בתשובה להאייל האלמוני, 02/03/07 17:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה לא שיר עם ''מסר'' שמאלני. השיר הזה אולי חתרני בסגנונו כלפי הארו', אבל הוא ממש לא חתרני בישראל. טיפקס ממשיכים בשיר הזה את הקו הקובי-אוזי הכללי - הומאג' (או אולי שימוש ציני) ב-''תחושות הרחוב הישראלי''. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
''נכון''. בישראל, לומר שהמדינה מנוהלת על ידי אגו-מניאקים שחושבים רק על ערך הנדל''ן ויוצאים למלחמות מטופשות ללא התחשבות בחיי אדם, זה לא חתרני, זה המיינסטרים. מכאן נובע ש''שמאלני'' זה לומר שאין למדינה זכות קיום מלכתחילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן (בלי מרכאות). לקטר על כך שאנחנו פיונים קטנים בידיהם של "האלה שם למעלה", האליטות, הפוליטיקאים וה"מושחתים נמאסתם" מבטא תחושות מאוד מיינסטרימיות בחברה הישראלית. זה חלק מתרבות חוסר האחריות האישית כלפי העולם הסובב אותנו. מלחמות זה תמיד משהו שנופל עלינו מלמעלה (או באשמת האויב או באשמת ההנהגה או באשמת הקב"ה). הדאגה היא לא לחיי אדם, לא לקורבנות ההתנהגות *שלנו* ולא לשימור הערכים ההומניסטיים כמו שהיא ל"עזבו אותי באמא שלכם, תנו לחיות בשקט". אני מאמין, בניגוד לדעת השיר והקונצנזוס, שסכנת המלחמה והזלזול (גם הישראלי, אבל לא רק) בחיי אדם, לא מגיע מההנהגה והאליטות, אלא בעיקר מהרחוב. הפיון הוא המנהיג. ידו של הלוחץ על כפתורים נדחפת ע"י האספסוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במלחמה האחרונה הממשלה היא זאת שהחליטה, גם אם הרחוב הסכים איתה הסכמה מלאה לצערי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הממשלה היא תמיד זאת שמחליטה, אבל היא רק המוציאה אל הפועל. קל ללחוץ על כפתורים כאשר הנתינים שלך דנים בכל פיצוציה איך באמת צריך הפעם ''לשבור להם את העצמות''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון בהחלט - אבל שוב, לא לגבי המלחמה האחרונה. במקרה הזה, נראה לי שאם היו מתחילים במשא ומתן לגבי החטופים (מלכתחילה, בעצם, לגבי שליט), סביר שהדיונים בפיצוציות היו שונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לחלוטין לא מסכים. ההתלהמות ואווירת ה-"enough is enough" קדמה להחלטת הממשלה לצאת למלחמה ואם הממשלה היתה מנסה לפתור את הבעיה ללא צעדים צבאיים, היא היתה זוכה לביקורת ציבורית הרבה יותר חמורה מזו שהיא היתה צריכה להתמודד איתה בעקבות מחדלי המלחמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הודעה נאה, אבל גרמת לי לחשוב על משהו - למה אני לא יכול לטעון שאני פיון קטן בידי "האספסוף"? הרי זו דוגמה קלאסית לטראגדיה של כר המרעה המשותף - כל האספסוף ממילא תומך ביציאה למלחמה ואי אפשר לשנות את זה, אז לפחות שאתמוך במלחמה בעצמי וככה לא אצא שמאלני מאוס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בדיוק אותו חוסר אחריות שאביב דיבר עליו: במקום להאמין שהאמונה שלך אולי תסחוף אחרים, אולי תחלחל ותשפיע, אתה (בדוגמא) מרים ידיים מראש ומצטרף לעדר. זה אותו מנגנון שהורס כאן כל חרם צרכני חילוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים, אלא שאביב נימק את עצמו בכך שדווקא האספסוף משפיע ולא המנהיגים (אגב, אביב, קראת את "מלחמה ושלום"?) - ולדעתי מדובר בגוף שקשה להשפיע עליו באותה המידה, אם לא יותר מכך, ולכן הנימוק בעייתי משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי את "מלחמה ושלום". אני מסכים איתך לגבי היכולת המצומצמת של פרטים להשפיע על הציבור, על "טבע האדם" או על העולם. "The world is a fine place, and worth fighting for," I agree with the second part.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרא, קרא, אתה עוד עלול להינות אפילו מהקטעים שבהם הוא מדבר על מהות ההיסטוריה וכמה לא הייתה לנפוליאון ברירה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |