בתשובה לאיציק ש., 23/02/07 21:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עבר הרבה זמן מאז שלמדתי את קול העם, אז יכול להיות שאני זוכר לא נכון, אבל עד כמה שאני זוכר, בית המשפט קבע אז שהשר חרג מסמכותו בהחלטה שלו, ובכך, מעשית, הוא עבר על החוק. שר הפנים דאז סגר עיתון על בסיס טענה חסרת אחיזה במציאות, ובכך ניצל לרעה את הכוח שניתן בידיו כדי לסתום פיות. אבל מאז קול הים זרמו הרבה מים מטונפים בירקון, והיום בג''צ לא קובע אם רשות ציבורית זו או אחרת חרגה מסמכותה או לא - הוא קובע החלטות עקרוניות לגבי האם זה ''מוצדק'' או לא שאותה רשות תחליט מה שהחליטה. בית המשפט לא אומר למדינה ''אסור לך להציב גדר כאן'', הוא אומר ''מותר לך, אבל אני חושב שזה מקום לא מוצלח, אז אני אוסר עליך לעשות כן''. ההבדל הוא משמעותי. וזה לא משנה אם אני מסכים עם הטענות של בית המשפט במקרה הזה או לא. אני טוען שבעצם זה שאנחנו פותחים את הפתח הזה להחלטות שאנחנו מסכימים עימן, אנחנו (א) פותחים פתח דומה להחלטות שמנוגדות לדעתנו, ו(ב) מצדיקים את חוסר האמון שחלק גדול מהציבור נותן בבית המשפט כמוסד בעל הטייה פוליטית שמנצל את כוחו כדי למנוע את קיום רצון הציבור. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהבאת כדוגמא להתערבות בג"ץ בפוליטיקה- עניין הגדר- הוא בדיוק השימוש בסמכות באופן עריץ הפוגע ללא פרופורציה באנשים. בית המישפט אינו אומר למדינה שהיא מציבה גדר באופן לא מוצלח. הוא טוען ששהפגיעה של המדינה באנשים חורגת מהמידתיות הסבירה של התכלית הביטחונית- למנוע מעבר מחבלים. זהו בדיוק תפקידו של בג"ץ -להגן על אנשים מפני עריצות המימשל. באיזו דרך לדעתך יכולים אנשים להתגונן מפני עריצות המימשל? הממשלה מקימה גדר שתפקידה המוצהר הוא למנוע מעבר מחבלים אך הלא מוצהר- לגדר חלקות קרקע של התנחלויות. תוך כדי כך מנותקים אנשים ממקומות עבודתם, ילדים ממקומות לימודיהם וכד'. מי יגן על האנשים אם לא הבג"ץ? גם בעניין סגירת קול העם אפשר היה לומר שרוב הציבור רוצה לסגור את קול העם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם רוב הציבור רוצה לסגור את קול העם, תתכבד הכנסת ותעביר חוק שמקנה לשר סמכות לסגור כל עיתון כי "בא לו". כל עוד החוק מגדיר מתי מותר לשר לסגור עיתון, יש מקום לערער על חוקיות החלטתו של השר. אבל אין בעיה *חוקית* בהחלטת הממשלה והצבא לגבי תוואי הגדר. יש בעיה... לא יודע, מוסרית, כנראה. בית המשפט אינו אוחז בסמכות לקבוע אמות מוסר לממשלה. צר לי. בג"צ יכול לפעול כנגד שרירות דעת והתעמרות באזרח כאשר מישהו חורג מתפקידו או עושה דבר שאינו מותר לו בחוק. הוא לא יכול להחליט שהחלטה שהיא בתחום סמכותו של גוף מסויים היא לא נכונה (אלא אם אותו גוף הוכפף מראש לבית המשפט כערכאת ערעורים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בכלל לא מבין את כל הדיבור הזה על סמכותו של בית המשפט להתיר או לאסור על הממשלה לעשות כל מני דברים. איך הוא יכול לאסור דברים? איזה כוח יש לו לכפות את איסוריו? כל מה שהוא יכול לעשות זה להגיד (לפסוק) שלדעתו דבר כזה או אחר הוא אסור או מותר. אם הממשלה רוצה לפעול בניגוד לפסיקת בגץ, אין לו שוטרים שיכפו את החלטתו, היא יכולה לעשות זאת. אבל אז, הלכה מדינה הדמוקרטית כי הממשלה יכולה לעשות מה בראש שלה - ממש כמו סדאם חוסיין ואידי אמין. כדי שתהיה מדינה דמוקרטית צריך שיהיה גוף - רשות שופטת - שקובעת מה מותר/אסור לממשלה על פי חוקה או חוקי יסוד או, בהעדרם, פרשנות למגילת העצמאות או משהו .... אם זה לא השופטים האלו אז זה אחרים אבל שלטון שאין לו רשות כזאת - הוא לא שלטון דמוקרטי. ===>"אם רוב הציבור רוצה לסגור את קול העם, תתכבד הכנסת ותעביר חוק שמקנה לשר סמכות לסגור כל עיתון כי "בא לו"". זה לא נכון כי הכנסת עצמה כבר קבעה חוק יסוד "כבוד האדם וחירותו" (שכולל חופש הביטוי) ונתנה לו תוקף מיוחד על חוקים אחרים. אם הכנסת רוצה לחוקק חוק שמותר לסגור עיתונים היא פועלת בניגוד לחוקיה היא. כדי לעשות זאת היא צריכה קודם לבטל את חוק היסוד או לעדכן אותו. מה הצרה? שבכנסת יושבים אנשים כמו שרוני, ישי, טרטמן (רק לדוגמה) שלא מבינים שהם סותרים חוקים של עצמם. אז בגץ מאיר את עיניהם ומסביר להם. מה רע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה "כדי שתהיה מדינה דמוקרטית צריך גוף שקובע וגו"'? ועוד יותר מכך, בהעדרה של חוקה, איך בדיוק קובעים על פי אלו אמות מידה תקבע אותה רשות שופטת באיזה מסמכים לבחור בתור ה"משהו"? שהרי חוקי היסוד טרם הושלמו, וככאלו הם נותנים תמונה לא שלמה ולא ברירה של מהם ערכי המדינה. לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו יש פסקת הגבלה שמשאירה את הכל די עמום, ולא מבהירה באילו תנאים מותר להפר את הקביעות של החוק הזה - ובאין יתר החוקים הדרושים להשלמת חוקה, לעולם לא נדע מהם אותם ערכי המדינה היהודית והדמוקרטית אליה התייחס המחוקק. מי שיחליט על דעת עצמו מהם הערכים הללו, למעשה כופה את עמדותיו על שאר המדינה מבלי שאיש בחרו לכך. וזה עוד לפני שהתייחסנו לכך שחוק יסוד כבוד האדם וחרותו הוא חוק בעייתי מהולדתו. או אפילו לכך שאפילו מעמדם של חוקי היסוד עצמם הוא די בעייתי במדינת ישראל, שהרי ההיסטוריה מלמדת אותנו שהם משתנים תדיר ובלי סיבות מהותיות. ואגב, קול העם היה הרבה לפני שהיה חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שואל שאלה -"למה צריך גוף כזה?" ועונה על כך בעצמך "כי החוקים שהמחוקק עצמו קבע הם די עמומים", ואני מוסיף, שאי אפשר לקבוע מראש חוקים שמכסים את כל המקרים שעשויים להתעורר בעתיד. החיים יותר מסובכים ומורכבים ממה ששרוני וטרטמן מסוגלים לחשוב עליו מראש. ולכן אנחנו - שרוצים איזושהי יציבות בחיים - מצפים מהם, ומנבחרינו האחרים, שיקבעו קודם כל עקרונות כלליים (= חוקה) ואחר כך, כמיטב יכולתם הדלה, יקבעו גם חוקים בהתאם לעקרונות האלו. אבל נבחרינו לא ממלאים את תפקידם. א. כי הם, בטיפשותם, לא מסוגלים להבחין בין מה שמתאים לעקרונות שהם או קודמיהם קבעו ובין מה שלא תואם אותם. ב. כי הם לא יכולים (המ"כ שלי היה אומר לא יכול זה בן-דוד של לא רוצה) להגיע להכרעה לגבי חוקה. וכמה שנבחרינו יותר טיפשים ופחות רוצים להגיע להכרעה, אנחנו יותר צריכים גוף ש-א. יחכים אותם כשהם טועים ו-ב. ישלים את עבודתם כשעצלנותם עצמה היא עוול לאזרח. זה לא שבגץ רוצה את העבודה הזו (ואפילו לא את הכוח הזה), אלא שהעבודה הזו צריכה להעשות, כי אחרת נמצא את עצמינו עם חוק אחד שאומר "יש לשמור על חופש הביטוי" וחוק שני שאומר "למדינה מותר לדכא את חופש הביטוי". ומי שיחליט מתי להשתמש בחק אחד או בחוק השני הם אנשים כמו שרוני וטרטמן. זה לא מפחיד אותך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין אותי שבכלל לא מפחיד אותך שאנשים שאתה לא בחרת בהם ושהתנאי היחיד שהם צריכים לעמוד בו כדי להגיע לאן שהם הגיעו הוא שהם יהיו עורכי דין רשומים שעברו את המסלול של שופט שלום ושופט מחוזי (אפילו תואר שני הם לא צריכים!) - הם אלו שיקבעו אם הכנסת טועה או צודקת, והם יוכלו לחוקק דה-פקטו את החוקים שאתה תצטרך לעמוד בהם. מעניין אותי שבכלל לא מטריד אותך שגם בית המשפט סותר את החלטותיו הקודמות לעיתים קרובות, ושאחת הביקורות המוטחות בו הוא שכשאדם נכנס לבית משפט אין לו שום אפשרות לדעת מה יהיה פסק הדין כשיצא משם. ושעוד ביקורת היא שדווקא שופטים מסויימים הם כן עקביים, ואפשר לדעת אם בית המשפט יטה לכיוון כזה או אחר על פי זהות השופט, כאשר שופטים שונים יחליטו בצורות שונות בתכלית - כלומר, מדובר על משהו סובייקטיבי לגמרי ואין יתרון של שופט על אחד האדם. כל זה לא מטריד אותך. אבל טרטמן ושרוני, אנשים שאתה ויתר הציבור יכולים בקלות להעיף מהכנסת - הם מפחידים אותך. זה מעניין אותי. בשביל מה יש כנסת? בוא נמליך את שופטי ישראל כמלכי ישראל ונסגור עניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקטע דובי, אתה באמת צריך שאני אסביר את הרעיון של הפרדת רשויות מהתחלה? למה אתה חייב להמליך את הכנסת בלי בגץ או את בגץ בלי הכנסת? אנחנו צריכים להסביר עכשיו "בלמים ואיזונים"? מאוד מפריע לי שאי אפשר לצפות מראש את החלטות בית המשפט. בגלל זה אני עושה כמיטב יכולתי לא להגיע לשם. מצד שני, אם היה אפשר לצפות את החלטתם מראש, לעולם לא הייתי צריך להגיע לשם. הייתי מתכנת את החלטתם במחשב. טרטמן ושרוני - שהציבור יכול להעיף אותם - מפחידים אותי במיוחד כי הציבור *יכול* להעיף אותם או לא. והציבור, כגוף, הוא לא יותר חכם או יותר אמין או יותר שקול מהם. אחרת הוא לא היה בוחר בהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי, אז יש לך בעיה עם הציבור, ואתה מחפש דרכים לעקוף אותו - למשל, באמצעות בית משפט שמסכים איתך ולא עם הציבור הזה. אוקיי. (אתה באמת צריך שאני אחזור *שוב* על כך שהפרדת רשויות זה באמריקה, לא במשטרים פרלמנטריים?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שההבחנה שלך מאוד חשובה. מצד אחד יש את מי שמפחד מהציבור ומחפש דרכים להגביל את כוחו, למשל על ידי מוסדות כמו בית המשפט שאינם משקפים הכרעה רובנית אלא הכרעה ערכית של מעטים אשר מתיימרים להחזיק בערכים אוניברסליים. מצד שני יש את מי שמפחד מאוליגרכיה/אריסטוקרטיה/דיקטטורה ומוכן לסבול הכרעות של "a jury of your peers", דהיינו, הציבור ונבחריו גם אם הן אד-הוקיות או מקפחות קבוצות מיעוט וקבוצות חלשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא צריך בית משפט שמסכים איתי. זה אני שמסכים לקבל את מרותו. ולא במקום הכנסת והציבור אלא בנוסף להם. ולמה זה שאני חושש להפקיר את עצמי לגחמותיו המשתנות של הציבור או רוב מזדמן של נציגיו מפתיע אותך? (אתה לא חייב לחזור שוב על כך שהפרדת רשויות זה באמריקה, מספיק שתפנה אותי לשם ותסביר איך נזהרים מהציבור באירופה. אין להם ביקורת שיפוטית? עד כמה שאני יודע, במקומות שהפרדת הרשויות לא הייתה ברורה, הציבור הוא זה שהביא על עצמו משטר שלא ממש היטיב עם העם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. ממש מסכנים הבריטים האלה עם הדיקטטורה העריצה שהם הביאו על עצמם במאה ה-20. לא כמו הדמוקרטיות החוקתיות של צרפת, גרמניה ואיטליה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבריטים אולי לא היו ממש מסכנים אבל גרמניה ואיטליה? וכמה חוקות כבר היו לצרפתים? בלי להתחייב, נדמה לי שיחד עם המסורת הבריטית של עליונות הפרלמט, יש להם חוק משנות ה-90 של "זכויות האדם" שמקנה לבית המשפט זכות לבחון חוקים ולהצהיר שהם לא חוקיים. הם גם כפופים לבית המשפט לזכויות אדם של אירופה. אם אתה מעדיף את הטכניקה שלהם או אחרת, בסדר. אם אתה חושב שאין להם הפרדת רשויות וסוכ מסוים של איזונים-ובלמים (אולי בבריטית קוראים לזה ברקסים), אז נדמה לי שאתה טועה. (גם לקנדים יש אמנה מחייבת לזכויות אדם משנות ה-80) לגבי עריצותו, עליונותו והביקורת שעל בגץ, לדעתי הוא לא עליון ולא יכול להיות עריץ. הכנסת יכולה לכונן חוקה או להוסיף חוקי יסוד או לשנות את הקימים ואז לפעול במסגרת החוקה הזו. היא אפילו יכולה לשים קצוץ על בגץ ולבטל את חופש הביטוי (למשל)- רק זקוקה לרוב יותר גדול בשביל זה. אבל רוב זה מה שאתה אוהב, לא? אז מה הבעיה? אז שאני אבין, אתה רוצה משטר פרלמנטרי שבו כל רוב יכול לחוקק כל חוק בלי שתהיה חוקה (או מסורת, או חוקי יסוד) ובלי שרשות נפרדת תבדוק אם החוקים האלו סותרים את עצמם ו/או את החוקה, המסורת, חוקי היסוד, האמנות הבין-לאומיות והתורה שבעלפה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בעד משטר שבו בית המשפט לא יכריז שיש חוקה כל עוד אין חוקה. ברגע שתהיה חוקה, הוא יוכל לפעול לפיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברגע שתהיה חוקה כתובה הוא יצטרך לפעול הרבה פחות. אבל עד אז, (תרשה לי לחזור ולשאול) אתה רוצה משטר שבו כל רוב יכול לחוקק כל חוק - כולל כזה שסותר חוק שהוא חוקק אתמול? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא צריך לרצות. זו שיטת המשטר שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה מה שיש לשר המשפטים שלנו להגיד בנושא, והוא אף דוגל באימוץ המודל הקנדי: מצחיק לראות את התגובה של זהבה גלאון, שאומרת חד וחלק שאי אפשר לסמוך על הכנסת. אז מה היא עושה שם, בדיוק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי בעיה עם מה ששר המשפטים עושה. בעיקר בגלל שאני לא ממש מבין את זה. הרבה מהמגיבים לכתבה ההיא שאלו "מה ההבדל?". אולי אתה (או מישהו) יכול להסביר? היום הכנסת יכולה לחוקק ובגץ יכול לבטל את החוק בנימוק שהוא לא חוקי. אז הכנסת יכולה לתקן את החוק ולרשום אותו שוב - עם מספר חדש או "נוסח משופר" בשם. אחרי החוק של פרידמן הכנסת תחוקק ובגץ יכול להחזיר לה את החוק כדי שתתקן אותו. ואז היא תשנה אותו בלי לשנות את מספר החוק. מה ההבדל המהותי? אולי זה נועד להסדיר את ההליכים בצורה יותר ברורה? אולי זה סתם ספין שאמור לזרוק עצם לטרטמנים למיניהם? בסוף, יש הפרדת רשויות וביקורת שיפוטית על חוקים. אם זה מה שפרידמן עושה, שיבורך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה מוזרה אתה שואל. על פי דבריך היו צריכים להתפטר מהכנסת כל הערבים, כל מרצ וכד'. היא התכוונה שהיום אין לח''כים שום מיגבלות לגבי החקיקה שהם מציעים. הם יכולים להציע הצעת חוק שתאסור להשתתף בבחירות לכל מי ששמו אחמד. ההצעה של שר המישפטים לאמץ את המודל הקנדי היא לא ישרה מבחינה אינטלקטואלית-אם ניתן לשר הנחה. זה כמו ההצעה להנהיג משטר נשיאותי בישראל בלי להבלמים והאיזונים שבמקום ממנו רוצים להעתיק את המודל.. אם שר המישפטים רוצה להעתיק קטע מהמודל הקנדי, שיעתיק במחילה מכבודו את כל המודל הקנדי. אני ודאי לא אבכה אם תהיה לנו החוקה הקנדית. ראשית, שר המישפטים הוא אמנם פרופסור אך התמחותו אינה בתחום החוקתי ושנית, התחום הזה הוא פחות מיקצועי ויותר אידאולוגי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הקנדים ישמחו. עד היום קוויבק לא אישררה את החוקה, והיו להם כבר שני סבבים של נסיונות להגיע לחוקה מוסכמת על הכל - ועכשיו מדברים על סבב נוסף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, ושכחתי - איזה ביקורת יש על בתי המשפט במודל שלך? איפה האיזונים והבלמים כנגד "עריצות בג"צ"? איך בית המשפט הוא "בנוסף" לכנסת אם הוא עליון לה? מה שמצחיק אותי בטיעון שלך הוא שחוק יסוד כבוד האדם וחרותו - הבסיס ל"מהפכה החוקתית" של ישראל, הוא עצמו עבר ברוב מזדמן של חברי כנסת ותוך לא מעט תחמונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(לא עניתי על התגובה הזאת אתמול? נראה שנעלמה לי תגובה) בגץ הוא בנסוף לכנסת כי הוא פועל על פי חוקיה. כמה שהם יחוקקו יותר חוקים (שאינם סותרים זה את זה) יהיה לו פחות מה להגיד. החוקים זה מה שמאזן אותו ולכן הוא לא עליון ואין אפשרות שהוא יהיה עריץ (אין לו כוח). אם חוק יסוד כבוד האדם וחרותו מצחיק, הכנסת יכולה לבטל אותו. חוץ מטרטמן וכאלו, יש מישהו שרוצה את זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הוא עצמו עבר ברוב מזדמן של חברי כנסת ותוך לא מעט תחמונים". אבל זה קורה עם הרבה מאוד חוקים, לא? וזה מה שאתה רוצה, בסופו של דבר - עבודתה הרגילה של הכנסת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל אני לא רוצה שלחוק אחד כזה פתאום יהיה מעמד מיוחד ויהיה ניתן לפסול חוקים אחרים על פיו. אני חושב שחוקי יסוד חייבים לעבור ברוב מוחלט (לפחות) - ואם הם כוללים גם פסקה שדורשת רוב מיוחד כדי לשנות אותם, אני רוצה שידרש מהם לעמוד ברוב הזה כשהם מתקבלים (מה שנקרא ''נאה דורש נאה מקיים'' - הייתה הצעת חוק כזו פעם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, רעיון נאה, אבל את זה חייבים לחוקק חברי הכנסת... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טרטמן זו הגברת מהגזע הציוני? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, היא מהגזע המאוס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני מבין מדוע אתה מתעקש להצמד לתעמולה הטוענת שבית המישפט שופט האם הכנסת צודקת או לא צודקת. אני מציע לך שוב: עשה עבודה ואסוף את כל החוקים שבית המישפט ביטל אחר כך נתח את תהליך הביטול. הרי הטענות של השופטים היו לא פעם שחברי הכנסת פועלים בניגוד לחוקים שהם עצמם חוקקו. כדי לראות את התמונה האמיתית צריך לאסוף את כל מעשי הפסיקה של בית המישפט העליון ולראות כמה מתוכם נכללים בקטגוריה של הטענות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכיר את החומר, או לפחות הכרתי אותו פעם. אבל הדיון כאן הוא עקרוני יותר. הגם שרוב ההחלטות של בית המשפט שנופלות תחת ההגדרה של ''אקטיביזם שיפוטי'' לא באמת מתאימות לתפיסה הציבורית של המושג הזה, עדיין היו החלטות כאלו, וחשוב יותר - יכולות להיות כאלו. כל עוד אהרון ברק היה נשיא ביהמ''ש העליון, הייתי יכול להיות רגוע. הבעיה היא שכמו עם כל שליט חזק, הנטייה שלו הייתה לטפח תחתיו יורשים שאינם ברמתו, אלא הרבה מתחת לו. יסמנים אפרוריים. אבל כשהוא פרש מתפקידו, אותו אמון שאפשר היה לתת בו אמור לעבור לאותם יסמנים אפרוריים, ואלו, מוכי שכרון כח ממה שמעולם לא היה אמור להיות בידיהם, עלולים להשתמש בכוחו של השליט הנאור לשעבר באופן שיפגע בנו. כבר כתבתי בעבר על ההתקלות שלי עם הנשיאה הנוכחית של ביהמ''ש העליון, ומה אני חושב על מה שהיא אמרה אז. יותר מכל טרטמן או שרוני, נשיאת בית המשפט העליון שחושבת שיש לה סמכות לבטל חוק יסוד כ''לא תואם את עקרונות הדמוקרטיה'' (רק משום שהוא מבקש להגביל את כוחו של בג''צ), היא סכנה לדמוקרטיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול לחזור על הסיפור הזה או להפנות אליו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 308482 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר מאוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שופט עליון אינו צריך להיות שופט שלום או מחוזי לפני מנויו. אהרון ברק לא היה שופט ואפילו לא טען בבית משפט בטרם מונה לבית המשפט העליון. למעשה, באופן עקרוני שופט עליון אינו חייב להיות עורך-דין כלל. די שיהיה "משפטאי מובהק", לדוגמה: דיין או קאדי. למיטב ידיעתי, רק הרב פרופ' שמחה אסף מונה על סמך כלל זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. טעות שלי. התבלבלתי בגלל זה: http://mishmar.blogli.co.il/archives/50 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשר הפנים היתה סמכות לסגור את קול העם. בג"ץ קבע שחופש הדיבור גבר על הסמכות הזאת. בכלל, סמכויות החירום משנת 1945 מאפשרות לממשלה לעשות כמעט כל דבר. כל פעילותו של הבג"ץ נובעת לא רק מבדיקת חוקיות מעשה השלטון אלא גם מעשיית צדק . הבג"ץ עשה שמיניות באויר כדי להכשיר את הגדר. הגדר כפי שהיא בנויה במקומות מסויימים נוגדת את החוק הבין לאומי. שופטי הבג"ץ ברוב חכמתם הצילו את הממשלה מעצמה. כל זמן שמערכות המימשל דיברו בקול אחד ששיקולי הקמת הגדר הם ביטחוניים בלבד, הכשיר הבג"ץ את הגדר. ברגע שאיזה אידיוט חשף את השיקולים האמיתיים, לא היתה לבג"ץ ברירה אלא להחליט כפי שהחליט. הרשה לי להזכיר לך שכל פעולות ממשלת ישראל והמימשל הצבאי בא כוחה בשטחים, אמורים לנבוע משיקולים בטחוניים או טובת התושבים הניכבשים. כשתוואי הגדר הופך להיות באופן בוטה לא על פי הקריטריונים האלה, לאף בג"ץ- כולל של שנות ה-60- לא היתה נותרת ברירה אלא לפסוק כפי שפסק כאן הבג"ץ. אין כאן כל קשר ל"מלוא כל הארץ מישפט" או אקטיוויזם שיפוטי. בניגוד למשפטני משרד החוץ ואנשי המחלקה הבין לאומית במשרד המישפטים, שופטי הבג"ץ הבינו שבית המישפט בהאג בהתייחסו לגדר, לא פסק במיצוות ממשלות השופטים או מחמת שנאת ישראל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אם קצת נזוז הלאה בדיון, הייתי רוצה בישראל משהו בדומה לשאילתות שיכולה הממשלה הקנדית להגיש לבית המשפט העליון שם לגבי הצעות שעולות - לא סתם לקבל ייעוץ משפטי מהיועמ''ש, אלא ממש לנהל ''דיון מקדים'' בבית המשפט העליון, לפני שמתקבלת החלטה, לגבי החוקתיות של אפשרויות מסויימות. כך אפשר להמנע מכל מיני בזיונות מיותרים, והכל מרגיש הרבה יותר מסודר ומעוגן, ולא כמו מאבק כח בין שני צדדים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני רואה בדמיוני את דיכטר פונה בשאילתא לבית המישפט העליון לגבי מינוי גנות. גם לא לגבי הגדר. החוק איננו כוס התה של הפוליטיקאים אצלנו (אפשר להזכר ברבין על חלומו שיוכל לפעול ללא בג''ץ). ההתקפות על פעלתנותו של בית המישפט העליון אצלנו מעוררת בי לא יותר מגיחוך. ענייני הגדר שכבו אצלו שנים עד פסיקתו של בית הדין בהאג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי התנהלותו הנוכחית של דיכטר לא אתפלא אם גם במקרה שבג''צ יפסול את המינוי הוא ימשיך להתווכח על העניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מגיע לו התואר של אנטי חכם. הוא הדוגמא ממנה לא לומדים, שאנשי בטחון אינם בהכרח גם פוליטיקאים טובים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נקרא לילד בשמו: לאור התבטאויותיו האחרונות, הוא אידיוט. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |