בתשובה לגילי, 15/03/07 17:08
עונש לגנבים 435567
אסף ארצי • בתשובה לגילי יום ה', 15/3/2007, 18:25
אתה חוזר הרבה על הטענה 'אין עונש מוות לגנבים, ולכן אסור לבעל החווה לירות בפורצים'.
אבל יש עונש כספי ועונש מאסר לגנבים, האם בעל החווה יכול לרדוף אחריהם, לאסור אותם, ולהחרים להם רכוש?
לא, כי אזרח לא אמור להחליף את המשטרה ובית המשפט. הוא אמור להתלונן, המשטרה אמורה לתפוס את הפורצים, ובית המשפט צריך להכריח אותם להחזיר את הרכוש הגנוב ולהטיל עליהם עונשים נוספים לפי העניין.
ואם היה עונש מוות לגנבים?
עדיין בעל החווה לא היה אמור לירות בגנבים, אלא להתלונן במשטרה וכו'

לא מדובר על ענישה, העונש הקבוע בחוק לפורצים לא נוגע לעניין. השאלה היא האם יש איום על בעל החווה, והאם מותר לו להתגונן.
מותר לאדם למנוע את גניבת רכושו, גם באמצעים שבמקרים אחרים אינם חוקיים. למשל - מותר לו להפעיל את צופר המכונית בשטח בנוי כדי להבהיל פורצים ולגרום להם לברוח. מותר לו גם לצעוק בין שתיים לארבע כדי להזעיק עזרה. מותר אפילו לדחוף שודד שמנסה להיכנס בכח לבית.

מה אסור לעשות?
החוק מתייחס רק לאיום מיידי, כלומר - אסור להתגונן באמצעים לא חוקיים מפני איומים עתידיים. אם אתה חושד שמישהו מתכוון לפרוץ לבית שלך, אסור לשבור את רגליו כדי להקדים תרופה למכה.
החוק מתייחס רק לאמצעים הדרושים למניעת הפגיעה, ולכן - אסור לעשן במקומות ציבוריים רק בגלל שמישהו שודד אותך.
החוק מתייחס רק לאמצעים סבירים. ההגדרה הזו לא תמיד ברורה, מי שקובע מה סביר ומה לא הם השופטים. דחיפה תיראה לרוב האנשים כסבירה, ריסוס פרוע בנשק אוטומטי יראה לרוב האנשים כבלתי סביר.
המקרה של דרומי הוא מקרה ביניים. מצד אחד - מדובר בפורצים שכבר נקטו באלימות, באיזור מבודד וחשוך, בקבוצה של ארבעה פורצים (לטענת דרומי, התביעה טוענים שהיו רק שניים), דרומי צעק לעברם (שוב - לטענתו, אל-הואשלה מכחיש) ואז ירה לעבר הרגליים. מצד שני - הוא ירה כמה יריות, אולי גם אחרי שהתחילו לברוח, והרג את אחד הפורצים. השופטים צריכים להחליט מה באמת קרה, והאם האמצעי שנקט דרומי היה סביר, או שהיה צריך לפעול בדרך פחות אלימה כדי להרתיע את הפורצים.

למה בכלל החוק מרשה לו להשתמש באלימות? הרי הרכוש פחות חשוב מהגוף, ודאי מהנפש, וגם קל יותר לפצות על פגיעות ברכוש מפגיעות בגוף (ואי אפשר בכלל לפצות על פגיעה בנפש)
בפסק הדין הזה:
בסעיף 6. מסביר השופט שפירא את פסיקתו, ומתייחס גם להגנה על רכוש (אם אין לך כח לקרוא את כל הסעיף אפשר להתחיל בפסקה 'אל מול כל נתוניו החיוביים של הנאשם...')
הוא כותב שם 'אין מדובר באדם שבנסיבות הענין ראוי להגנה'. ובהמשך: 'הגם ששודד אינו ראוי להגנה קמה החובה שלא לפגוע בחיי אדם, כאשר הדבר אינו הכרחי להגנת הנשדד'. אדם התוקף אדם אחר, מאיים על חייו, גופו, או רכושו, מאבד את זכותו להגנת החוק. זה לא אומר שרכוש חשוב יותר מחיים, זה אומר שהתוקף מפקיר את חיי עצמו.
עונש לגנבים 435731
גילי • בתשובה לאסף ארצי שבת, 17/3/2007, 22:44
טוב, כבר קראתי את החוק הנוכחי בנושא, ואין לי הרבה התנגדות אליו. אני חושב שההחלטה המוסרית שעומדת מאחוריו היא שעדיף שהפושע ייפגע ולא החפים מפשע. אבל אי אפשר לומר שע''פ החוק ''התוקף מפקיר את חיי עצמו'' או אפילו ''מאבד את זכותו להגנת החוק'' באופן גורף, אלא רק בהקשר של העבירה. זה לא שמאז שגנבת אתה כבר לא נחשב לבן אדם ואין לך שום זכויות או משהו כזה.
עונש לגנבים 435734
תשע נשמות • בתשובה לגילי שבת, 17/3/2007, 22:53
על פי חוק גם אם מישהו תקף אותך עם סכין ושוטר תפס אותו הוא לא יידון למוות. אפילו אם הוא רצח אותך, ועל אחת כמה וכמה אם הוא רק פצע אותך או לא הצליח לגרום נזק. למרות זאת, אם מישהו תוקף אותך בסכין מותר לך להרוג אותו כדי לעצור את התקיפה. במלים אחרות - הוא מפקיר את חייו ומאבד את ההגנה, אף על פי שהוא ממשיך להחשב לאדם. לכן הטיעונים שלך לאורך הפתיל הזה על "גזירת עונש מוות" בידי אזרחים וכו' נראים לי מופרכים קצת: מצב של תוקפן שמבצע תקיפה הוא מצב אחר מזה של אדם שיושב מאחרוי סורג ובריח בזמן שמחליטים כיצד להעניש אותו, ומה שמותר לעשות כדי לסכל תקיפה אינו בגדר ענישה אלא מניעה - והכללים שחלים עליו הם אחרים.
עונש לגנבים 436002
גילי • בתשובה לתשע נשמות יום ג', 20/3/2007, 14:36
אני מבין את זה, ומקבל את החוק הנוכחי ללא הסתיגות במקרה שחייו של האזרח בסכנה, כי הברירה כאן היא בין פגיעה בחף מפשע לפגיעה בפושע. אני לא כל כך בטוח לגבי המקרה שבו יש סכנה לרכוש בלבד, כי אז במקרים רבים ניתן ממילא להשיב את הרכוש ולמצות את הדין מאוחר יותר (ואז זה דומה במידה רבה לענישה, כי המניעה עצמה היא חסרת ערך), וגם אם לא, אני לא בטוח שרצוי שהחוק יעדיף הגנה על רכושו של חף מפשע על פני חייו של פושע, וזו בעצם הנקודה העיקרית. המניעה של הגניבה הנוכחית היא, בעיני, שולית לעומת הרג הגנב ואינה מצדיקה אותו בפני עצמה, אלא בשילובה עם האפקט ההרתעתי. במילים אחרות, אני מעדיף 1000 גניבות על 1000 הריגות של גנבים. אלא שבפועל הריגה של גנב אחד עשויה למנוע 1000 גניבות. לכן עוד לא גיבשתי דעה לגבי החוק הנוכחי.

בכל מקרה, הטענה שלי לא עוסקת בחוקים עצמם אלא בשיקולים מוסריים.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות