בתשובה לראובן, 22/03/07 15:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני יכול להגיד על הקיבוצים שהם בהחלט לא ראו בלמדנות שום חשיבות בשנותיהם הראשונות, ובמידה מסויימת גם בזו לאינטלקטואלים. מצד שני, באותה תקופה באמת היו דברים דחופים יותר מפיסיקה קוונטית. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אני קצת מאחד יותר מדי שכבות של "ותיקים", אבל להגיד שהעליה של שנות ה50 העלתה את הרמה ורוממה את הלמדנות נראית לי כמשהו שיש לבסס. אגב קוונטים, איזי מקיבוץ, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם, קוונטים, קיבוץ, אקדמיה, חינוך ללמדנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה, תשמע, זה או בגנים או בחינוך מהבית. ההורים שלי לא עשו בגרות בבית הספר - זה לא היה מקובל. אבא שלי התעקש אחרי הצבא להשלים בגרויות ויצא ללמוד מתוך כוונה (של הקיבוץ) שיהיה מורה למדעים. את למודי התואר השני הקיבוץ הפסיק לו לפני שהוא סיים את התזה, אבא שלי הגיש אותה כפי שהיתה - לא גמורה. כשהכיר את אמא שלי הוא עבר לקיבוץ שלה תוך התחייבות של הקיבוץ לאפשר לו לימודי דוקטורט, אותם השלים כשהיה בן 40. רק אז, אמא שלי הצליחה לקבל אישור לצאת ללימודי תואר ראשון, אותם השלימה כשהיא מטפלת בארבעה ילדים ונוסעת ללימודים (בחיפה) כל יום בתחבורה צבורית, חוזרת (כנ"ל), מכינה ארוחת ערב, משכיבה את אותנו לישון ויושבת על תרגילי הבית. תואר שני היא הצליחה לעשות רק באיום של עזיבת הקיבוץ כשהיתה מעל גיל 50 ואת הדוקטורט (הפעם ללא איום) סיימה אחרי גיל 60. ביחס אליהם, הלימודים שלי היו קלי-קלות. הקיבוץ אולי לא חינך ללמדנות (אלא לעבודה בשדה) אבל לפחות לדור שלי הוא אפשר לעשות בגרות עיונית וסיפק סביבה תומכת לימודים. את החינוך ללמדנות קיבלנו בבית (אחי הבכור הגיש השבוע את התזה שלו לתואר שני, ובזאת יישר קו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניין ערך הלמדנות בקיבוצים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי. אך גם לא נראה לי שערך הלמדנות היה דומיננטי בישראל של תחילת המאה. מצד שני אולי כן, ופשוט המצב לא איפשר את הלמידה עצמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דוקא זוכר שכשאהוד ברק נבחר לראשות הממשלה ראיינו את אבא שלו שהודה שהוא קצת מאוכזב שיצא לו בן קצין ופוליטיקאי ולא בן מדען כפי שקיוה בזמנו | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד זווית אנקדוטלית על החינוך הקיבוצי בשנות החמישים והשישים: אם אני מנסה לטוות איזה נראטיב מסיפורי הילדות של אמא שלי, עולה תמונה שלא בדיוק נופלת לדימויים הנפוצים כאן. מצד אחד, באמת לא למדו לבגרות ולא עודדו השכלה גבוהה. מצד שני, המורים היו דמויות מופת, נערצים עד כמה שמישהו בקיבוץ יכול להיות נערץ (אני מנסה לסנן כאן את ההטיה שיש בכך שאלו ש"שרדו" בסיפורים של אמא שלי הם אלו המרשימים יותר, ואני חושב שנשאר בשר). ובהחלט היתה הערכה לסוג מסוים של למדנות: לא כזה שעומד לעומת ערכי המעשה של חקלאות ויישוב הארץ, אלא כזה שמשתלב איתם באופן אינטרגלי: לימוד של הטבע עם הרבה התנסות מעשית (אבל לא רק), תנ"ך וספרות שנחשבה רלוונטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה דברים יותר חשובים מפיזיקה היו אז? לשתול בצל? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |