|
||||
|
||||
יש מצב שמתגמלים כותבים בYnet לפי לפי מספר תגובות? כזה מודל יכול לעבוד? |
|
||||
|
||||
איפה שמעת שזה מה שעושים? |
|
||||
|
||||
לא שמעתי. אני בסך-הכל מנסה לעורר דיון שו''חיסטי, וכך להטות את ההימורים לטובתך. |
|
||||
|
||||
יש מצב - Ynet, כמו הרבה אתרים אחרים, מתקיים מפירסומות. באתרים רגילים פשוט סופרים כניסות. אבל באתרים עם תגובות יש לתגובה 'משקל' גדול יותר מלכניסה רגילה, כי מי ששלח תגובה התעכב מול הדף יותר זמן (כדי לקרוא את כל הכותרת, כדי לקרוא את הכתבה, או כדי לקרוא תגובות) וראה יותר פרסומות. אולי אין בונוס מיידי, אבל סביר שהמערכת תעדיף להזמין טורים מכותבים המושכים יותר תגובות. (וגם אם לא - סביר שהכתבים מתחרים ביניהם על כמות התגובות.) |
|
||||
|
||||
אחרי חלוף זמן מסוים כבר אין משמעות לשאלה אם הגולש עדיין קורא בעמוד, כי באתרים כאלה מתבצע refresh אוטומטי מדי כמה דקות. מעבר לזה יש לי רושם שהאתרים למדו להתהדר במספר התגובות כערך (טיפשי) בפני עצמו, ושהפרמטר (המזויף) הזה עושה רושם גדול על המפרסמים ואפילו על אישי ציבור. |
|
||||
|
||||
הרענון האוטומטי מגדיל את המשמעות של זמן הקריאה - אפשר לתקוע באותו עמוד יותר פרסומות. ככל שהקורא ישתהה יותר הוא יחשף ליותר חברות. למה הפרמטר הזה פחות טוב מרייטינג? וזה לא ערך טפשי אם המטרה היא להשוויץ במספרים. (אז מה אם המאמר המקורי הרבה פחות מעניין מהתגובות שאחריו? קורה...) |
|
||||
|
||||
כי רייטינג לפחות משקף את מידת העניין של אנשים בנושא (לא משנה כמה הוא זול או טיפשי). וכמות התגובות משקפת את המידה שבה הטקסט הצליח לפרוט על נימי הרגש - לרוב עד כמה הוא הצליח להרגיז. |
|
||||
|
||||
רוגז הוא גם עניין, ואולי יעיל יותר מהסכמה מבחינת המפרסמים. אני משער שיש הנאה מעוותת בלעצבן אנשים (משער? מנסיון!), תחושת קיום מעוררת. קל להתמכר לה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |