|
ההשקפה שלי צרה ואני לא מרגיש שאני צריך להתבייש בזה, בכלל לא. אני, כסטודנט וכאדם צעיר, לא מבין למה אני וחבריי צריכים לחוות כניסה קשה כל כך לחברה האזרחית. אני נאבק בשביל עצמי ובשביל פרצופה של ההשכלה הגבוהה. ועדת שוחט צריכה לדון, בעיני, לא רק בעניין שכר הלימוד אלא גם בנושאים נוספים כמו מעמדן של המכללות, הפסיכומטרי, הקשר הבירוקרטיה המוסדית של האוניברסיטאות ובין הסטודנט. יכול להיות שלסטודנטים אחרים מפריעים נושאים אחרים.
אין לנו כסטודנטים חובה כלפי שום דבר. כמו בשאר החברה גם בקרב הסטודנטים תמצא אנשים בעלי דיעות מגוונות. ישנם לא מעט סטודנטים שפעילים בעמותות ובארגונים שונים, ירוקים, חברתיים ופולטיים. אין לנו אג'נדה אחת ברורה ולא יכולה להיות כזאת. אתה רואה את זה גם בדיון הנוכחי.
אם אתה שואל אותי אז לדעתי כדאי שבין האזרח למדינה יהיה ניכור מסוים. כאזרח אני לא יודע בדיוק מה קורה עם הכסף שיש למדינה, איך בדיוק מחולק התקציב, איזה נתח מהעוגה מקציבים לי ואיזה יכולים להקציב. אין שקיפות בישראל, ואולי אין מדינה שיש בה שקיפות. המאבק שאני מנהל הוא סקטוריאלי במהות- אני מרגיש שדופקים אותי, שמנצלים אותי, שלא סופרים אותי. איני מעוניין בפוליטיקה הגדולה אלא בפוליטיקה הקטנה, זו שנוגעת לי, למשפחתי ולחבריי באופן אישי. האינטרסים של המדינה, המוצהרים והסמויים, סותרים לא פעם את אלו שלי. אני לא נתין של המדינה- אני דואג לקבוצה אליה אני משתייך.
|
|