בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 01/06/07 8:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מילת המפתח בתגובתך היא *עקרונית*. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם זה לא סוף העולם. בלינוקס שאני מריץ, אם אני עושה ריסט ומערכת ההפעלה עולה מחדש, היא משחזרת באופן עקרוני את מה שהיה לפני הריסט. גם מקריסה טוטאלית אפשר להתאושש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל שהמכונה מורכבת יותר ול-state יש יותר ניואנסים בעלי משמעות שעלולים להעלם בזמן הקריסה הטראומטית, כך יהיה יותר קשה להתאושש ממנה. קל לדמיין מצבים מהם לא ניתן להתאושש או מצבים בהם המתאושש הוא כבר מישהו או משהו די שונה ממה שהוא היה קודם. מילת המפתח היא עדיין *עקרוני* וזאת למרות שהמכונה+state עליהם אתה מדבר הם פשוטים. לאבד אלף מסמכי OO, שלא נסגרו כהלכה, זה לא נורא עבור "מבנה האישיות" של ה-ubuntu. לעומת זאת, לשכוח את טעמך בבגדים, את אהבתך ליקירת ליבך ואת הנטיה הפוליטית שלך... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שב''קריסה'' הכוונה לא לתקלת חומרה (שבה מטפלים עם גיבוי), אלא לתקלת זמן-ריצה, למשל חלוקה באפס. תקלות כאלו מכריחות אתחול של התוכנית, אבל לא מחיקה של הנתונים. ...אבל הדיון הופך לטכני מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואל לשכוח: בני אדם הם לא מכונות טיורינג. אולי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש משחק מחשב בשם "אלפה סנטאורי", שמתאר התיישבות של בני אדם בכוכב לכת מרוחק, ואחד המוקדים שלו הוא ההתפתחות הטכנולוגית העתידית שלהם. אחד מהדברים שהם ממציאים היא מכונה שמאפשרת "שיגור" של אנשים וסחורות ממקום למקום על ידי העתקה ברמת האטומים. אחת ממנהיגי בני האדם, פונדמנטליסטית בהגדרתה, תוהה האם המכונה הזו יודעת לשגר גם את ה"נשמה" של בני האדם, או שלאחר השיגור בני האדם המשוגרים נותרים חסרי נשמה, ונשמתם משוטטת בעולם חסרת גוף. אני צופה בעיה דומה גם ב"שיגור" למחשבים. חוסר התוחלת שבטיעוני הנגד דומה לחוסר התוחלת שבטיעון נגד "בני אדם הם לא מכונת טיורינג" - אתה לא יכול להביא לי שום אישוש לכך, אבל תמיד אפשר לחשוב "ואולי יש משהו מעבר?" לי מה שבאמת מפריע הוא "בעיית הכפיל" (שיגרתי את עצמי למחשב; אני שבמחשב אומר לי בוקר טוב ושעכשיו הגיע הזמן להרוג אותי; אני ממש לא רוצה - הרי התודעה שלי לא עברה לתוך המחשב, סתם מריצים בו תוכנה שדומה לי!) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול להעלות בדעתי כמה אישושים אפשריים לכך. ראשית הקושי, ממנו נראה שקשה להתחמק, לעשות רדוקציה מקוואליה לחומר (או תבנית או אלגוריתם). חוץ מזה, ייתכן שאפקטים קוונטים מהותיים לעניין התודעה, אבל בעצם אין לי מושג אם תהליכים קוונטים ניתנים לחישוב במכונת טיורינג (אם כן - איך?). בכל מקרה, אם אפקטים קוונטים אכן מהותיים לתודעה, אז "בעיית הכפיל" כנראה לא רלוונטית. ממילא אי אפשר לשכפל מצבים קוונטים (אבל אפשר לעשות טלפורציה), והבעיה הופכת לא רלוונטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בקיא מספיק בקוואנטים כדי לומר משהו חכם על הנושא. ממה שידוע, לי, המודל של מכונת טיורינג קוואנטית שקול חישובית למודל הרגיל (כלומר - כל בעיה חישובית שניתן לפתור באחד ניתן לפתור בשני; ההבדל הוא בזמן הריצה של חלק מהאלגוריתמים). מצד שני, אני לא חושב שיש זהות בין מכונת טיורינג קוואנטית ומכונת טיורינג שמחשבת תהליכים קוואנטיים - יותר נכון לומר שמכונת טיורינג קוואנטית היא מכונת חישוב שמשתמשת באפקטים קוואנטיים. כמובן שזה מעלה גישה אחרת - טוב, אולי מכונת טיורינג זה לא שווה, אבל האם יש מניעה עקרונית שבמחשב יהיו אפקטים קוואנטיים "בילט אין"? כי אם כן (ואני מניח שכן), שוב לא ברור מה היתרון היחסי של האדם, פרט אולי ל"המודל הנוכחי שלנו לא מתאר את כל המחשבים האפשריים". טיעון הקוואליה היה הטיעון המרכזי שעלה בדיונים הקודמים על מ"ט מול אדם, אבל גם אז לא הבנתי מה זו קוואליה, פרט ל"משהו שלמכונת טיורינג לא יכול להיות ולאדם יש". אגב, למה אי אפשר לשכפל מצבים קוואנטיים? בגלל עקרון אי הודאות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי אפשר לשכפל מצבים קוונטים כי תהליך קוונטי חייב להיות אחד משניים: טרנספורמציה אוניטרית או מדידה. שכפול של מצב קוונטי כלשהו הוא לא זה ולא זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עם הטרנספורמציה האוניטרית (U(x)=(x,x, ממרחב V לסכום הישר של שני עותקים שלו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שהבנתי למה אתה מתכוון, אבל נדמה לי שזאת ההעתקה U(ax+by)=a(x,x)+b(y,y) ולאU(ax+by)=(ax+by,ax+by)
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היא שמדובר בטרנספורמציה בין שני מרחבים שונים, דבר שלא כל כך קביל במכניקת הקוונטים. אתה צריך להגדיר מרחב חדש שכולל את את V וגם את הסכום הישר שלו עם עצמו, וכמובן, בגלל שהגדרת את הטרספורמציה כחוקית, גם בסדרים גבוהים יותר. אחרי זה צריך שגם במרחב כזה יהיה מדובר על טרנספורמציה אוניטרית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בניגוד למה שנאמר כאן, מכניקת הקוונטים מכירה בפעולה של הוספת חלקיק למערכת קיימת. לפעמים קוראים לזה סופר-אופרטור, והוא בהחלט יכול להיות לא אוניטרי. כמובן, שניתן להביט במערכת גדולה יותר, שבה הפעולה הייתה אוניטרית (ובסך הכל חלקיק עבר ממקום למקום), אבל זו לא חובה. הבעיה העיקרית עם הטרנספורמציה של עוזי היא חוסר לינאריות, ונראה לי שלכך התכוון איזי: אם U(x) = (x,x) אז מלינאריות צריך להתקייםU(y) = (y,y) U(x+y) = (x,x)+(y,y) שזה מאוד שונה ממה שאנו מצפים משכפול:(x+y,x+y)=(x,x)+(x,y)+(y,x)+(y,y)
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את השורה האחרונה שלך, למה אתה מצפה דווקא את זה משכפול? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השורה האחרונה באמת לא הייתה ברורה. אם יש לי חלקיק קוונטי במצב שהוא סופרפוזיציה של x ו-y, אני מצפה ששכפול שלו ייתן שני חלקיקים במצב שהוא הסופרפוזיציה הזו. בכתיב של עוזי, אנו מצפים ש- U(x+y)=(x+y,x+y) אבל, כפי שכתבתי בשורה הלא ברורה, המצב הזה איננו זהה כלל למצב שנובע מהלינאריות של U. הבדל אדיר בינהם הוא ש-(x+y,x+y) הוא מצב מקומי, ואילו (x,x)+(y,y) הוא "מצב חתול" עם המון entanglement. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער, לא הצלחתי לעקוב אחרי הטיעון שלך. מה הבעיה עם זה ש: U(x+y) = (x+y,x+y) = (x,x) + (y,y) מה זה מצב חתול?
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה היחידה היא שאני אידיוט, שלא מבדיל בין סכום ישר למכפלה טנזורית. אני אלך לפינה להתבייש. מן הפינה, אשתדל לחזור על הטיעון. נביט בשני חלקיקים במצב ψ כל אחד. במכניקת הקוונטים, המצב של המערכת המשותפת שלהם נכתב כ-ψ⊗ψ, המכפלה הטנזורית של שני המצבים. מכונת שכפול U צריכה לקבל ψ ולפלוט ψ⊗ψ, אך היא גם צריכה להיות לינארית. כלומר, מצד אחד, U(x+y)=(x+y)⊗(x+y)=x⊗x+x⊗y+y⊗x+y⊗y (השוויון השני על פי כללי המכפלה הטנזורית) אך מצד שניU(x+y)=U(x)+U(y)=x⊗x+y⊗y "cat state" זה כינוי למצבו החי-מת של החתול של שרדינגר. אם y מייצג תא-חתולי חי, ו-x מייצג תא-חתולי מת, x⊗x⊗x⊗x⊗x⊗x⊗x+y⊗y⊗y⊗y⊗y⊗y מייצג את החתול המפורסם.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי, אבל אני חושב שההצעה של עוזי היא סכום ישר ולא מכפלה טנזורית בכוונה. ז''א, בהצעה שלך אתה מכפיל את החלקיק בעזרת אופרטור יצירה בהצעה שלו הוא מכפיל את המרחב, ויוצר מרחב כפול (שלמיטב הבנתי זהה מבחינת אפשרויות המדידה למרחב הבודד). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור לי שאני טועה כאן, ולא עוזי. לכן אני עדיין בפינה. עם זאת, גם הוספת חלקיק מגדילה את המרחב בשני מובנים: כל הווקטורים ארוכים פי שניים, וכן הממד שלו גדל בריבוע. לא ברורה לי המשמעות של סכום ישר, ולא ברור לי מה התכוונת בסוגריים שלך. אבל התכונה החשובה ביותר של שכפול חלקיק, היא שניתן למדוד כל אחד מהעותקים באופן בלתי-תלוי. למשל, למדוד את המקום של המקור ואת התנע של ההעתק. כך, אפשר היה לדעת בקירוב טוב כרצוננו את שני הגדלים הדואליים האלה ולהפר את עקרון אי-הוודאות. זה בעצם נימוק-המחץ שהיה צריך להתחיל בו את הדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממד גדל פי שניים (''בריבוע'' זו שוב המכפלה הטנזורית). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, אתה לא יכול לשנות את המרחב. לכן, גם הוספת חלקיק לא משנה את המרחב. כשמדובר בפיזיקה קוונטית רב חלקיקית, המרחב הוא בעצם סכום ישר של כל החזקות הטנזוריות של חלקיק יחיד. אני מסכים איתך, זה נראה לי טיעון שדי הורג את הסכום הישר כאפשרות. עוזי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני זוכר נכון (והידע שלי כאן הוא צנוע מאוד), אז ברגע שיש לך שני חלקיקים זהים, מדידות באחד מהם משפיעות על השני, לכן עקרון אי הוודאות אינו מופר. זה נשמע מוזר, אבל יש לזה הוכחה הסתברותית (ליתר דיוק שלילה של משתנים מקומיים חבויים) בניסוי ששכחתי את שמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האייל האלמוני שם מדבר על מכפלות טנזוריות של פעולות אונטיריות במרחבי-הילברט. קצת מוזר שאתה מנסה להסביר לו דברים כל כך בסיסיים. בכל מקרה, אתה מתבלבל בין ''חלקיקים זהים'' ל-''חלקיקים שזורים'' (למיטב הבנתי הצנועה, שני חלקיקים הם זהים אם ורק אם הם אותו החלקיק, או לפחות זו המסקנה של הדיון). הניסוי עליו אתה מדבר הוא כנראה אי-שוויון בל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרבה דברים מסובכים הבנתי רק אחרי שמישהו הזכיר לי את הבסיס הפשוט. בכוונה נמנעתי מלהשתמש במתמטיקה שאינני שולט בה כראוי. האייל כותב ''אבל התכונה החשובה ביותר של שכפול חלקיק, היא שניתן למדוד כל אחד מהעותקים באופן בלתי-תלוי.'' ברור שאנחנו לא יכולים ליצור חלקיק יש מאין, לכן אני הבנתי את שיכפול החלקיק כמתן תכונות זהות לחלקיק אחר, זו פעולה דומה לשזירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה מסמן "⊗"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכפלה טנזורית בין וקטורי מצב מכניקת הקוונטים קובעת שמצב של מערכת ניתן לתיאור על ידי וקטור. נאמר x. נאמר גם שערכת שנייה מתוארת ע"י וקטור אחר, y. המערכת הכללית, גם היא קוונטית, ולכן גם היא ניתנת לתיאור על ידי וקטור. הווקטור הזה ארוך יותר, ותלוי רק בx ובy, ולינארי בשניהם, וניתן לחשב אותו: על ידי חישוב המכפלה y⊗x |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשר פרס המנוח סיפר שעיתונאי שאל אותו בדיוק את השאלה הזו: When a reporter once asked Asher if quantum teleportation would be able to teleport Scotty’s soul too, Asher answered, characteristically, No, not the body, just the soul.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי כדאי להזכיר שפרופ' פרס הוא אחד המחברים של המאמר המפורסם על טלפורטציה קוונטית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לשקול את האופציה המשעממת שתאמר כי כאשר אנו יוצרים את מה שניתן לתיאור כחיים חדשים (בין אם התכוונו לשכפל או ליצור משהו נפרד) אנו בעצם מזווגים באופן לא ידוע בין תודעה לחומר (בהנחה והם נפרדים). באשר להודעה של כפילך במחשב על שהגיע הזמן להרוג אותך, לפי התיאור של "שיגור עצמי" נראה כי חל פה פיצול תודעה, ועם תודעות מסוכסכות בינן לבין עצמן אני לא נכנס לסמטה חשוכה. לשתי הפסקאות יש הבט חומרי ושאינו חומרי. מזווגים תודעה "חדשה" עם חומר "חדש", כלומר מארגנים אותם באופן משולב ניתן לזיהוי, ומפצלים תודעה וגוף ל(חלק) תודעה שבמחשב ו(חלק) תודעה שבגוף, אם כי כאן סך התודעה כנראה נשאר 1 וסך הגוף הפך ל2. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי, אבל בוא באמת לא ניכנס לסמטאות חשוכות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שום דבר על תקלת חומרה. תוכנה איננה רק קוד ונתונים. לתוכנה מורכבת מספיק יש גם מצב. אני לא רואה את הקושי בלדמיין תקלה בזמן ריצה שתגרום לתוכנה לאבד את המצב שלה (מבלי יכולת לשחזר אותו במדויק או בכלל, לא ע''י פתרונות גיבוי, לא ע''י אלגוריתמים מתוחכמים ולא ע''י התערבות אדם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצב של תוכנה כולל, למיטב הבנתי: א) תוכן הזיכרון (כולל קוד התוכנית ומחסנית התוכנית). ב) תוכן הרגיסטרים (כולל זה שאומר מה ההוראה הנוכחית שהתוכנית מבצעת). את אלו אפשר לזכור ולגבות אם התוכנית נתקלת בתקלה כמו "חלוקה באפס". אם פתאום פוגע ברק במחשב אי אפשר לשחזר את זה - ולכן צריך לבצע גיבויים למצב התוכנית לעתים תכופות מאוד (כנראה על ידי מנגנון גיבוי ברמת החומרה) - אבל כאמור, זה לא מה שמדאיג אותי; אם פגע ברק במחשב, זה אומר שהתוכנה רצה בצורה תקינה ואפשר להמשיך מאותו מקום (או קצת לפני זה). לעומת זאת, אם התוכנית ביצעה חלוקה באפס, זה אומר שהריצה עצמה מגיעה למבוי סתום גם בלי גורם חיצוני שיהרוס אותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באלגוריתם שיסמלץ מוח אנושי, לא סביר שבעיות כאלו יגרמו לנזק משמעותי. במוח, רמות הגיבוי, היתירות והמקבול הן מדהימות. למעשה המוח האנושי מתמודד עם נזקים הרבה יותר משמעותיים מתקלה לוקאלית במהלך הריצה - לדוגמא מוות של מיליוני נוירונים כתוצאה מאלכוהול או סתם בלאי טבעי, "דיכוי" או "הצפה" של זרמים בין נוירונים (כתוצאה משימוש בסמים, למשל, אממ, אלכוהול). ההשפעה של הנזקים הללו היא שולית (במקרה הקטסטרופלי, אובדן זכרון לטווח קצר). כמובן שרצוי לגבות את הזכרון אחת ליום (של האדם המסומלץ) - אבל ממילא לא סביר ש-state שמייצג 10 בחזקת 15 סינפסות ישבו אך ורק בזכרון נדיף לתקופות ממושכות מדי. __________ ההודעה נכתבה תחת השפעת אלכוהול |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אלא שהמוח בסוף מתחיל לעשות צרות. אז אם אנחנו רוצים להחליף אותו במשהו, לא כדאי לסמוך על ''המוח מתמודד''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה להסכים עם אייל, אפשר לראות את המוח בתור אוסף גדול של שגרות שמוכרחות להחזיר ערך עבור כל קלט (or die "div 0" למשל) ויודעות להתמודד כך למעשה עם כל בעיה. יציאה של המוח משווי משקל זה דבר שקורה כתוצאה מובנית של התוכנה, התקף פסיכוטי למשל, זה לא משהו שאפשר לתקן בלי לשנות באופן יסודי את מהות האדם. הצרות שהמוח עושה בסוף הן תוצאה של הזדקנות החומר, חלבונים פגומים שנצטברו, נזקים מרדיקלים חופשיים וכד', אין לזה קשר לסימלוץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא האם "הצרות שהמוח עושה בסוף"1 הן אכן תוצאה של בלאי בחומרה, או שהן חלק מובנה בתוכנה, ובהנתן זמן ריצה מספיק2, כל אחד יגיע אליהן. ___ 1 יש כאלה שהסוף הזה אצלם הוא בשנות ה 40 לחייהם, יש כאלה שבשנות ה 80, ויש כאלה שמתקרבים ל100 מבלי שאותן צרות יופיעו. 2 במילים אחרות - אם שום דבר אחר לא יהרוג אותך קודם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אנסה להתייחס גם לגדי, בגלל שהנושאים שלובים. יש שתי קבוצות עיקריות של "צרות", מחלות נפש, סכיזופרניה, OCD מאניה דיפרסיה וכד', שמופיעות בד"כ בתקופה בה המוח עוד לא סיים להתפתח (עד גיל 25 בערך) ומחלות ניורודגנרטיביות או פגיעות קוגניטיביות שהשכיחות שלהן עולה עם הגיל בד"כ עם הזיקנה. הקבוצה הראשונה נובעת מבעיה שנוצרה בהתפתחות המוח, כתוצאה משילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים. אי אפשר לנסות לפתור את הבעיה בלי לרדת לרמת ה"תוכנה" ולנסות להבין את המוח (חלק מהמחלות הללו גם אינן מוגדרות היטב, הפרעת אישיות גבולית למשל, כשמה כן היא, גבולית). הקבוצה השניה נובעת מבעיות חומרה, התלות בזמן מראה שזו לא בעיה שיכולה לצוץ בכל רגע ולכן קיימת יותר בזקנים, אלא משהו שתוקף בגיל מבוגר. בחלק מהמקרים גם ידוע על חלבונים שמצטברים בגיל מבוגר ופוגעים בתפקוד. מוות של תאים הוא תהליך טבעי והכרחי (תינוק מאבד בערך חצי מתאי המוח שלו תוך כדי שהוא לומד לתקשר עם העולם), אם כי קצב היצירה (שנמשכת גם בגיל מבוגר) והתמותה גורמים לכך שהיכולת ללמוד נפגמת עם הגיל. יכול להיות שגם כאן ישנו גבול, אבל עד כמה שאני יודע פגיעה קוגניטיבית רצינית בזקנה לא נובעת רק ממוות *נורמלי* של תאים, זה פשוט לא קורה מהר מספיק. מכל מקום, הצטברות חלבונים ופגיעה בתפקוד התא בגיל מבוגר זה לא מסוג הבעיות שיצוצו אם מנסים לסמלץ את המוח, החלק הזה, שהוא לעניות דעתי השורש של הזדקנות המוח, כן נפתר באופן מלא ע"י החלפת חומרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שצרות (לא בהכרח *ה*צרות) נגרמות בגלל שתאי מוח חיוניים רבים מתו במהלך השנים ולא זכו לתחלופה הולמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור שזה גורם צרות רציני, אבל יש כמובן גם גורמים נוספים... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |