הייתי הורג אותו הייתי נאלץ להרוג N אנשים", אתה היית אומר לה "מצאתי את הבן שלך אשם ב... ולכן גזרתי עליו גזר דין מוות"? בחרת להרוג את הילד (החף מפשע), בחרת בבחירה המוסרית, למה אתה צריך לתרץ את זה במילה "עונש" ואשמה? לדעתי, זה פשוט לא עונש מוות. לא כל הריגה היא עונש מוות. ועכשיו, גם לשאלה שלך, לא יודע איזה החלטה ייתי מקבל, אבל אני משוכנע שהיה לי את האומץ להיות כנה עם עצמי ולא להתחבא מאחורי מנגנון הענישה בשביל לתרץ את המעשה שלי. |
|
||||
|
||||
ה"הוכחה" שלך מדברת בעד עצמה. היא מזכירה לי את ההוכחה מדוע סוס הוא סוג של שולחן (כי גם סוס עומד על 4 רגליים). לא אני ובטוח שלא מתנגדי עונש המוות חושבים שהוצאה להורג זה דבר טוב. אבל לפעמים צריך לבחור ברע הפחות גרוע. אם אתה מתעקש לקרוא לזה "להסיק שהרע טוב" זה כמו ההתעקשות שלך לקרוא לקומוניזם דת. מאד משונה. העמדה שלך היא קיצונית לא על ציר ההתנגדות או התמיכה בעונש המוות; אלא על ציר המשקל שנותנים לשיקולי תועלת. המשקל שאתה נותן הוא תמיד אפס מאופס. אבל אם אתה לא אוהב את המילה קיצונית, אני מוכן להתפשר על "משונה". משונה מאד. דבר אחד אני לא מוכן לקבל: הקשקוש הזה של "להיות כנה עם עצמי". אם אתה חושב שרק אתה, עם העמדה המשונה הזו כנה עם עצמו - אז אתה פשוט טועה. אני חושב שצריך לקחת בחשבון גם שיקולי תועלת וגם שיקולי מוסר אחרים בענישה. אין פה שום תרוצים או התחבאות. בטח ובטח אותו אדם שצטטתי, שחושב שיש לשקול את המשמעות של הרתעה למרות שההשלכות מנוגדות(!) לעמדתו המוסרית, כנה עם עצמו ולא מתחבא מאחורי שום דבר. |
|
||||
|
||||
מה שמשעשע זה שככל שאני מרחיב ומפרט, ככה אתה מצליח לקרוא פחות ממה שאני כותב ויותר ממה שאתה מדמיין שאני כותב. האם כדאי שמעכשיו אני אסתפק ב-130 תווים לתגובה? |
|
||||
|
||||
כשאין לך מה להוסיף, אתה חוזר לשיטות הישנות והטובות.. אני: מרחיב ומפרט אתה: טועה בהבנת הנקרא הוא: מוכיח בדיוק את מה שטענתי אז. |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שזה הוגן במיוחד מצידך. אני הצגתי את הדעה שלי בהרחבה, צירפתי נימוקים, עניתי לשאלות, והתייחסתי לכל נקודה שהעלת (אני חושב). זה לא היה קל כל כך. ואחרי כל זה, קיבלתי תגובה שלא התיחסה לשום נקודה שהעלתי, לא ענתה לשום שאלה ששאלתי, וכללה בעיקר התקפות לגופו של אדם. אני אולי אדם משונה מאד (?), קיצוני(?), וקשקשן(?). אבל, עדיין, הבאתי טענות, ואתה אפילו לא ניסית להתמודד איתם עניינית, לכן, הנחתי שלא קראת אותן. אם כן קראת אותן, ואין לך מה להוסיף, אתה יכול פשוט לכתוב משהו כמו "אתה טועה" או "אני לא מסכים איתך", ולוותר על המחמאות... |
|
||||
|
||||
סמיילי, אתה מקור בלתי נדלה להומור איילי. מחמאות לתגובות של עצמך - 5 דולר ציונים לגנאי לתגובות של אנשים אחרים - 12 דולר תרגיל הפולניה הנעלבת ("אולי אני לא כבר זקנה, לא מבינה כלום וקשקשנית. אבל לפחות אני מנסה לעזור") - 17 דולר לתת עצות בשקל - priceless איך אומרים אצלנו: "אוי אוי אוי". לא עונים לך בצורה עניינית. אני חושב ש תגובה 446836 בהחלט ביקשה מענה הומוריסטי, בפרט שהיא לא בדיוק מופת לענייניות או התייחסות לכל נקודה שהועלת. "אם קראת אותן, ואין לך מה להוסיף, אתה יכול פשוט לכתוב משהו כמו "אתה טועה" או "אני לא מסכים איתך" ולוותר על המחמאות". הרשה לי לתת לך עצה נגדית. אם אתה רוצה שיקשיבו לעצות שלך, היה הראשון לישמן. |
|
||||
|
||||
הפולניה הנעלבת היתה צריכה להגיד ''אני כבר זקנה'' ולא ''אני לא כבר זקנה''. עם הקוראים, סליחה. למעשה אני מוציא את הסליחה הזו מהקשרה, סמיילי, אני מתנצל מראש על כל עוגמת נפש שתגרם מהתגובה הקודמת. הכל בהומור, וגם אני לא טלית שכולה תכלת, ואפילו לא סתם טלית. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |