 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שמצאתי את הנקודה המעצבנת ביותר בכל המחאה הפופוליסטית הזו, שבין היתר הצמיחה גם את ועדת החקירה - המוחים למינהם פשוט לא יודעים כנגד מה הם מוחים. ברור להם שהיה כאן מחדל, כישלון, ביזיון, אבל כלל לא ברור להם מה הם רוצים. ועדת אגרנט בדקה כיצד הופתעה ישראל על ידי מדינות ערב, למרות שהיו לה היכולות המודיעיניות שיאפשרו לה להערך למתקפה כזו. אולי לא כל המפגינים שהצטרפו למוטי אשכנזי ידעו מה הוא מערך "שובך יונים", ואולי לא כולם הכירו את ההתרעות לפרטיהן, אבל לכולם היה ברור מה מפריע להם - הקונספציה וכישלונה. כך גם בועדת כהן שביטאה את המיאוס הישראלי מהבחישה בקלחת הלבנונית ואי-מניעת הטבח בסברה ושתילה. גם מתנגדי הסכם אוסלו, ההינתקות או אלו שקראו לצאת מרצועת עזה ומרצועת הביטחון - כולם ידעו בדיוק מה הם רוצים. ומה אותם חברים שיתקבצו מחר בכיכר רבין רוצים? כנגד מה הם מוחים? הזנחת הימ"חים? הפזיזות בה מתקבלות ההחלטות? היגררות ראש הממשלה ושר הביטחון אחרי הצבא? כל אלו רעות חולות שאין להקל ראש בהן, אך קשה לי להאמין שזו העילה להפגנה ולהקמת הועדה בפרט ולמחאות בכלל. מה שקרה כאן פשוט מאוד - העם רצה לתת לצה"ל לנצח, צה"ל לא ממש ניצח (ולטעמי גם לא ממש הפסיד, אבל התוצאות בשטח כבר לא רלוונטיות, אלא רק התחושה) ועכשיו העם מתוסכל, אז הוא רוצה ראשים. ואם אפשר לעטוף הכל במילים היפות והלעוסות על כמה שנמאס לנו מההנהגה שלנו - למה לא. והכי גרוע שבגלל כל הפופוליזם הזה, אני מוצא את עצמי מגן שוב ושוב על אהוד אולמרט ועמיר פרץ, תפקיד שאני בהחלט לא נהנה ממנו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש באנגלית מילה יפה- malaise שנדמה לי שהתרגום שלה לעברית הוא איפשהו בין חוסר נחת לבין מחלה מערכתית, שמתארת בדיוק את מצב הרוח הציבורי. בשנתיים האחרונות, כמעט כל אזרח כאן שם לב לשורה של תופעות: שחיתות ציבורית, חולשת המערכת הפוליטית, קריסה של מערכת החינוך, החלשות מעמד הביניים, "תופעת גיידמק", העדר אופק מדיני או לחלופין גירוש יהודים בידי יהודים ועוד מיני טופינים. כל אחת מהתופעות כשלעצמה היא אולי איננה נוראית כל כך, אבל כולן יחד יוצרות תחושה עמוקה של חרדה בציבור כולו. עליהן נוספה תבוסה צבאית בקיץ. מכיוון שמחשבה מעמיקה על הקשר שבין התבוסה לשאר התופעות ונסיון להגדיר מחדש לאן אנחנו הולכים שתוארו לעיל דורשים קעקוע של כמה מיתוסים אהובים (למשל "חוסנה של החברה הישראלית" ו"צה"ל הוא הצבא הטוב בעולם) ועלולים להעלות מסקנות נוגות על העתיד הם כנראה מעבר לכוחו של הציבור, אנחנו חוזים כעת בתחליף מושלם: גירוש השעיר לעזאזל. אולמרט ופרץ מעמיסים עליהם ברגעים אלה ממש את חרדות הקהילה, עוברים טקס השפלה ומגורשים אל המדבר (הפוליטי...). שאר הקהילה מגיעה לקתרזיס וממשיכה לה לדרכה, עד הפעם הבאה. ההפגנה בכיכר רבין היא ככה"נ שיאו של הטקס ובקתרזיס נזכה לצפות בכותרות העיתונים של מחרתיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טועה. העם מוחה נגד נורמות שלטון שבהן האשם האמיתי לעולם איננו נענש, ולמדינאים אין אחריות על שום תוצאות. לזה בדיוק כיוון השופט וינוגרד בסיכום הדברים שלו - מדינאים שחושבים עם טסטוסטרון ולא עם שכל, ומובילים את העם ברשלנות להרפתקאות מסוכנות וכשלונות אדירים, צריכים לשלם את המחיר. דבר כזה לא היה עוד אצלנו, והיחיד שאי פעם שילם מחיר היה בגין, שאותו אף אחד לא האשים, והוא מרצונו עטה אפר והסתגר בביתו עד יומו האחרון. זה הדבר הגדול שנפל היום, שזכינו בוועדה של אמיצים, ואנחנו מוכרחים לסיים את המלאכה ולתלות את האשמים בכיכר רבין. ככה תהיה לנו תקווה שהממשלה הבאה תהיה זהירה פי אלף. אחרת הכל יישאר כפי שהיה, ואנחנו החמצנו שעת כושר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה לא היתה שהמדינאים חשבו עם הטסטוסטרון, אלא שהם נגררו אחרי הלחץ הטסטוסטרוני של העם. לי זה נראה קצת מגוחך שבאים להפגין על כך שהממשלה נגררה אחר לחץ הקהל והצבא (ובאותם ימים, כשנפלה ההבנה שהמתקפה האווירית לא תפתור את בעיית הקטיושות, כל מי שהיה נמצא ימינה ממרצ תמך בכניסה קרקעית). אני לא בטוח שמה שאנחנו צריכים זה ממשלה זהירה פי אלף. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |