בתשובה לדב אנשלוביץ, 19/11/01 7:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
דב, בזמן שהגבתי בנושא אחר ראיתי את התגובה שלך והנה תשובונת. 1) פאי איננו מדע אלא מתמטיקה ולכן איננו נתון לאילוצים דמוקרטיים 2) עם כל הכבוד לליבוביץ', המדענים כן מתווכחים בניהם והתאוריות שמוכרות לנו הם בדיוק תוצר של הסכמת הרוב בזמן נתון .הסיבות לכך הן שלא ניתן לערוך את כל התצפיות מאילוצי תקציב וזמן. בחירת התזות מושפעת מאידאולוגיות ואופנות שולטות וכו'. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. אני כולל גם את המתמטיקה בין המדעים המדוייקים. מדוייק זה בודאי ואם "מדע החברה" למשל זה מדע אז למה לא מתמטיקה. אבל זה באמת עניין של הגדרה, ואתה יכול להגדיר כרצונך. 2. אשמח אם תביא לי דוגמה למשהו במדע שהוכרע בהצבעה או אפילו לסתם לויכוח , כדי שאבין על מה אתה מדבר, ואוכל לענות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי אם כן, מתנהלים שם הרבה ויכוחים למשל בנושאים הקשורים לאבולוציה (punctuated equilibrium, drift אם להזכיר רק שני נושאים). פיזיקה זה מדע? כי אם כן, עדיין מתנהלים שם ויכוחים למשל על תורת המיתרים, היווצרות היקום, ואפילו לגבי אינטרפרטציות של תיאוריות ותיקות כמו מכניקת הקוואנטים. מדעי המחשב זה מדע? כי אם כן, כל התחום של אינטליגנציה מלאכותית, למשל, מלא בויכוחים. רפואה זה מדע? ראה מקרה דויסברג (הפרופ. המכובד שטוען שאיידס אינו נגרם מ- HIV). וכו' וכו' וכו,. אם זה לא יומרני מדי (וזה כן) להציע ניסוח אחר לדבריו של ליבוביץ', הייתי אומר שכשיש ויכוח בין מדענים ההנחה היא שבסופו של דבר הויכוח הזה יסתיים באופן שכולם (בהסתייגות הרגילה של כמה יוצאים מן הכלל) יסכימו על עמדה אחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הויכוחים שבדוגמאות שלך אינם "ויכוחים מדעיים" במובן שאליו התכוונתי. אסביר בעזרת אחת הדוגמאות שלך – תורת הקוונטים את כוונתי. תורת הקוונטים בונה מודל בעזרת ענף מתמטי מסוים - תורת החבורות כדי לתאר את המציאות. היא מניחה שהטבע מתנהג כמו חבורה עם תכונות מסוימות ואחר כך נבנה המודל וצריך לראות אם הוא באמת מודל טוב, כלומר מתאר נכון את המציאות. ברור ששום מודל אינו מתאר את הטבע בדיוק אבסולוטי והחכמה היא לבנות מודלים שמתארים אותו כמה שיותר קרוב וכמה שיותר פשוט. אני מכיר פיסיקאי שמכיר היטב את תורת הקוונטים , אך אינו אוהב אותה. משום שלדעתו אין היא עונה לקריטריונים האלה וכל פעם צריך לתקן אותה ולהלביש עליה "טלאי", בהתאם לתוצאות ניסויים חדשים. אבל אחרי שהונחו הנחות הבסיס, על המבנה עצמו אין ויכוח. לו הייתה איזו טעות בפיתוח היו מוצאים אותה ולא היה שום מקום לויכוח על כך או להכרעה בעזרת הצבעה. לזה בדיוק התכוונתי כאשר דברתי על "מקצועיות". כלומר, אפשר להתווכח אם התורה הזאת היא טובה, כלומר שהנחות הבסיס באמת יוצרות תורה שעוזרת לתאר בדיוק טוב ובפשטות מספיקים את המציאות, אבל ברור שמדובר בתיאוריה שבנויה על קריטריונים שנהוגים במדע. על כל מה שקשור בפתוח ובבניית המודל אחרי שהנחות הבסיס כבר הונחו, על אלה אין ויכוח. אם התיאוריה סותרת תוצאות ניסויים חדשים ודרוש לתקנה גם על כך אין ויכוח. זה כמו בגיאומרטיה של אוקלידס. אתה יכול אם אתה רוצה להתווכח אם האקסיומות נכונות. אבל בהנחה שהן נכונות, על כל הפיתוחים והמסקנות לא יכול להיות ויכוח. זו "המקצועיות". לכן, אם אותו פיסיקאי אינו אוהב את התורה הזאת הוא יכול להתווכח על כך, אבל הויכוח אינו על השאלה אם משהו הוא אמת או לא אמת, אלא אם זה טוב ויעיל. אבל במדע יש בפרוש עיסוק בדברים של אמת ולא אמת, כמו תוצאות ניסויים או בנייה באמצעות המתמטיקה אחרי שההנחות כבר הונחו, וזו בדיוק הנקודה שלה התכוונתי שעליה לא יכול להיות ויכוח, ולה התכוון גם פרופ' ליבוביץ'. במובן הזה, בנושא המדע, שאליו אני מתכוון צדק פרופ' ליבוביץ. כמובן שהוא לא צדק בנושאים הפוליטיים, אבל זה כבר משהו אחר . . . (: אגב, בקשר לתיאוריה החצופה על האיידס, עד כמה שזכור לי מדובר בתיאוריה שנהגתה ע"י מדען לא חשוב (חסרים תימהונים ?) ונתמכה ע"י מדען חשוב שקיבל גם פרס נובל, אבל המומחיות שלו הייתה, נדמה לי, לא בשטח הזה אלא בכימיה, שלא התפרסמה בשום עיתון מדעי, אלא בעיתונים כדוגמת "הארץ", ושחבל פשוט להכביר עליה מלים. זו באמת דוגמה למשהו שיש בו הכרעה ברורה, וההכרעה הזאת כבר נעשתה. בדיונים המרובים מתחת למאמר "החיים עלי אדמות" הבעתי את דעתי הלא מחמיאה על תיאוריות "בריאת עולם" למיניהם. אני מתווכח עם עצם התכלית והמוטיבציה לעסוק בכך, ובאמת מפקפק אם מבחינה זו מדובר במדע. אבל מבחינת המבנה, אין לי ספק שאחרי שההנחות והבסיס הונחו המבנים עצמם בנויים לתפארת בשיטה מדעית, ועל כך לא יכול להתעורר שום ויכוח. אשר לתורת האבולוציה, שוב אני חושב שהשאלה מה היה פעם היא חסרת תכלית כי אי אפשר לחזור לפעם ולבדוק, וכל הערך של העניין הוא בהבנת הקיים כעת והיכולת לסווג ולהבין את בעלי החיים. גם מבחינה זו איני חושב שיש ויכוח, למרות שממש איני מכיר את הנושאים האלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדם שתחום עיסוקו הוא כימיה לא מספיק בשבילך כשהוא בא להתעסק בבעיית הכשל החיסוני הנרכש? שנגרם דרך אגב בחלקו הגדול ע"י גופיף כימי מורכב הנקרא לעתים גם וירוס, ושחודר לתאים בין השאר ע"י זיהוי חומרים כימיים פשוטים הרבה יותר (סוכרים ושומנים סך הכל), הנקראים קולטנים. בימינו אנו אם מישהו יודע הרבה מאוד כימיה היה סמוך ובטוח שהוא יודע גם הרבה מאוד ביולוגיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבנתי אותך נכון, מה שאתה אומר הוא שבמדעים המדויקים אין כמעט ויכוח על המתודה המדעית, כלומר הכל מסכימים שיוצאים ממערכת אקסיומטית, משתמשים בכלים מתמטיים כדי להגיע למסקנות, ומנסים להפריך את המסקנות האלה בניסויים. אם זאת הטענה שלך, אין לנו חילוקי דעות בשאלה זאת. הבעיה היא שבפועל זה תאור פשטני מדי, מכמה סיבות: 1. מלבד התאמה למציאות, התיאוריות (או מודלים כפי שמקובל לקרוא להן באייל) צריכות לעמוד בקריטריונים מטאפיזיים מסוימים, שעליהם אין הסכמה כללית. אתה עצמך מספר על פיזיקאי ש"אינו אוהב" את תורת הקוואנטים, ופיזיקאים רבים עדיין מרגישים אי-נוחות עם הויתור על הדטרמיניזם, כפי שרבים הרגישו כלפי תורת היחסות (גם הפרטית) עם היחסיות של הזמן וכד', כלפי חורים שחורים עם הסינגולריות שלהם, ועוד ועוד, דוגמאות יש הרבה. 2. לא תמיד ניתן לבצע ניסויים, ולפעמים גם קשה לבצע תצפיות שיוכלו להפריך את התיאוריה. ראה, לדוגמא, את מצבה של תורת המיתרים, או את כל הויכוחים בשאלות אבולוציוניות על היוצרות החיים ועל מנגנוני האבולוציה. 3. התצפיות עצמן תלויות בשפע של תיאוריות אחרות שעל גבן בנויים מכשירי המדידה, כך שלא תמיד יש הסכמה איזו תיאוריה, בעצם, מופרכת כאשר ניסוי או תצפית אינם מתאימים לצפוי. זה פחות שכיח מהבעיות הקודמות, אבל קיים. הדוגמא שעולה בדעתי היא תצפיות שמבוססות על השעון הביולוגי (שכחתי את המונח המדויק) שמניח קצב אחיד של מוטציות. 4. לפעמים התצפיות עצמן ניתנות לאיטרפרטציות שונות. המקרה ה"חם" שאתה בטח מכיר הוא בשאלה אם המטאוריט שכביכול מכיל סימני חיים מהמאדים אכן מכיל אותם (אגב, מישהו רוצה להתערב איתי ביחס של 1:10 שהתשובה תתברר בסוף כשלילית?). בטח יש עוד סיבות, ואני בטוח שקוראי אייל יוכלו לתרום כאן את תרומתם, אבל הנקודה העיקרית היא שמספיק להיות מעורב במקצת במה שקורה בתחום המחקר המדעי כדי לדעת שחילוקי דעות הם הכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהגענו בדיוק לקטע שבו לא נותר לכל אחד מאתנו אלא לחזור על מה שכבר אמר. אעשה זאת אבל אולי בצורה מעט אחרת. נחזור לאותו פיסיקאי שאינו אוהב את תורת הקונטים. הבעת דעה כזאת בין המעדנים חשובה ומפרה, וחשוב שהמדענים ידעו מה חושבים עמיתיהם. אבל אם יחליט אותו פיסיקאי לצרף את הספקות שלו והיחס שלו לתורת קונטים למאמר ולשלוח אותו לעיתון מדעי בפיסיקה, שום עיתון לא יקבל זאת כמאמר. אולי עתון בפילוסופיה יקבל מאמר כזה. הדעות האלה אינן חומר למאמר מדעי בפיסיקה. לעומת זה אם יצליח למצוא משהו הרבה פחות יומרני. נניח להראות ע''י איזו טכניקה שגילה, שאפשר לעשות בתוך הפיתוח המתמטי שבתורת הקונטים איזו קפיצת דרך שבעזרת מגיעים לאותן מסקנות הרבה יותר מהר, יהיה מקום לפרסם זאת כמאמר. להבדלים מסוג אלה התכוונתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי לא הבנתי את כוונתך אך בכ''ז אעיר. ישנם לא מעט מדענים שאינם מחבבים את תורת הקוונטים. למרות היותו אחד ממניחי היסודות של תורה זו, אינשטיין היה בין הראשונים שבהם. הם מציעים כל מיני ניסויים מחשבתיים ומעשיים (שנכשלים) וטיעונים להפרכתה. מאמרים אלה דווקא כן מתפרסמים בעיתונות הפיסיקלית ללא הפסק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאמרים שמציעים כל מיני ניסויים אין בהם בעיה. מאמרים שמציעים *חוות דעת*, ומתווכחים עם *חוות דעת* הפוכות הן, לדעתי בעיתיות בנושאים כאלה. ההערה בדבר הכשלון להפריך את תורת הקוונטים לא ברורה לי. לפי מה שסופר לי (אני איני מכיר אותה וניזון מסיפורים) תורת הקוונטים הסבירה בזמנו תופעה מסוימת (נדמה לי משהו שקשור בספקטרום), ונכשלה בהסברת תופעות חדשות שהתגלו. כדי שתתאים גם להן היה צורך לשנותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא תמיד ברור איפה עובר הגבול בין חוות דעת לבין ניסויים *מחשבתיים*. ישנם לא מעט ויכוחי פרשנות פיזיקאליים על תורת הקוונטים. טוב, זה לא עקרוני. בעניין התיקון לתורת הקוונטים שהזכרת: אני לא מכיר את המקרה, אך מכיוון שאיני קוונטולוג מומחה או מתמיד, יתכן מאוד שכך היה. אשמח אם משהו ב"אייל" שיודע במה דברים אמורים יציג הפנייה לכך. אך חשוב לומר כאן שתורת הקוונטים אינה נותנת תיאור מלא של המציאות הפיסיקלית. למשל, התנהגות שדות כבידה במרחקים קטנים במיוחד עוד לא פוענחה לחלוטין, דבר שמונע מאיתנו לדעת פרטים מסויימים על ראשית היקום או על המצב בסמוך למרכזם של חורים שחורים. מכאן שאכן צריכה תורת הקוואנטים עוד "לעשות תיקון" לפחות בנקודות המוסכמות וידועות ככאלה שבהן אין היא מתיימרת לטפל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי הרגשה (בתשובה לאפופידס) שכוונתך למודל האטום של נילס בור, שאינו חלק מתורת הקוונטים בניסוחה הקנוני, אבל היווה שלב בדרך, ניסון להסביר תופעות הקשורות בספקטרום. פיזיקאים (ומהנדסי חשמל) לומדים את התיאוריה הזו מתישהו במהלך התואר הראשון (בטכניון, בפיזיקה 3ח'). כפי שאמרה המתרגלת שלי (במלים אחרות קצת), המודל של בור אמנם שגוי, אבל מגניב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
* - כמעט העקרונות שהציג דב רלבנטיים לכל תחומי המדע כשם שהם רלבנטיים למתימטיקה. על בסיס הנחות משותפות ספורות נבנה מגדל רב-קומות, הנשען כולו על הכרעה פה-אחד בהינתן הראיות המתאימות. עם כל חוסר הכבוד שאתה רוחש לליבוביץ' המנוח, המודל שהציג במשל איסלנד אותו כמדומני הזכיר דב תקף - התיאוריות שמוכרות לנו אינן תוצר של הסכמת רוב כי אם של הכרעה חד-משמעית. אם תזמן כנס מומחים שידון בסוגייה 'כיצד ניתן לגדל תפוזים באיסלנד?', ותספק להם את כל הנתונים הנדרשים על איסלנד, שומה עליהם להגיע פה-אחד למסקנות חד-משמעיות בדבר המהלכים הנדרשים. אז תעלה השאלה הפוליטית אם לגדל תפוזים באיסלנד או להשקיע את הסכום בחינוך. בשאלה זו העם יכריע בדעת רוב, ושום מומחה לא יעזור. אם לא ניתן לערוך את כל התצפיות הנדרשות להכרעה לטובת תיאוריה כזו או אחרת, הרי שבאותה סוגיה חלוק העולם המדעי כולו, ומצפה להכרעת הניסיון. אין נתלים באילוצי זמן ותקציב לצורך החלפת הראיות הנסיוניות הנדרשות בהצבעת רוב קיקיונית. ולמה סייגתי ואמרתי 'כמעט'? כיוון שגם העולם המדעי כפוף למרות סייגי המוסר והחוק, בהם יש לדעת הרוב משקל. מתוקף כך קיימת פוליטיקה בממסד המדעי, להבדיל מן האידאה המדעית - שהיא א-פוליטית ובלתי דמוקרטית בעליל, אם כי אין שוויוני ונאור ממנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זוכר שאמרתי שחוקים הם אוביקטיביים ואילו המוסר הוא סובייקטיבי? נראה שאתה מבין את הרעיון היטב. בכל מקום שאין הכרעה דדוקטיבית ישנה סובייקטיביות מלאה, משום שהגורם הסובייקטיבי, בהיותו בלתי מדיד פר-הגדרה הוא גם בלתי מוגדר במידת השפעתו -> ולכן כל דבר עליו ישפיע יוכל להיות מושפע ב 0% עד 100%. כאן יצוין שהמדע הוא דדוקטיבי. עכשיו מיד תזעקו שהרי המדע הוא אמפירי! ובכן, זה כמובן נכון, אבל במסתמך על הנתונים *שהושגו במתודה אמפירית* הסקת המסקנות דדוקטיבית לחלוטין (גם אם היא סטטיסטית, שהרי הסטטיסטיקה דדוקטיבית). יש לתחם עוד יותר את הדיכוטומיה בין הפוליטיקה (הסובייקטיבית) למדע (האוביקטיבי). המדע עצמו אובייקטיבי לחלוטין, מה שקראת לו "העולם המדעי", קרי, המדענים עצמם, כמובן סובייקטיבי לחלוטין. נזכיר, שאם פיזיקאי מאוהב, רק האדם מאוהב; הפיזיקה לא. בעולם הזה אין "כמעט"! ממש כאילו תאמר שאחד ועוד אחד הם "בערך" שניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכלל, משעשע לצפות מן הצד בנסיונותיך להמעיט בחובותיהם של המדעים הלא-מדויקים, בעוד שמעון נעלב בשם ההומניסטים לדורותיהם כשמפקפקים באמינות התזות במדעים הנ"ל. או שזה מדע או שלא. אם זה מדע, אז מכריעים פה-אחד לפי עובדות, שוללים תזה לפי עובדות, ומציעים מודלים חדשים כדי להסביר עובדות חדשות. אם זה לא מדע - אזי איש לאהליו ולאמונותיו. כשיזהר מזרחי טוען כך או אחרת בנוגע לעולם האיסלאמי, אני מסוגל להסתייג מטיעוניו על בסיס עובדתי, ואז יש מקום לדיון ולהכרעה בינינו. לעומת זאת כשדנים ביצירתו 'אפלה פיוטית' של המשורר הנודע שוקי קבוקי (1), ופלוני משיב לעצמו כי השיר ירוד ובזוי לטעמו, אין כאן מקום לדיון. זאת גם אם פלוני ואלמוני יכולים לדסקס ביניהם את איכויות החריזה בשיר. (1) פלגיאט יש לומר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנים בתגובה אחת 1) אני אתעלם מהנימה הדמגוגית הדקה מיני דק שנשזרה אולי מבלי משים בתגובתך: "עם כל חוסר הכבוד שאתה רוחש לליבוביץ' המנוח" בבחינת אחרי מות...אמור וגו' 2) לייבוביץ' היה ידען מופלג, איש אשכולות מדור רב-תחומי שהולך ונעלם. הוא היה וכחן (Debater) משכמו ומעלה, אנליטיקן חריף ואמיץ של חיינו, ומעל לכל, לטעמי, מלמד (במלעיל) בעל פה ובכתב משכמו ומעלה. ובכל זאת תהייה חייב להסכים עימי שגרירתו כאוטוריטה כמעט יחידה לכל נושא גובלת בהגזמה מסוימת, מה עוד שעל דעותיו בהחלט ניתן להיתווכח, והוא היא מוסיף מן הסתם - לתיאבון. 3) אשר "לחובותיהם" כביכול של מדענים (מאיפה באה ההנחה הזו שלך?) אני חושש שלא ירדת לסוף דעתי. הפילוסופיה הכירה בעובדה שאין אמת מוחלטת. יותר מכך, ישנו קושי עצום להגדיר בכלל מהי אמת, מהי משמעותה ואיך אפשר בכלל לדעת מהי פרושה של "משמעות". מכאן באה ההכרה שהמדע פועל בסביבה של היתכנות ואפשרות בלבד. בניגוד למתמטיקה (ואני אשאיר את זה למומחים ממני) המדע מבוסס על תצפיות. כל נסיון ויהיה המסובך ביותר צריך בסופו של דבר לעבור דרך מסננת שמעבירה את התוצאות לדוחות מעבדה. קרי כתיבה על פי חוקים של שפה פרוטוקולית. הדוחות האלה נקראים על ידי שאר המדענים, חולקים עליהם, משיגים עליהם ומסכימים. כשיותר (בכמה יותר?) מסכימים מחולקים התאוריה מתקבלת. הקבילות שלהם איננה מוחלטת. ברם, אם נסתכל בתשומת לב, המדע למעשה איננו מבוסס על תצפיות, אלא הוא מבוסס על תצפיות עד אשר רוב הקהיליה המדעית מסכימה שזה מספיק. משום מגבלות פרקטיות, תקציביות, פוליטיות ועוד. מכאן נובעת עוד תכונה של המדע - הקירוב. מכיוון שאי אפשר לצפות בכל האפשרויות, עורכים רק חלק מהן ומניחים היתכנות על הכלל. ונחזור למתמטיקה - המדע הניסויי שונה מהנחות מתמטיות משום שהוא אמפירי (תצפיתי) ומאושש על ידי סטטיסטיקה, היינו אין אמת מוחלטת. מעבר לזה, המחקר המדעי נתון תחת השפעות חיצוניות. הפוליטיקה של קבלת מענקים, המרקם הסוציולגי של המכון או של החברה, השפעות תאולוגיות ואידאולוגיות שונות, שיקולי ועדת ההשקעות של האוניברסיטה. כל זה מכניס למדע את אלמנט ההסכמה הנדרשת של רוב המדענים והלא-מדענים בתקופה נתונה על התיאוריות התקפות. הילארי פטנאם קרא לזה "ריבוי פני המציאות" . קון אמר שהמדע נראה כאילו שהוא מגלה איזו אמת, אבל יתכן שזה משום שבתוך מה שהוא מכנה "מדע נורמלי" (מדע בין תקופות של מהפכה )ישנה איזו הסכמה בין מדענים על תיאוריות. בין המהפכות כולם נעים פחות או יותר ביחד וכך ישנה מראית של חזית אחידה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אתה תתעלם ואני אפסיק להתקלס. יותר טוב לכולם. 3. אמרתי "חובותיהם של המדעים הלא-מדויקים", לא של המדענים. הבדלת בין המתימטיקה לשאר המדעים והסתייגתי מכך, אם כי לאור תשובתך האחרונה מובן לי ההבדל שביקשת לחדד ועליו אני מסכים. דומני כי לעתים די במיעוט של מדענים בכירים המוסיף להתנגד לתיאוריה מוצעת, כדי שתיאוריה זו לא תתקבל כרווחת בממסד המדעי. אין ברשותי דוגמאות לחיזוק טענתי, ובכל אופן יש בה מן המשחק בקקי כיוון שממילא מתנהל הדיון המדעי דרך מאמרים המצטטים מאמרים אחרים וכו', ולא בסקרים או הצבעות. אגב, האם הדיון בענייני עצמיות ומוחות בצנצנת עתיד להתחדש, או שמא הליכתי לקאנוסה (היא אבו-כביר) לא הרשימה את אדוני? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בדיוק המשך אבל בכ"ז משהו תגובה 43913 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הילארי פטנאם [ויקיפדיה] נפטר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) למיטב זכרוני, במאה ה19 דווקא היתה החלטה של בית הנבחרים באחת ממדינות ארה"ב שפאי הוא 4. אחד הנימוקים היה ש4 הוא זוגי ולכן "שלם" יותר. 2) יש לי כל כך הרבה אש וגופרית בעניין זה (העמדת המדע (ואנשיו) כשווה ערך לאמונות, אופנות, אידאולוגיות ושאר עניינים אנושיים), שאין לי כח אף להתחיל. אך עוד יבוא היום... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי אותך. האם העמדתי את המדע כשווה ערך לאמונות ,אופנות ,אידאולוגיות ושאר עניינים אנושיים? או שפשוט אמרתי שהוא לא טהור ואחיד ואמיתי כמו שדב ניסה להציג אותו, ושכן יש בו מעין דמוקרטיה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שהתגובה שלי התיישבה במקום הלא נכון. טל אשם! -או העכבר, ואם לא אז אולי אני. בכל אופן, קראתי את מלוא דבריך והם מקובלים עלי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |